תכף כבר אורזים וממיינים וסוגרים קצוות, וממלאים מליון טפסים ועושים מלא טלפונים, וריצות אחרונות לשופינג שאף פעם לא נגמר.
ותכף כבר מתחבקים בערב פרידה, וביום האחרון בגן (בכפילות), ובגן, ובכיתה, ובכיתה, וסיור של תמונות אחרונות, להנציח ולקבע את הזיכרון הוויזואלי דרך עדשת המצלמה, כי מי סומך בגילנו ובמצבנו על התאים במח בלבד.
תכף מעמיסים מזוודות, ומחזירים את הרכב בשדה התעופה ומתחילים במסע ובהמראות ובנחיתות ובכככככככככככל מה שביניהם: להריח את הסוף מתערבב עם ריח הטרמינל, להיות מנומסים ומתורבתים מול מאתיים הפקידים ושוטרי הגבולות (וזה לא פשוט על כל טפנו וכבודתנו), להכניס לתיקים, להוציא מהתיקים, לחפש מוצצים שנעלמו כהרף עין כי הרי זו התכונה הכי טובה שלהם, וכש'קר לי' אז מלבישים, ואם 'חם לי' אז מורידים, פיפי, וקקי, ומזון וקפה בטעם פלסטיק, שינה מנוקרת רדופת כיסי אויר מחרידים, ושעות ללא תזוזה כי בדיוק איזו נסיכה נרדמה לי על רגל ימין, והשנייה על כתף שמאל, וככה אני לא נושמת (במילא אני בפאניקה מה'כיסים'), מפותלת כמו סימן שאלה - רק שלא יתעוררו - ובחמש בבוקר בטוח כבר יהיה לי נמק.
תכף כבר לא ננשום כזה אויר נקי (יש כזה!), תכף נחזור למלחמה בכבישים, תכף נצטרך להיזכר בעובדה שהולכי רגל ובעיקר ילדים - בכבישים, הם בדרגה קצת פחותה מזו של אלוהים.
תכף הבת שלי לא תקרא לגננת מיס ג'וֹז - אלא רק איילת, תכף זה בטח יהיה מוזר אם יפלט לנו חמישים פעם 'סורי' ו'אקסקיוז מי' כשבטעות נחסום למישהו את הדרך כשנעבור עם העגלה ברחוב.
תכף לא יהיה לי כל כך ירוק ומיוער לכל כיוון אליו אפנה מבט, תכף לא יהיו לי כאלה שמיים מכל חלון.
תכף לא יהיה לי כל הזמן (אם בכלל) כזה שקט חלומי, שרק געגוע להקות הברווזים מפר אותו.
תכף אני אפרד מכמה עצים שאני מאד מאד אוהבת, קשה לנתק קשר...
תכף יהיה לי עיתון של שבת וריח של חלה טרייה ומשפחה וחברים ממש ליד.
תכף שוב קליטה והסתגלות בגנים ובבתי הספר.
תכף תהייה לי כמה מוזיקה ישראלית שאני רק רוצה ברדיו.
תכף נשמע כל הזמן חדשות.
תכף יהיו כאלה שיהיה להם קצת פחות קשה באנגלית בבית ספר.
תכף חגים ומחויבויות משפחתיות.
תכף אני אקנה מלא בגדים שווים ונעליים שוות כי אין, אין על האופנה בארץ.
תכף נהייה עניים כי אין לי עבודה.
תכף נדבר רק עברית.
תכף תהייה לי שמש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
