וואי!! אז... ביום שישי ~שבוע שעבר~ אמא שלי החליטה שאני מכורה למחשב ~אולי זה נכון~ והיא לקחה לי אותו! היא פאקינג נכנסה לחדר והוציאה את הכונן ~או איך שלא קוראים ליצור השחור המרובע שלמטה~
קיצר הרגע קיבלתי אותו חזרה ואני מזה שמחה!! אז... אני אתייחס לתקופה שלא הייתי פה ~וואי כמה זה היה חסר לי~
יום שישי ושבת הרגשתי חרא מאוד מאוד... והייתה מסיבה אבל לא הלכתי אליה וזה עיצבן אותי עוד יותר.. קיצר כתבת שיר ונורא רציתי להעלות אותו ~אבל לא היה לי מחשב~ אז אני מעלה אותו עכשיו...
שוב, שוב הבכי הזה שיותר חזק מהכל.
יותר ממנו, או ממנה, או ממך.
הייאוש הזה, שמשתלט עליך.
שגורם לך לרצות לשנות. את כ"כ רוצה ואין לך את היכולת.
ושוב המחשבות האלו: תברחי, תתאבדי, תראי להם שהם פגעו, שהפעם זה שונה...
ושוב ההגיון שאומר לך לשבת ושתוק.
להמשיך להתעלם מהכל ולחיות ככה, באשליה שטוב לך ושתמיד את מרוצה.
אולי פעם אחת תעמדי על שלך?
תלחמי עד שתנצחי?
תראי לעולם שאת יותר חזקה, שאת מסוגלת.
מה זה עוזר לך לשבת בחדר ולבכות?
מישהו שומע אותך?
מישהו מבין מזה משהו?
ואצלך בראש הכל כבר מתוכנן.
הבריחה, הקפיצה, הכאב.
וכל פעם ההגיון שעוצר בעדך.
פעם אחת שימי אותו בצד.
תסבלי.
תני לסבל להשתלט עלייך.
אוקי. אני יודעת שיש לי נטיות אובדניות או מה שזה לא יהיה. רוב השירים שכתבתי ~כן כתבתי כמה שירים.. מודה~ הם כאלה... כאילו בעד התאבדות...
לא נורא אני לא אעשה את זה.
קיצר אחרי זה הרגשתי הרבה יותר טוב ודיברתי עם כל מני אנשים שעוזרים לי נורא ~יוני מן!!~ ואירגנו עוד מיני מסיבה כזאת כדי שגם אני אהיה:) חמודים:) קיצר היה לי נורא כיף.
אחרי זה היה יום ראשון שהייתי במקהלה וצילמו אותנו לערוץ 10 והיינו אמורים להיות משודרים אתמול בחדשות של ערוץ 10 והם לא שמו אותנו!! ונורא כעסתי עליהם!!
ואז היה יום שני. היה תיאטרון. המורה עדיין שונא אותי. הוא העיף אותי ואת נגה מהשיעור בערך 10 דקות לפני שהוא נגמר ~מטריד~.
ואז היה אתמול לא משהו מיוחד.
והיום!! חופש!! סוף סוף חופש!!!
היום אני נוסעת בערב לבנימינה ~באופנים~ ונראה מה נעשה שם.... יהיה שווה :)
ביוס. חולה עליכם ~מי שהיה לו כוח לקרא את זה עד הסוף..חעחעח~ 33333>
עריכה:
אעאעאעא!! שכחתי את זה!! מחר אני וגל שבועיים! חולה עלייך כפרה:) 333333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DUMBO