Twenty Four Seven

 יגעת ומצאת

נסיכה מספר 4 מחפשת ומחפשת ואבא מנסה לסייע: "אולי תחפשי בחדר?"

מספר 4 בנחישות: "אבא לא מצאתי בשום חופש!" (בשום אופן).

טרם פגה ההשפעה

נסיך מספר 2  (יומיים אחרי המבחן בגיאוגרפיה) מדווח: "אמא, בטיול השנתי אנחנו ישנים ב'אוכלוסיית נוער'..."

טעות בזיהוי

בדרכינו חזרה הביתה ממסיבת החנוכה, נוגסת מספר 3 בתהייה בערימת הקלוריות המטוגנת שבידה ומציינת בתמיהה: "אמא, הסופגנייה שלי בלי עגבניות..."

מה בשבילכן?

אבא שולח את מספר 4 לברר אצל שאר החבר'ה איזו חביתה הם רוצים והיא חוזרת עם תשובה מפורטת: "אבא, הבנות רוצות מקוֹשֵשֶת..."

מקורות מידע

נסיכה מספר 1: "אבא, אני עושה עבודה בכימיה על זהב, אני צריכה לשוחח עם אנשים שמבינים בזה..."

אבא: "נו אז דברי עם סבא זהב!"

הכל עניין של ניסוח

מספר שלוש בעיניים דומעות, ברגע של ייסורי מצפון: "אמא, זה מעליב לי ת'לב..."

על אותו משקל

מספר 5 למספר 4 : "אם תצחקי כשאת אוכלת עוגייה, את תִינְחָקִי!"

חנוכה בגרסאות אישיות

מספר 4 סחה לעצמה בלאט: "ושחקי בלש, על כד קטן נחמד..."

4+5 בדואט מרגש: "סביבון סוף סוף סוף, חנוכה הוא חָ'טוֹב..."

וממשיכות: "סוב נא סוב, כל ברחוב..."

בתרגום סימולטני

מספר 4: "מה? ויתחילו את הארוחה בלי איתנו???"

בניחוח תימני

אמא: "תגידי לסבתא - אנא בַּחִיבָּאק"

מספר 5: "סבתא אנא בַּחִילְבָּאק!"

משוררת נולדה

מאוחר יותר באמבטיה, מספר 5 משחקת עם כפות הרגליים וכשאני שואלת אותה מה היא עושה היא עונה: "אני חורזת נעליים."

לכי תסבירי

מספר 3 ברגע של הארה (בסוף של סוף היום כשאני כבר חצי מחוקה): "אמא, אם את כל כך חלשה, איך היית בצבא???"

ואני חשבתי שפסח שזה החג של הקושיות.

המשך חג שמח

מאיר ומואר

(למרות שנשאר רק עוד נר אחד ויחיד - בכל זאת, מדובר פה בחנוכייה שלמה...)

צְ'מֵעו משו - הפוסט האחרון  הציף אותי בטלפונים מתמוגגים ומדושני עונג (כן כן, כולם מבנות המין היפה), ובכל שיחה שכזאת מיד נשלפו מהזכרון הברקות הימים האחרונים (יותר אחורה - מי זוכר...) של זאטוטינו המהממים, המדהימים והמושלמים.

כולנו זוכות לריבוי רגעי קסם שכאלה ביומיום, ואלה ללא ספק הופכים לכח המניע אותנו קדימה, מפעים אותנו, ומתזכר אותנו למה בחרנו (שוב ושוב ושוב, ובמקרה שלי - עוד שוב ועוד שוב), במקצוע הכל כך תובעני ומתיש הזה, אימהות.

אז קדימה בנות (וגם בנים - אם יש כזה מצב, אתם לגמרי מוזמנים להפתיע...) למה שרק אני אהנה ממה ששמעתי?

ולמה שהמצפון ייסר אתכן שאתן מפספסות - הרי תכף בטח תשכחו - כי אתן לא מְפַנות את הרגע, לתעד את הפנינים המזהירות שיוצאות לפרי בטננו מהפה?

תאמינו לי, בסופו של דבר היה זה המצפון שהושיב אותי לכתוב את הפוסט ההוא.

כן, כן, אני יודעת, כולכן עסוקות עד מעל הראש, אין לכן זמן לנשום, לא עצמתן עין, אתן עייפות תשושות ומותשות, למי יש אנרגיות, לא היום מחר, לא מחר ביום ראשון וכאלה.

בסדר, שמעתי.

תודו שאם אני - שמטורטרת נונ סטופ, ומגוייסת בצו שמונה כל השנה, לכל גחמותיה, צרכיה ורצונותיה של החמישייה הפותחת שלי - עדיין מצליחה לעשות את זה מדי פעם, גם אתן יכולות.

ועל חלקכן אני יודעת בוודאות ומיד מלשינה - יש לכן מחברת בה אתן חוטאות בצטטת, או קופסה אוגרת פתקים הנכתבים אליכן ברחבי הבית, או שסתם יש לכן זכרון טוב (???), אז שתפו אותנו, מה יש?!

כמה חיוכים לא יזיקו לאף אחד נכון?

תבואו, תשבו רגע, תכתבו כמה שורות (מיסיונרית שכמותי), תבריקו לנו את היום, ותלכו.

כתבו לנו את ההצחקות והחוכמות של אלה, שבסוף היום כל מאוויינו לגביהם, מסתכמים במשאלה אחת ויחידה - שיתאדו למיטות, ועכשיו!

תביאו חידודים של הילדים שלכן / של החברים / של השכנים, אחיינים, נכדים ונינים, מה שתרצו, ילל'ה אל תתקמצנו...

מבטיחה כי כל תגובה שתצורף מטה, מיד תעלה קומה ותכנס לפוסט.

ואחרי שהבנו שאין תירוצים, ואחרי שזרקתי לכם כפפה, לא תאכזבו אותי נכון? (תראו איזה יופי אתן מבינות פולנית...)

הריני להודיע חגיגית בזאת, כי פרוייקט 'יש לי יש לי' של הקומדי סטור הכי מציאותי שיש יוצא לדרך, ועל יזמות ברוכה שכזו לא תבאסו לי ת'צורה נכון?

הנה בשביל הסיפתח, אני מביאה לכם את דבריה של זו שבחרה לכתוב ולא לספר (וזה סתם כי היא לא ממש קומוניקטיבית בימים אלה, ותכף תבינו למה...) :

גם לי יש -

אמיר: "אמא אל תתכופפי, אני אשרוך לבד..."

"זה בסדר חמודי, בבוקר עוד קל לי להתכופף, בערב זה קשה... "

אמיר: "לא נכון, בערב קשה לך ואת עצבנית כי החולצות נצמדות לך..."

"מזה כפרה, אני עצבנית כל היום... איך שאתה מכיר את אמא, אין עליך!"

ככה זה בן לאמא בהריון ששונאת להשמין...

(נועה)

הנה כבר יש עוד אחד:

'אולי בְּעַלָיו'...

לנועה שלי יש חום.

הבוקר היא נזכרה שבבית הישן שלנו היה עץ שנפל, אז הסברתי איך ולמה נפל.

הסברתי שפעם העיזים מהשכונה הסמוכה, היו מגיעות לעץ ומטפסות עליו כדי לאכול את הפירות.

העץ לא עמד בלחץ ומת...

הסברתי שיותר אין עזים כי הרועה מכר אותן, הוא זקן ולא היה לו יותר כוח לטייל איתם,

ואז נועה הבריקה ואמרה: "אז מה, שבעליו יעזרו לו..."

(בעליו זו כמובן אישתו!!!)

(אתי)

ועוד אחד -

טוב - נדרשתי ולכן אקיים ואתן לך את מה ששלחתי לעיתון להיות הורים  (והתפרסם) לפני כמה שבועות:

אורי יושבת בכיסא שלה ואוכלת קורנפלקס עם יוגורט - בידיים.

אמא: "אורי, תעשי לי טובה ותאכלי בכפית ולא בידיים."

אורי מכניסה יד לקערית, מלטפת את העיסה הלבנה ואומרת: "טובה קולפלקס, טובה..."    

(אינגה)

here come's another one...

תמיד אישה...

אמנם הרמיזה לגבי הצטטת במחברות (אחת לכל ילד) מכוונת ישירות עלי, אבל כמובן שבזה הרגע לא בא לי אף ציטוט למוח והמחברות בקומה אחרת, להלן בעייה...

יחד עם זאת, הכינוי שבחרתי לעצמי לתגובה הזו הוא ציטוט ישיר של אחד מיני בנים שלי, שיודע שכמה שאמא משכילה וקרייריסטית, בסופו של דבר היא אישה ככל אישה, ומה שבאמת חשוב לה - זה להיות רזה ויפה (טוב לא לכל הנשים זה הכי חשוב, חלקן מעמיקות; אבל אלו שבחרתי בקפידה להיות ברשימה המצומצת שמכונה "החברות שלי" - להן זה חשוב)...

ואני אומרת: מזלם של הילדים האלו שהם מצחיקים, באמת מזלם כי אחרת הקשיים היו מנצחים.

רגעים כאלו של חסד מחזיקים אותי בשגרה המייגעת והלא מאוזנת של אמא עובדת (והרבה, הרבה אמא והרבה עובדת).

אה, ונשיקות ואלף מברוכים לנסיכה מספר 3, שאכן מסמנת עבורי שנות חברות עם אמא שלה (אישה יפה ורזה לא פחות), כן תרבינה שנים טובות.

(אמא רזה ויפה)

בנות אתן בסדר....

נוף ילדותי...

היום כשישבנו לאכול ארוחת צהריים והגשתי לבנותיי בגאווה את העוף + הירקות שהכנתי אחד לאחד לפי מתכון של אמא,

שאלתי אותן: "נו, איך עוף ילדותי?"

ענתה הגדולה: "אמא, את העוף עוד לא טעמתי אבל בַּצָל ילדותך מאד טעים..."

(gem)

אה- אז היה עוד אחד - משלשום: סבתא לוקחת את אורי על הידיים. אורי מלטפת לסבתא את הציצי ואומרת לה: "כדור"!

(אינגה)

עוד אחת  -

ארשום מהר לפני שאשכח.. אמא: "מאיה תקנחי את האף שלך, הוא מלא נזלת!" מאיה ממלאת את ההוראה ומקנחת... תוך כדי אמא ממשיכה לדבר עם מאיה... מאיה בתגובה: "אמא את נקטעת!"

(gem)

וו'אנ מור -

>אוי כמה שהם חמודים הקטנים האלה...

אוּרי שלי בן השנתיים אומר לי באמצע הלילה..
"אמא את יפה ונהדרה.."

בקר טוב.

(אמא של אוּרי (האתר שלי))

נסיכה מספר 3 - שיחות של לפני השינה 1

כשהיא מנסה למצוא את התנוחה הנכונה: "אמא הגוף שלי לא יודע מה לעשות בשביל לישון, גרגרי לי..."

"אמא אני לא רוצה להעליב אבל לא כל הזמן באותו מקום, זה לא נעים..."

כשהיא מחליטה דווקא עם רדת ליל להעשיר ידע: "אמא, איך קורה בגוף שמגרד לנו?"

כשהיא מנסה להרדם ומסתכלת על זוג אחיותיה הקטנות, השקועות בשנתן העריבה: "אמא, איך אני מקנאה בהן, איך שהן שמות את הראש הן נרדמות..."

בעת נסיון אחר: "אמא, איך שאת שמה את הראש את נרדמת?"

"לא ממי, גם לי לוקח זמן ויש לי המון מחשבות שמפריעות לי, אני מבינה איך קשה לך."

"אמא את יודעת, יש אנשים שאיך שהם שמים ת'ראש הם נרדמים."

"ספרי לי על זה, התחתנתי עם אחד כזה!..."

נסיכה מספר 3 - שיחות של לפני השינה 2

"אמא, אבא היה הבחור היחיד שהתאהבת בו?"

"לא ממי, התאהבתי כבר לפני אבא, אבל לא כמו באבא..."

"מתי התאהבתם?"

"כשהיינו בכיתה יב'."

"וישר התחתנתם?"

"לא ישר, היינו שמונה שנים חברים עד שהתחתנו."

"חברים טובים?"

"הכי טובים."

"אמא, איך פוגשים את מי שמתאהבים, ברחוב?"

"לפעמים ברחוב, לפעמים כשנפגשים עם חברים, בכל מקום אפשר פתאום למצוא מישהו נחמד ולהתאהב בו."

"נכון, אני הייתי מאוהבת בגן בעמית ואחר-כך בסתיו, אבל עכשיו בכיתה א' אני כבר לא מאוהבת בהם".

"אז במי את מאוהבת עכשיו?"

"עכשיו אני מאוהבת רק במשפחה שלי..."

ושוב מספר 3 - יש לי סיבה למסיבה (ושלרגע לא תשכחו)...

משפטי פוסט יומולדת שש: "אמא את יודעת, יש שלוש סיבות לזה שנולדתי, אה סליחה, יש שלוש חגיגות ביומולדת שלי:  גם כי את וענבר חוגגות שהתחלתן להיות חברות כשהייתי לך בבטן לפני שנולדתי, גם חגיגת היומולדת שלי, וגם כי חוגגים שהגיע יום כיפור, אה, סליחה, שהתחילה שנה חדשה..."

עוד להיט

מספר 3 שרה מכל הלב וממציאה למילותיו של אייל גולן:  "זה אני, ששבר את ליבו בחדרי..."

מפסיקה ומסבירה בכאב: "אמא הוא כל כך אוהב אותה שנשבר לו הלב!"

הבטחות צריך ל...

נסיכה מספר 5 באטרף על השמיכה שלה שנרטבה: "אמא כיבסת לי ת'שמיכה?"

"בטח שכיבסתי" - מגישה לה את השמיכה הריחנית ומוסיפה: "כשאמא מבטיחה, אמא מְקָ..."

"בֵּסֶת..."

הרשות הלא נתונה

אמא: "לקחת את הצעצוע הזה לגן?"

נסיכה מספר 4 - "מה פתאום, לא הירשתו לי..."

יודעת להעריך

ועדיין מספר 4 שבערך פעם ביום לוחשת לי באוזן בסוד מחוייך: "אמא, אני מרוצה מהחיים..."

*      *      *

ואם היא מרוצה מהחיים, מה עוד אני יכולה לבקש תגידו לי אתם...

מזל טוב לנו, (האחראי ואני), על חגיגות חצי היובל להיווסדינו!

לילה טוב ושבוע מצויין.

אחרי הפוסט 'הקודם הקודם', שהביא בעקבותיו כמה ימים עמוסים (כולל אורחים), מותר לי קצת להשתעשע לא?

אז ילל'ה קבלו - 

 עד שיבוא טו' בשבט 

נסיכה מספר ארבע מזמרת:

‫"חנוכה חנוכה חג יפה כל כך

‫כוכבים מסביב

‫כי לילד רע!!!"

מילים של גדולים

ואותה אחת יצאה מהבית לאוטו,

‫וכששאלתי אותה לאן היא הולכת

‫אז היא אמרה שהיא נוסעת.

‫שאלתי: "לאן?"

‫ענתה בשיא הטבעיות: "לארץ!"

(ולא, אין לה מושג מה זה אומר).

אבחנה מספר אחת

כשנסענו הביתה ראינו אוטובוס ('רגיל' לשם שינוי, לא הצהוב של בתי הספר) ומספר שלוש אמרה:

"הנה אוטובוס של הורים".

 אבחנה מספר שתיים 

כשאותה יורשת עצר שמעה שיר ראפ שנגמר במין דקלום, היא אמרה:

"אמא הסוף בכלל לא נשמע כמו שיר, זה נשמע כמו חדשות..."

אבחנה מספר שלוש, של מספר שלוש

"איך האוכל בגן החדש?"

"בגן הקודם היה אוכל יותר טעים".

"אבל לא אכלת שם את האוכל שלהם בכלל, היית מביאה מהבית..."

"נו נכון, בגלל זה שָׁמַה האוכל היה הכי טעים!"

תהיי יפה ותשתקי

מספר חמש סוחבת, מושכת ותולשת במרץ ובתוקף למספר ארבע את הסיכה מהראש.

אמא (נוהגת, שומעת את הזעקות וקולטת אותה במראה): "למה את עושה לה ככה? זה כואב לה!"

מספר חמש בהחלטיות של מעצבת שיער: "ככה יותר יפה!!!"

תנו לחיות לחיות / שיחות ברומו של עולם

מספר אחת מתלהבת מהז'קט החדש שלה, עם ה'כאילו' פרווה ומכריזה: "יָאווּ' אני יכולה לישון עם זה בלילה!!"

אמא תוקפת: " שלא תעזי!"

מספר אחת מתחילה משא ומתן: "למה?!"

אמא מפגינה ידע: "כי זה לא נושם!"

מספר אחת פוסקת: "אמא זה לא נושם כי זה צ'ינצ'ילה מתה!!!"

כעבור שתי דקות.

מספר שתיים מנסה: "בואי פרה עיוורת!"

מספר אחת עובדתית כמו אילנה דיין: "אבל זה מצ'ינצ'ילה".

מספר שתיים משנה כיוון: "אז בואי צ'ינצ'ילה עיוורת!"

מספר אחת חותכת :"אבל היא מתה!"