הי מותק.
נכון שאם כבר חורף אז בטח שפה, לפחות יש במה לשטוף את העיניים, ואנחנו משתדלים להעביר אותו מצוין.
אבל את יודעת, יש ימים שחורף הוא חורף, וכל הסרבול והאיסופים וההורדות והניזולים והשיעולים והבוץ בנעליים, ואחרי שבוע שלם שכזה עוד באה שבת שלימה שאי אפשר להוציא את האף מהבית ואת איתם לבד (עם טלוויזיה אחת בלבד ומחשב אחד בלבד = מלא עבודות יצירה, וחמישה פיות רעבים), ואז הגעגועים, בכאלה ימים - חורף נשאר חורף...
מה שכן, בימי ראשון, ולא משנה סוגו של מזג האוויר המתחולל בחוץ, אנחנו אורזים את עצמינו, ויוצאים ליום שלם בלי הנחות. מבוקר ועד ערב, מטיילים בגשם!!! ברגל!!!! אני!!! היית מאמינה עלי אחותי? אני נהייתי מטיבת לכת ועוד בגשם ובכפור. אם זה קרה, אולי עוד יבוא שלום, מי יודע.
בינתיים עד השבוע, הימים היו עמוסי פעילויות וסידורים וארגונים ולא הספקנו לנשום. היינו מסיימים את השבוע מפורקים, ואין מי שיציל אותך. סבא וסבתא המלאכים לא ממש ליד, והם הרי הפתרון האופטימאלי למצב סמירטוט שכזה, ואין, תמשיכו לבד כי אין ברירה, ועם כל זה, אנחנו עוד יוצאים לטייל בימי ראשון. בגשם!!! ברגל!!!! אני!!! נו לא מגיעים לי צל"ש ואותות ומופתים? תגידי לי את, את הרי מכירה את תחביביי ואת העדפותיי מקרוב, אני אם השנה או מה???
והאמת - אבל זה סודי, לא נהרוס עכשיו מוניטין של שנים - האמת היא שאני ממש נהנית.
ממש.
לא מתייאשת מלארגן אותם בבוקר, ולהערים עליהם שכבות על גבי שכבות של בגדים חימומיים שונים, ולהכין ארוחת בוקר לדרך, ולקבוע מסלולון עם זוג חברים (ואשת החברים הזאת ניחנה בתכונות מאד מועילות, אירגוניות, עליהן אני מפרגנת לה בכל רגע אפשרי, הבוקר היא סחבה אותי לחדר כושר, אותי!!! נו יש לה את זה או מה?), ולצאת לדרך, ולעצור לכל פיפי, ולהפריד בין המתווכחים במושביו האחוריים של ה'מיניבוס', ולעבור את הדיון הקבוע של איזה דיסק נשים (בעניין הזה אני קצת פחות גמישה כלפיהם מבכל תחומי הרכרוכיות האחרים שלי, לא מוותרת וקודם שומעים מה שאני מחליטה, הא? יש לי 'סיי'!), ובכן, למרות כל מפריעני ההנאה האלה, אני עוברת את היום הזה דווקא בהנאה מרובה.
יש כאלה שהן מלכות המדבר, אני מלכת יערות הגשם.
ואת יקירתי, לאחר שזכיתי להערצתך הגלוייה, המשיכי להשתמש בכל אמצעי תקשורת אפשרי, ותזריקי לי אותך כמו שאני צריכה, אחרת לא תשמעי ממני על עוד כאלה גדולות ונצורות.
גם מפליאים לעשות שכמותי, צריכים המשך תמיכה מלאה, כמו שהם רגילים...
זהו, התעייפתי,
That’s all you’re gonna’ get this time,
אמשיך לעדכן אותך בדקה בפנויה הבאה שתיפול לידי כפרי בשל.
געגועי.
נשיקות.
תכתבי לי גם.
אחרת לא פייר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
