Twenty Four Seven

ממוש,

כל כך הרבה יש לי לומר לך וכל כך לא רציתי ...

ימים קשים ומטורפים את עוברת, כבר כל כך הרבה זמן, ומעוררת בי הערצה. כולך נתינה ומסירות, לא מקטרת, לא מתלוננת, נאחזת במה שגורם לך לחייך ולשמוח למרות הכל...

היום אין על מה לשמוח, ונראה גם כי אין במה להתנחם, הנורא מכל קרה, ועידית איננה. אולם בליבך חיי נצח יש לה.

לא קלה הייתה הדרך, ולפנייך המסע עוד ארוך וקשים יהיו בו הימים, קשים יהיו בו הלילות. תני לעצמך להתאבל, שחררי עד הסוף, ואפילו תתרסקי כמו שצריך, כי משם גם אפשר לעלות כמו שצריך. הגעגועים לא ירפו, וטוב שכך, אל תתני להם, הגעגועים משמרים זיכרון.

שלם שום דבר כבר לא יהיה, והחסר יהיה חסר לתמיד, אבל לומדים להבין (אם לדבר בשפה שלך...) שהחלקי הוא השלם החדש. מתרגלים אליו, בסוף גם מפסיקים להילחם בו, ומסגלים את החיים לדבר הבלתי נתפס הזה, הנוגד את כל חוקי ההיגיון והלב.

תחת עננים של גשם, ושל מלחמה, לעיתים נראה כי אין שום תקווה, ואת כבר יודעת שאין לוותר עליה. יש בשביל מה להמשיך, יש בשביל מי להמשיך, ואיך אמא שלי אמרה לי במילים אחרות שהחיים חזקים מהכל? "... מאמי, את עוד תרקדי בשמחות של הילדים שלך...". צדקה. טוב נו, אימהות תמיד צודקות...

זכיתן, את ועידית, כל אחת מכן, באחות לתפארת. והיא ידעה בדיוק כמוך עד כמה ברת מזל היא, והיא ידעה עד כמה היא חשובה לך, והיא ידעה עד כמה את אוהבת אותה. ועשית הכל. כל שיכולת.

 להיפרד ללא שק רגשות של אשמה על הגב זה סוג של מתנה.

עטפת אותה באהבת אין קץ, דאגת לה, טיפלת בה, עודדת וחיזקת ושימחת, כוחות נפש בלתי ניתנים לתפיסה יש בך.

ולכן ברור לי שיהיה בסדר, שאת תהיי בסדר, גם אם לא תכף ומיד.

לא פעם דיברנו - את ואני, מבלי להגיד דבר. ידעתי את פחדייך, שמעתי את חששותייך, הרגשתי אותך וידעתי שאת מרגישה אותי, לא תמיד צריך מילים כדי להבין... 

אז קחי לך את מה שאת צריכה, כמה שאת צריכה, אני פה בשבילך לכל מטרה. גם אחרי שכולם ישובו לחייהם.

תרצי שנבכה ביחד? הולך (אני מעולה בזה!). תרצי שנצחק? אני איתך. תרצי ספייס ואת השקט שלך? אני מבטיחה להתחפר עד להודעה חדשה. תרצי לדבר ולספר ולהתגעגע אליה עד אור הבוקר? רק תגידי...

בבקשה אל תנסי לחסוך לי, להתחשב, לא להקשות (קולטת אותך...) בבקשה...

(הרבה כאלה - ... - יש לי היום... כנראה שגם כשהסוף הוא סוף פסוק, יש לו המשך...)

מאחלת לך מעומק ליבי שתשרדי את היום הנורא הזה, ואת אלה שיבואו אחריו, ושלצד העצב תמיד תשכון גם השמחה בליבך.

מקווה שאני משמשת לך הוכחה שאפשר להמשיך, וגם לחייך...

אוהבת אותך ומבינה אותך ועצובה איתך עד בלי די,

וחיבוק גדול.

יהי זכרה ברוך.