Twenty Four Seven

טוב זה לא שיש לי על מה לכתוב, ואולי זה בעצם כי יש לי יותר מדי על מה לכתוב, אבל הצורך לרענון ולפתיחת דף חדש, חזק מהבלבלה, ועל כן אני יורדת מהגדר ממש ברגעים אלה, ומרעננת.

סערות טבען להירגע, ואפילו איתני הטבע יודעים לנוח לפעמים, וככה אני מקווה שקורה פה ומסביב וכאן ועכשיו.

לפעמים הגולל נסתם מעצמו, לפעמים צריך לעזור לו.

אולי הייתה זו מערכת היחסים בין הגלקסיות, ואולי התרחשויות החיים בלי קשר לכלום. בסופו של יום, טלטלות רגשיות ואפס אנד דאונס מרחיקים מן השגרה הברוכה, ואני רוצה שגרה.

אז הנה, שגרה.

ברוכה.

וקצת שקט.

וככה אני מאחלת לכל יקיריי ויקירותיי, במיוחד לאלה הזקוקים להם בימים אלה קצת יותר מתמיד.

And that is from the bottom of my heart.

ועכשיו אחזור לי לספר שהתחלתי (כן כן, סוף סוף התחלתי...) שבדיוק - כמה מקרי - עוסק בים, בסערותיו, בימאיו, בגאות ובשפל, ובאהבה.

לילה טוב.

"לפעמים השמש זכר, לפעמים נקבה,
לפעמים אנחנו שניים, לפעמים יותר מרבבה.
לפעמים אינני יודע מי יחזיק אותנו ביד,
אבל דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד."