יש לי את הכוס הכחולה
ערבבתי בה מים חצי אלכוהול
וכמה שהיא מלאה היא נראית לי תמיד
ריקה מהכל
אויר.
מחר אני אקח אויר.
אני אקום בבוקר ואכין לי קפה בכוס הכחולה. ואקח אויר.
בכוס הכחולה אמא שותה קפה רק ביום שני, יספרו לך כל בני הבית. אבל מחר מותר, אפילו שיום שלישי.
מחר אשב לארוחת בוקר עם השלוש שיכולות להבין אותי כמו שרק הן יכולות. וביחד ניקח אויר.
ויבואו צהרי היום, והשעות שאחריהן, ותגיע אחות נפש יקרה אחרת, ונהייה עסוקות עד מאד מטבע הדברים, וסחף הדקות יישא אותי עמו, ומדי פעם איעצר. ואזכר. ואקח אויר.
ולא יקרו הרבה דברים שמחר מן הסתם אמורים היו לקרות, אם לאלוהים לא היו תכניות אחרות משלנו.
ולא תהייה שמחה גדולה בלב. או נרות. או מתנות.
רק בור. פעור. אינסופי. בלי שום קרן אור באפילה.
לא. באפילה הזאת אין שום קרן אור.
מחר יבואו לבקר פרפרים לבנים.
חייבים לבוא פרפרים לבנים.
מחר באופן מיוחד יתקיימו להם שני ימים במקביל. זה שהיה צריך, וזה החסר.
ובחסר אנחנו גם נצחק, וגם נאהב, וגם נתעצבן, וגם לרגע נשכח, ובעיקר, ניקח אויר.
כדי לנשום.
תגידי איך נראה לך, זה יום מוזר כזה
תגידי איך נראה לך, עוגת תפוחים וחצי קפה
וחצי משניים אחד לא שלם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5