ההקפדה היתרה הזו לפתוח את השנה החדשה רק בורוד די מלחיצה.
ברצינות.
כי מה אם לא הספקתי לנקות את הבית טיפ טופ, או להעלים מעל שולחן העבודה הקורס את כל הערימות הממתינות לטיפול? מה אם לא לבשנו הכל הכל חדש? מה אם התרגזתי? מה אם בכיתי? מה אם הייתי עייפה? האם כל אלה באמת הסימנים האותות והמופתים שיאפיינו את השנה הבאה עלי לטובה? ומה עם כל מה שכן הספקתי ועשיתי, האם יעמדו כל אלה לזכותי במהלך שנים-עשר החודשים הבאים ואין שום סיכוי שבתחומים אלה אמעד או אשגה?
ובכן, בערב ראש השנה פיזרתי את הלחץ המיותר.
איחלתי לעצמי לאוהבי ואהוביי את כל האיחולים החשובים, ובמקביל ידעתי שגם לא הכל ילך חלק.
ידעתי שיהיו גם מכשולים ומכאובים כאלה ואחרים, שגם תסכולים ומפחי נפש יקפצו מדי פעם לבקר, וזה בסדר.
באמת.
כי זה חלק מהחבילה, ומה שחשוב, (ספויילר - הקלישאות בדרך...) זה להמשיך להבחין בדברים הטובים, ולהעריך אותם.
להמשיך לשים אליהם לב ולעולם לא לקחתם כמובנים מאליהם.
להמשיך ליהנות מהפרטים הקטנים, כי שמה נמצא אלוהים.
וכך פתחתי את השנה החדשה כשלא הכל משויף ומהוקצע, כי אני כבר ילדה גדולה וברור לי, שגם אם בראש השנה נאכל רק מתוק, זה עדיין לא אומר שבשאר השנה לא יפלשו אל חיינו המלוח, המר, החמוץ והחריף.
ובנימה מציאותית זו אני עדיין מתעקשת לשמור על אופטימיות חד משמעית ולאחל המשך חג מצוין, ושנה נפלאה ומהממת שתבוא בעקבותיו, וחיוכים ובריאות ואושר פנימי גדול. ואהבה. המון אהבה.
חג שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
