Twenty Four Seven

כבר אפיתי עוגה (באין מיקסר, גם בלנדר עושה ת'עבודה...)

כבר מתכתבת עם מורים באנגלית (שמישהו יציל אותתתתתתתתתתי...)

כבר יודעת מלא דרכים בלי ג'י.פי.אס.

כבר הפנמתי נהיגה תרבותית והורדתי את הרגל מהגז.

כבר ניקיתי את הבית עם כל מיני אביזרים מקומיים.

כבר התבייתתי על כמה 'מולים' שווים בהחלט.

כבר ניהלתי שיחת ידידות עם קריסטין ה'נקסט דור' שלי פה שהפגינה כישורים של חוקר שב"כ ועכשיו בטח כולם יודעים עלינו את כל מה שהיא הצליחה לדלות ממני. (אמנם שכונה דמויית 'ויסטרייה ליינ', אבל אף סוזאן או לינט לא קפצו אלי עם 'פרש אפפל פאי' לברכני על הגיענו. מאד מעליב).

כבר מצאתי אבקת מרק בסופר.

כבר עשיתי לנסיכים סיבוב 'קריסמס' בשכונה עם רדת החשיכה, היה מקסים, ניכרה התלהבות, כולל אותי.

כבר מצאתי עם הנסיכים את גן המשחקים הקרוב.

כבר יש לנו 'נקודות עניין' קבועות בדרך לגנים ובחזרה ('הברווזים' = הנחל עם שלל הברווזים, 'הכלב' = הכלב המצויר אוחז כוס יין על חלון אחד הפאבים בדרך, "הגזר" = איש השלג המנופח במדשאה של 'מקדונלדס', ועוד כהנה וכהנה).

כבר יש פה בבית תגובות בשלוף בשפה המקומית, וזה קורע, בעיקר כשזה מונפק מפיהן של שלושת הנסיכות הקטנות. וזה נהדר, שעם הנסיכה הגדולה אפשר להעביר על זה צחוקים. וזה מרגש, כשזה קורה לנסיך באופן טבעי.

כבר הספקתי לתכנן ולסגור ברוב עמל טיול מקיף לאורכו ולרוחבו של החוף המערבי, לחופשה הקרובה.

ותכף אני כבר הולכת לבטל אותו (ולאכול אותה בקנסות) מפאת בעיות טכניות רבות מדי.

כבר התיידדנו באופן משפחתי עם כמה וכמה מסעדות.

כבר נערמו לי תילי תילים של ניירת ועוד ועוד סידורים.

כבר עשיתי מלא פעמים 'redial' לאחותי, מה שלא היה לי שנים.

כבר פיספתי (בזעם ובטרוניה) לידה של תינוקת חדשה, ויומולדת אחד של חברה טובה אחת, ועד סוף החודש הספירה תעלה ל-3.

והנה כבר אפילו הצלחתי לכתוב עוד פוסט. הישג בפני עצמו בהתחשב בכך שכבר שבועות אני רק מתכוונת...