נועה יקרה ואהובה שלי.
הנה אחותי זה קורה גם לך, ה'ארבעים' הגיע ואין מנוס.
חתיכת היסטוריה וחבילה של שנים יש לנו ביחד, קילומטרים של ליווי ותמיכה מכל הסוגים, ערימות על גבי ערימות של חוויות, ולא מעט דמעות, אם מצחוק ואם מבכי.
איפה שהוא בתיכון הצטלבו דרכינו, ואנחנו (להבדיל אלף הבדלות!) ממש 'שתינו מאותו הכפר'.
אותו קן בתנועה, החבר'ה מאותה שכונה, אותו תיכון, אותה אוניברסיטה, אותה עיר, ושוב (כמעט) אותה עיר. אם היינו בנות אותו שנתון יש להניח שהיינו עוברות את כל הדרך לגמרי יחד.
קווי דמיון אינספור בהשקפה, בתחומי עניין, בתסכולים, בשיגעונות, ובבית אבא...
אלתורי טיפוח ויופי בשטח - אחרי לילה מעוך באוהלים, שיחות אינספור על מוזיקה (ישראלית), ספרים (בעיקר ישראלים), סרטים (פה דווקא אנחנו משלבות עם הבינלאומיים), סלבס, ביגוד והנעלה, זוגיות, הורים, הורות, וכמובן - חינוך, חינוך ועוד חינוך.
וכחלק מחבילת החיים הכוללת, גם משברים - איך לומר - לא חסרו. אירועים שהביאו כל אחת מאיתנו אל הקצה שלה, שאולי לא תמיד היה פשוט לפיצוח, אבל גם שם החזקנו ידיים חזק שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע.
מנגד גם ידענו לפקוד באדיקות בתי קפה, פאבים ומסיבות, (זכורה לי במיוחד מסיבה אחת בעין חמד, שם כמה שנים אח"כ רקדנו 'מקרנה' בחתונה שלך ושל אבי וסגרנו יופי של מעגל...).
את ימינו האקדמיים העברנו באינטראקציה אנתרופולוגית מוזרה, עם חבורות שונות ומשונות שלעיתים - אם נהייה כנות - הורכבו מערימת טיפוסים מורכבי אישיות ומלאי שריטות, אבל תודי שהיה מעניין.
מגוון הבחורים בקולקציה שלך תמיד הכניסו מלח ופלפל - החבר שהוציא אותך מדעתך כשהעביר את התיון מכוס לכוס , או ההוא ששכחת אצלו בכוונה את הסוודר כדי שתהייה לך סיבה מוצדקת לחזור, ההוא שהתקשרנו וניתקנו לו לא מעט פעמים, החבר של ההוא עם הג'יפ הסגול, וכל אלה שרדפו אחרייך ולא היה לך שום עניין בהם ככה שלא היה להם שום צל של סיכוי, או כמו שאת אומרת בטונים המרוקאיים הייחודיים שלך - "תעשי לי טובה, אני אין לי עצבים...."
לידות תמיד היו תירוץ מצוין לקרואסון חם וקפה על הבוקר, שהגיעו בדיוק בזמן בו כל ההורמונים איימו להתפקע, מה שהפך את ה'דליברי' לא פעם, לסוג של גלגל הצלה.
שיחות טלפון ארוכות טווח או להפך - קצרנות לשמה, אבל האינפורמציה שצריך תמיד עוברת, וההשקעה היא תמיד לטווח הרחוק.
שבתות של פיקניקים, ארוחות משותפות, טיולים למדבר בהן רק שתינו מבינות את מה שרק שתינו מבינות, ושכל השאר יחשבו שאנחנו פרינססות, למי אכפת?
מערכת יחסים שלמה אנחנו מנהלות ב'סמסים', דרכם אנו מכסות באופן מלא - למרות הצמצום במילים, נושאים נרחבים ומלאי גוון.
ככה אנחנו מעבירות במהלך מהדורות החדשות - בקורת נוקבת ודיונים מעמיקים בנושאים שברומו של עולם. ענייניי אקטואליה, אפליה עדתית, או החולצה של מיקי חיימוביץ'.
ככה את מעבירה לי כשאני דואגת לך, עדכונים שוטפים מהחם והג'יפה, כשאת יוצאת לבלות עם בני טיפוחייך במדבר, ביערות, בהרים ובנחלים, נפגשת עם עקרבים באישון ליל, ואפילו באמצעו של מסלול קרבי כשאת צועקת על התלמידים, המאבטח והמנהלת, שאת הולכת למות.
ככה אנחנו מנהלות ניתוחים רבי עומק במהלך שידורים בלתי נגמרים של כוכב נולד / המרוץ למיליון / הישרדות / כל זבל אחר.
ככה אני מעדכנת אותך בשוטף בדבר הישגיו של נסיך מספר שתיים בלימודים - ואלה אני יודעת - תמיד מסבים לך אושר רב וסיפוק עצום.
ככה אנחנו מתאמות ומארגנות ערבי בנות או בילויים משפחתיים משותפים, כולל מי מביאה סלט ומי קפה קר.
האמת - את מי שיעקוב אחרי התכתובות ההזויות שלנו בטוח נצליח לבלבל.
באחת אנו מצטיירות כצמד אינטליגנטי מבריק, ההוגה בנושאים בעלי חשיבות רמת דרג.
בשנייה - כמנהלות קמפיין לראשות הממשלה או מינימום כמתקנות את העולם.
בשלישית - כשתי פרחות רדודות שבאמת צר עולמן כעולם נמלה.
וברביעית – כשתי אימהות עסוקות עד מעל הראש, שרק מנסות להרוויח זמן, ועל הדרך גם להיות יעילות.
וכל אחת מהאפשרויות קולעת בול.
מנצלת את המומנטום להגיד לך כמה שני אוהבת אותך, ושאת באמת חברה טובה שכל אחת חייבת ברפרטואר, כי זה בדיוק הזמן לקצת דביקיות אפילו אם נגלוש קצת אל עבר הקיטצ', וחוץ מזה את גם מורה לתפארת מדינת ישראל - אבל על זה כבר קיבלת ממני מגילת שבחים ומחמאות בפני עצמה.
ואם אחזור להתחלה ולעניין הגיל - תאמיני לי, ואני כבר קצת יכולה להעיד מתוך ניסיון - אמנם אין מנוס אבל גם אין בו שום צורך.
שיא הפריחה הלבלוב האהבה והנאות החיים עוד לפנייך, ואני מאחלת לך שחייך ימשיכו להיות מלאים וגדושים, בכל מה שאת מאחלת לעצמך, ואף יותר.
אושר תמידי (טוב נסחפתי אבל הרבה אושר זה גם טוב).
וכמובן בריאות (שזה אומר שאוי ואבוי לך אם תעיזי עוד פעם כמעט להתעלף לי בטלפון בשידור חי).
אוהבת אותך מעומק ליבי -
למרות שלפעמים אין לך סבלנות...
למרות שתמיד אני מקבלת אותך במנות קטנות מדי...
למרות שיש לך יותר מדי בגדים...
למרות שאת משכימה קום ומקדימה נום - שזה בדיוק השעות ההפוכות משלי...
למרות שאת אף פעם לא מאחרת - שזה נורא מלחיץ כשלעצמו...
למרות שתמיד נתווכח על איך חורזים נכון...
למרות שתמיד בית שלך מתוקתק 'כאילו' הרגע גמרת לסדר...
למרות שאת תמיד זוכרת את כל השמות התאריכים העובדות וכל מה שקשור אליהם - מה שגורם לכולנו תמיד לצאת קצת מפגרים...
יכולתי להמשיך עם עוד הרבה כאלה אבל תרגיעי,
מפרגנות מפרגנות - יש גבול.
נשיקות כפרה ויומולדת שמח ומעולה
שלך,
אני.
1-6-2009
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
