Twenty Four Seven

לילה טוב תינוקת שלי, עצמי עיניים אל חלום ונתכרבל, בטרם נכיר את המחר.

חבקי אותי תינוקת שלי, ואחבק אותך חזרה, ושתינו נתבשם מבלי דעת, מרגעים אחרונים של חסד.

לטפי אותי, שרטי אותי בציפורנייך הרכות, ושתינו לא נדע כי הרע מכל לפנינו.

היצמדי אלי כאילו לא נפרד לעולם.

בחם גופך ישכיח הרגע, את האופל הלא נודע, שיגזול ויחריב וירמוס, את כל חלומותינו.

נשמי על פני ולזמן מה לא יחול הרשע על פני האדמה. האדמה עליה בנינו בית, זו שעוד רגע קט תיספג בדמינו שיהפוך להפקר.

חייכי מתוך שנתך וחיוכך הקסום, יהפוך לחזיון האחרון אותו אוכל לייצר בדמיוני, בטרם אפרד בכניעה מן החיים.

ואנשק אותך, ואחבק ואלטף ואנשום, ואשיר לך שיר.

כי אין פרידה ראויה מזו, מהאור.

בטרם נוטל באכזריות אל החושך.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תש"ע