(הרהורים על כבוד)
נתחיל מזה שכבוד הוא ערך.
מעבר להיותו ערך ברמת הגדרה מילונית, כבוד הוא ערך שיש ואף כדאי לקיים, ועל כן, יש להתייחס אליו 'במלוא הכבוד'...
כבוד - כמו כל דבר בחיים, הוא עניין יחסי, ופרשנותו נתונה בידי היחיד, ומכאן - על מנת שיתפרש ככזה על ידי הזולת, הוא מצריך קיומם של ידע, של הבנה ושל אמפטיה (וכאן אנו - כמחנכים - נכנסים לתמונה).
הידע יאפשר לנו להבין את צרכיו - רצונותיו - מגבלותיו של האחר, ולכבדו בהתאם.
ההבנה כבר תייצר את ההזדהות באופן טבעי...
את הידע ניתן לרכוש, בכל עת, בכל מקום.
את האמפטיה - עם ההכוונה הנכונה - ניתן לסגל.
ביטויי הכבוד רבים ונפלאים הם:
אנו 'מוחלים על כבודנו', על 'כבוד המשפחה' ועל כבודם של אחרים, אני 'עושים כבוד' בפנייה אל 'מכובדינו' -'כבוד השופט', 'כבוד ראש הממשלה' וכל 'כבודו' אחר...
אנו משתדלים לשמור ב'יראת כבוד' על 'כבוד האדם' ומודעים לעובדה ש'רצונו של אדם - כבודו', אולם לעיתים - בשל 'משחקי כבוד' - אנו חוטאים ביתר 'כבוד עצמי' עד כי לא תמיד אנו מכבדים את האמירה 'בכובד ראש'...
וחבל.
כבוד מכיל בתוכו הן קבלה והן נתינה. כבוד נוגע במחילה ובסליחה.
עלינו לשאוף להגיע לאיזון, או אז נוכל להבין כי זו לא 'פחיתות כבוד' לתת (או לקבל) כבוד, נהפוכוא!
כבוד (או במקרים לא מעטים - 'חוסר כבוד'), בא לידי ביטוי בכל תחום ובכל דבר שאנו נוגעים בו בחיים, ועלינו לתת את הדעת ל'מידת הכבוד' שאנו רוחשים לעצמינו, לזולת ולסביבה.
נכון, העניין מצריך קצת עבודה (והרי ידוע כי 'בשביל כבוד צריך לעבוד!'), אבל כל שעלינו לעשות מסתכם בשלושה דברים שלא תאמינו - אפילו לא עולים כסף...
היה ועמדנו בשלושתם ('כל הכבוד!'), והנה ייצרנו עולם חיובי יותר, ובאחד שכזה, לבטח נצליח למצות את רצונותינו ואת יכולותינו באופן טוב יותר.
מכאן נסלול את הדרך למימוש עצמי, לסיפוק, להישגים, להמצאות ולפיתוחים, ללמידה ולהגשמת חלומות, באופן הטוב ביותר.
נשמע מסובך אבל כל כך פשוט, לא שווה ת'מאמץ?...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5