יום הולדת 40 זה בטח הזמן לכל הברכות והאיחולים,
אבל זו גם אחלה הזדמנות להוסיף עוד כמה ליטופים, וגם קצת נוסטלגיה.
התרפקות על העבר חביבה עלי מאד כשמדובר בך,
והעבר גדוש ומלא חוויות משותפות שלנו.
החל מהפעם הראשונה שראיתי אותך בדירה שלך ושל רפי בגבעת המבתר, דירה שעם הזמן, הפכה למעוזם של כמה סטודנטים (נגיד רפי, נועה, אני ועוד כמה מ'הצד של רפי'), שבעיקר רצו ללמוד כמה שפחות ולעשות כמה שיותר חיים.
ועשינו.
את כבר היית חופשייה ומשוחררת מעולם של אבירי האוניברסיטה, שריסקו לנו ימים ולילות על עבודות, תרגומים והכנת שליפים מסוגים שונים. כבר פרצת אל שוק העבודה ושיווקת את חברות הכבלים מדלת לדלת, ואני בעיקר קינאתי בך שאת כבר אחרי (מודה, אף פעם לא אהבתי להכין שיעורים...)
היכרות קצרה הספיקה לך ולי, וכבר עלינו על רכבת הקרבה והחברות. (רפי היה ללא ספק השליח שהביא אותך אלי, ועל כך מובטחת לו אספקה תמידית, של כמה וכמה נקודות זכות אצלי בלב).
והיו לנו כמה שנים טובות של בילויים כמו שצריך. כמו של צעירים.
חבר'ה ופאבים ובתי קפה.
סופי שבוע במשולש רעות - רמת גן - ירושלים, בהם בעיקר צחקנו עד שכבר כאבה לנו הבטן.
מסיבות שיזמת על ימין ועל שמאל, בהם בעיקר רקדנו עד שכבר כאבו לנו הרגליים.
וארגנת והזמנת ואירחת ושמרת לנו על הוואי ובידור, אפילו ערבי נושא היית מכינה לנו (היה ערב נקניקיות למשל, תמיד היית מקורית כפרה) ...
השנים הבאות המשיכו את רצף החיים והחברות, והתמזגו בשורות של חוויות מרגשות מכל הסוגים.
למשל, זכורה לי חתונה אחת מאד מיוחדת, אליה מישקי הגיע מגולח למשעי, אבל רק בטוואי מסוים בחלקה האחורי של הפדחת, הודות לידיי הכה נאמנות, (תודי שיש לך כמה תמונות חתונה מאד לא שגרתיות בזכותי).
זה גם הזמן להתוודות כי הפעם השנייה שגרמת לי לקנא הייתה ביום בו בשיא חוצפתך ילדת את טל בדיוק בתאריך המשוער. איפה נשמע דבר כזה??? אני הגעתי בהריון הראשון לשבוע 42, כולי מפורקת, ואת, לא רק שעשית את זה על הדקה כאילו בהזמנה, עוד שכשכת לך באמבט חמים ומרגיע טרם יציאתך לבית החולים.
אין עלייך.
ואני זוכרת אותנו המון.
עולות ויורדות 5 קומות בין ההורים של רפי להורים שלי.
או יושבות בחדר של טל וגיא על כיסאות בגובה הרצפה, סביבנו ילדים וערימות צעצועים, ואני מדפיסה לך במחשב של הילדים, עבודה שאת מצליחה להקריא לי במלוא הריכוז, למרות הבלגאן ההיסטרי והסחות הדעת המתפרצות.
יושבות בבריכה ב'הולמס פלייס', את מזיעה משיעור הספינינג שזה עתה סיימת, ואני מזיעה בעיקר מהשמש, כי זה נורא קשה לחכות לך עד שתסיימי להיות ספורטאית מצטיינת ותצטרפי כבר לעם היושב על הדשא.
שבתות על גבי שבתות של ג'יפים עמוסים בורקסים, ערסלים, ושלל תעסוקות פנאי ויצירה לילדים כדי שאולי יתנו לנו קצת לנוח...
הבעיה לעיתים הייתה , שאם הם כבר נתנו, את לא ממש נרגעת. שוב לעלות על הג'יפ, ועוד מסלול, ועוד עצירה הפעם לקפה ועוגה, ושוב כיפאק היי בואו נעמיס, ובואו נפרוק ואיך את לא מתעייפת תגידי לי?...
למען הסר ספק, מהאנרגיות הבלתי נדלות שלך - בדרך כלל אנחנו רק מרוויחים.
הבית הפתוח לרווחה כולל פנסיון מלא ומקלחות לילדים, ולא נורא אם התלכלך, ומשפחות שלימות של חברים שאת מתעקשת להשאיר אצלך עד אמצע הלילה כי חבל, תכף נוציא צבעי אצבעות.
ושיחות נפש, וריכולים, ועוד ימים רבים של שמחות, וגם של קושי ומשברים, ואת תמיד היית שם, מקשיבה מכל הלב, ותומכת ומנסה להבין ולעזור, חברה אמיתית.
אחותי, מאחלת לך, שיבואו אלייך רק ימים יפים, עמוסי הצלחות, הנאות, מיצוי עצמי וכמובן בריאות,
והמון אהבה שתמלא את חייך בכל רגע ורגע.
אוהבת אותך למרות שאת נורא מתסכלת לפעמים עם כל המרץ הזה,
אוהבת אותך כי תמיד כשאנחנו מדברות זה תמיד כאילו לא נפרדנו לרגע,
אוהבת אותך עם התרגומים הסימולטאניים לעברית שתמיד קורעים אותי,
אוהבת אותך כי בזכות האיחורים שלך האיחורים שלי מקבלים פחות תשומת לב,
אוהבת אותך כי את פייטרית אמיתית,
אוהבת אותך כי בחרת לבוא לכאן וכאן להישאר על אף ולמרות הכול, וגם כי לי זה מצוין.
אז נשמה, גם אם לא יצאת (עדיין) למסע מלכת המדבר כמו שרצית, יש לי שני דברים להגיד לך:
א. את עוד תעשי את זה ובגדול, כי במקרה שלך אין אפשרות אחרת.
ב. את התואר ממני קיבלת כבר מזמן מותק.
יומולדת שמח ונשיקות לרוב...! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
