Twenty Four Seven

לך אהובתי שלי לבנת צוואר....

את...

שאוהבת לבשל אבל לא אוהבת לאפות (האפייה שלך מקובלת עלי לחלוטין רק פחות מלח בעוגיות בבקשה)

שמדברת יותר ממהירות האור וחושבת מהר עוד יותר אפילו (ולהצליח לעמוד בקצב באמת מאד מחמיא לי)

שמטיילת בג'יפאות ללא מורא (צד פחות אהוד שלך - מודה)

שיודעת לקרוא כמו שצריך ולדוש בזה כמו שצריך ולהמליץ כמו שצריך (בדיוק, אבל בדיוק מה שאני צריכה)

שאוהבת עוגות שוקולד אבל לא אוהבת רוזמרין (שוב אנחנו תואמות)

שמתחברת בקלות לכל המצאה מילתית חדשה (מישהו חייב כבר לתעד את הלקסיקון. קחי יוזמה)

שמרעידה לקלוריות את הנקודות בנחישות של ברזל (התאפקתי לא לומר נאצית)

שנשואה לבלתי משוחד בעליל (מה שגורם למחמאות שלי לעלות מדרגה)

שיודעת להקשיב. ולפרגן. ולנחם. ולהצחיק. ולהכיל. ולהפחיד עד שחייבים להקשיב לך בחזרה... (כל שיחה, חגיגה!)

שלא. לא קוראת את האחורה של הספר. נקודה. (ואצלי הסקרנות הורגת חתולים)

שעושה לי פרומו בדאבל האימהי (מאד חשוב. מאד.)

שתכף ומיד אומרת את כל האמת no matter what  (קשה אבל אני לומדת)

שמעודכנת בכל הטכנולוגיות והאפליקציות והחידושים וההמצאות, ובשיא ההייטק משחררת את ה- I phone שלך לכיור (שמת לב שלא כתבתי בעברית? השקעתי!)

שמדברת עם האלוהים הפרטי שלה בערוץ ישיר וייחודי (ומי נתן לך את הלינק?...)

ששרוטה על אהוד בנאי ומוכנה לעמוד בשבילו שלוש שעות על הרגליים (גם אם יבוא שלום להופעה פרטית אני לא
עומדת בשבילו שלוש שעות)

שמשכימה בחמש בבוקר וסוגרת עניין בתשע בערב (חיובי רק כשאני באמריקה)

שמתייצבת בזמן ומתעבת מאחרים (אבל אותי את אוהבת. תודי!)

שכותבת בכישרון בהינף יד תוך שלוש דקות ברכת יומולדת (לי בטח ייקח עוד יומיים עד שאסיים. ואשנה. ואגזור. ואדביק. ואוסיף. ואמחק. ואקרא שוב. ואתלבט. ואחליט. טוב, סוגרת סוגריים)

שרזה ויפה ודומיננטית ואינטליגנטית (אמור לי מי חבריך...)

שחוגגת איתי כבר שמונה וחצי שנוֹת, שלמרות התכניות, ההבטחות וכל הכוונות הטובות - מעולם לא צויינו באירוע מכונן (עקביות זה אנחנו)

שחוגגת היום יומולדת (אאאאאז - כולם: איפה איפה איפה...)

לך אאחל אהבה כי תרבה, צומי כל השנה כי ישכון, אושר שמחה ובריאות כי יבואו בשערייך. ויישארו. (כדאי להם, נחמד אצלך. יש הפתעות בסלט)

נשיקות.

חיבוקים.

מתה עלייך.

נספח

• סדר הפריטים ברשימה אין בו כדי להעיד על חשיבותו של פריט זה או אחר על פני האחרים.



• מפאת קוצר הזמן המצוי בידי הכותבת (המוכשרת), הרשימה הינה חלקית בהחלט (קצרה היריעה).



• השלמות אולי בשנה הבאה. אולי. גם זאת מפאת.

הקנקן:

• שביעות רצון נינוחה, למרות על אף וכולל כל רישומי הגיל. קמטים? צלוליטיס? מי יבחין בהם כשיסתנוור מכל היופי המהמם הזה?

רגישויות מיוחדות :

• אקלים שיורד מתחת לעשרים וארבע מעלות. או עובר את העשרים וחמש.
• אנשים רעים / טיפשים / דייקנים מדי (כל מי שמגיע בדיוק בזמן הוא דייקן מדי).
• וגם כאלה שפרגון עולה להם בבריאות.

העדפות:

• שקט. אז תעשו טובה, תפסיקו לצעוק.
• מוסיקה בבקשה. (להם דווקא מותר לצעוק. אבל רק להם. ולי.)
• הרבה מדי קפה. ושיהיה חזק. תודה.

בחירות:

• שנ'צ של ששי. על פי המלצת המומחים (אני), רצוי שיתקיימו מספר תנאים, דוגמת כמות (שלוש שעות ומעלה), סוג השכמה (יקיצה טבעית ברמת תודעה של המפוזר מכפר אז'ר ), שולחן ערוך ואוכל מוכן שהפעם לא אני בישלתי (בשביל מה התחתנתי?...)
• ועידת הפוקר השבועית. פריט זה נכון שיכנס גם לרשימת החטאים עקב ריבוי הקלוריות באותה מידה שיצטרף לרשימת החסדים, לאור שחרור ערימות אנדורפינים כשהצחוק מגיע לשלב הדמעות וחוסר השליטה.
• השעות הקטנות של הלילה.

געגועים:

• לא חסר.

ריגושים:

• שיר שפותח ברזים.
• 'לילה טוב אמא'. 'אני אוהבת אותך אמא'. 'אמא את האמא הכי טובה בעולם אמא'.

תסכולים:

• 'למה כל הזמן אמא???'
• לחם עם חמאה זה לא בריא.
• הסיכוי לזכות בפיס לא מעודד.
• כביסה היא מפלצת בעלת אלף ראשים.
• מתי כבר יפסיק לכאוב לי הגב? תיקון - מתי אני אתחיל כבר לעשות ספורט? תיקון - מתי אני אפסיק לשאול שאלות מטופשות?

מצדיק יציאה מהבית:

• זאפה. בשולחן הקבוע. ושינגנו לי משהו. וגם ישירו.
• פוקר. (ר' סע' בחירות).
• כל שאר הדברים שצריך יש לי פה.

מרדפים:

• אבל רק הבוקר ניקיתי ת'בית!!!
• היצע כתוב רחב היקף. כזה רחב, שבחיים לא יהיה לי מספיק זמן לקרוא הכול. או לפחות את כל מה ששווה.

הפתעות:

• לא אוהבת. אז אל.
• מפתיע, אבל אפשר גם ליהנות וגם לקבל על זה כסף. (ועדיין, עד חצי משרה זה מספיק ודי).

חטאים:

• שימוש יתר במרכיבי ראש פירמידת המזון.
• הפסקת קפה. עם סיגריה. ותשחץ. טוב אפשר גם סודוקו.

חסדים:

• הרבה - שעות בית.
• מספיק - חברות טובות באמת.
• חמישה - יורשי עצר. אצל חלקם - בשל תופעות שונות ומשונות - לעיתים לא ממש ברורה זהות אבותיהם הקדמונים (או שזה קשור רק לגיל ההתבגרות?), אבל בסך הכול הצליח לי. יש תלונות.
• שלוש - שנים טראנס אטלנטיות,  כולל אחת עם הילדים. מלוא הטנא חוויות. ראינו, נפעמנו, טעמנו, הרחנו, הכרנו, עבדנו קשה, ואיזה כיף היה השופינג...
• שניים. שיהיו בריאים. אחד אבא, אחת אמא, ורף הורות גבוה מדי. איך אני אצליח להיות כזאת אי פעם???
• אחד. אחראי. איך הוא מחזיק מעמד כל השנים?
• אהבה. אבל את זה כבר אמרתי.

ושיהיה לי יומולדת שמח.

יש לי את הכוס הכחולה
ערבבתי בה מים חצי אלכוהול
וכמה שהיא מלאה היא נראית לי תמיד
ריקה מהכל

אויר.

מחר אני אקח אויר.

אני אקום בבוקר ואכין לי קפה בכוס הכחולה. ואקח אויר.

בכוס הכחולה אמא שותה קפה רק ביום שני, יספרו לך כל בני הבית. אבל מחר מותר, אפילו שיום שלישי.

מחר אשב לארוחת בוקר עם השלוש שיכולות להבין אותי כמו שרק הן יכולות. וביחד ניקח אויר.

ויבואו צהרי היום, והשעות שאחריהן, ותגיע אחות נפש יקרה אחרת, ונהייה עסוקות עד מאד מטבע הדברים, וסחף הדקות יישא אותי עמו, ומדי פעם איעצר. ואזכר. ואקח אויר.

ולא יקרו הרבה דברים שמחר מן הסתם אמורים היו לקרות, אם לאלוהים לא היו תכניות אחרות משלנו.

ולא תהייה שמחה גדולה בלב. או נרות. או מתנות.

רק בור. פעור. אינסופי. בלי שום קרן אור באפילה.

לא. באפילה הזאת אין שום קרן אור.

מחר יבואו לבקר פרפרים לבנים.

חייבים לבוא פרפרים לבנים.

מחר באופן מיוחד יתקיימו להם שני ימים במקביל. זה שהיה צריך, וזה החסר.

ובחסר אנחנו גם נצחק, וגם נאהב, וגם נתעצבן, וגם לרגע נשכח, ובעיקר, ניקח אויר.

כדי לנשום.

תגידי איך נראה לך, זה יום מוזר כזה
תגידי איך נראה לך, עוגת תפוחים וחצי קפה
וחצי משניים אחד לא שלם  

את העוגה קישטנו יחד והתעקשת בפטריוטיות ועל אף האמריקה, לכתוב עליה בעברית בלבד. 

אחר כך פתחת את המקרר עוד כמה פעמים רק כדי לראות אותה ממתינה לך במלוא הדרה למחר, ובכל פעם חייכת מחדש.

הלכת לישון בחגיגיות, ביקשת להעיר אותך מוקדם בבוקר ולפני שנכנסת למיטה יצאת רק לרגע מהחדר למשפט סיכום: "הנה אמא אני נושמת עמוק ומורידה קצת את האנרגיות..."

וידאנו שנרדמת והתכנסנו לתרגול ריאות. אחרי שלושה בלונים כבר כאבה לי הלסת וסידרתי לי תפקיד נח יותר - חלוקת ציוד ומתן הוראות - כשאבא שלך, אחותך ואחיך לוקחים הרבה אויר ומנפחים לכבודך באהבה זר צבעוני.

את כל כך מתרגשת ועוזרת לי להיכנס לאווירה למרות שאני עדיין לא באיפוס מלא.

כשהתחבקנו ומעכתי לך את הטוסיק אמרתי לך שאיזה כיף לי שכבר שבע שנים את בחיים שלי.

והתכוונתי לכל מילה.

כי איך אפשר שלא ליהנות והתפעל מהיכולת שלך להביע רגשות, לתת אהבה. להתחשב, לפרגן. לוותר, לסלוח, ואם טעית גם להתנצל מעומק הלב במהירות שיא. להוות דוגמא, ללמוד מהניסיון, לשאול שאלות. לקבל כל דבר כל - כך במהירות ובלבד שיהיה לו הסבר הגיוני.

את באמת ילדה מדהימה, הנשמה הטהורה שלך - באמת טהורה - מפעימה אותי בכל פעם מחדש. בכוחות שאת מגלה כשאת מגשרת ומפשרת בִּגְדוּלָה, בינך לבין אחיותייך הקטנות, בהגנה שלך עליהן. באופן ההסתגלות שלך למצבים חדשים ולא תמיד פשוטים. באמת החיוכים שלך, בעומק הכאב שבדמעות שלך.

את כל-כך נזהרת שלא לפגוע, וכל-כך נעלבת אם פוגעים בך. את יודעת להתנחם מצוין בחיבוק עם נשיקה פלוס כל המילים המלטפות המלוות אותן. חַכמה.

את יודעת גם לאבד קצת את הצפון ולפעמים אפילו לעצבן, אבל את משמחת, הרבה יותר.

בזכותך התרחבה לנו המשפחה איתך וגם אחרייך. היית כזאת תינוקת מדהימה (לא סתם אומרים שהשלישי הוא משו בסט), שלא האמנו על עצמינו אבל עשית לנו חשק לעוד. ובאו עוד. שתיים.

היית רק בת שנתיים כשקיבלת אימא כבולה למיטה למשך ארבעה חודשים, וגילית תבונה ורגישות שערבבו לי את הלב. עברת באופן הכי טבעי לטיפולה של סבתא שלך היקרה, שם מצאת לך מענה כמעט לכל צרכייך, וכשקלטה אותך סבתא בחושי הלביאה בהם היא כל - כך מצטיינת, שאת זקוקה לשעות אמא, הייתה שולחת אותך אלי למיטה עם פאזל או לוטו, אבל הכי אהבת לשחק 'מי זוכר...'

את מדברת על הדוד שלך שמעולם לא הכרת, כמו היה חלק בלתי נפרד מחייך (ואין לך מושג כמה את צודקת, את פשוט כנראה יודעת). לפני שבועיים כשאנחנו בקצה השני של העולם, באמצע טיול במדבר אמריקאי שהפך לרגע לביתנו החדש, ניצלת רגע של שקט בנסיעה ומשום מקום שאלת: "אמא, גלעד כבר חזר הביתה?". השאלה שלך הייתה לי הכי טבעית והכי מפתיעה בו זמנית. עניתי לך בעצב שעדיין לא ואת המשכת: "אימא זה לא יכול להיות, כמה שנים הוא כבר שם?", "חמש ממי, חמש" עניתי ושרקתי אויר שנלחץ לי בחזה. "אמא, תמיד כשאני חושבת על גלעד אני חושבת על איתי".

יש לך מקום בלב ליקום שלם.

את באמת אחת ויחידה.

את יפהפייה אמיתית ושמי שרוצה יגיד שאני משוחדת, שטויות, כל עיוור היה מבחין בקסם שלך.

ביקשת להזמין ליומולדת את כל הכיתה, "לא רק את החברים שמדברים עברית", כי כולם חברים שלך. את בקושי דקה וחצי בכיתה חדשה, בבית ספר חדש, ביבשת חדשה וכבר כולם חברים שלך. זה אומר שיש לך בכיתה ילדים מאד חכמים שיודעים לזהות משהוא טוב.

נסיכה מספר שלוש שלי, מתוקה מהממת שלי, אני מאחלת לך שתמיד, אבל תמיד, ישמח לך הלב.

אוהבת אותך ממש ממש,

אמא.

לבת מצווה של ללי התחלנו להתכונן בעודינו בניכר.

יאמר לזכותינו - עוד באמריקה היינו אחראים. (מה שיפה לדחיינית שכמוני).

ללי היא הבתדודה שרואים פעם בשנה או בשנתיים או יותר.

קנינו לשלוש הנסיכות שמלות מלמלות ורדרדות וירקרקות, הלכנו על לוק של שלושה גביעי גלידה איכותית ומשובחת.

ונעליים רקומות נצנצים (בהתאמה כמובן).

כיאה לנסיכות.

ולנסיכה הגדולה שמלה רכה ומשגעת, בדיוק כמוה.

והנסיך החתיך כרגיל הלך על ג'ינס וחולצה הכי קז'ואל שיש, בדיוק כמו שהוא אוהב.

קצת לפני

לעצמינ - דאגנו האחראי ואני למלבושים ולהנעלה בארץ הקודש. (ובטח, גם אנחנו היינו מהממים למראה, מה ז'תומרת!)

וכולנו חיכינו שתגיע השלוחה האמריקאית שלנו (לא אמרתי שלוחה, שלופה, שלופה...)

אצלנו זה היה זמני, הקטע הזה של הגולה, אצלם - לצערי,  זה קבוע.

והתרגשנו והתארגנו וקבענו תורים בכל מכוני היופי, ונסיכה מספר אחת בעלת קול הזמיר הקליטה לכלת השמחה שיר ויצא מדהים, ובשביל שתרגיש הנערה בבית, הוספנו בית, באנגלית, שרקחנו במו עצמי.

והקטנות, לא הבינו למה זה לוקח כל כך הרבה זמן עד שזה קורה הדבר הזה, 'הבת מצווה של ללי', ולא שהיה להן יותר מדי מושג מה זה בדיוק אומר. יומולדת. מסיבה. מה צריך יותר בשביל להמתין בחוסר סבלנות?

ממש לפני

והגיע הקיץ, וגם היום המיוחל.

ולמה שהכל ילך חלק?

עם חזרתה של נסיכה מספר חמש מהגן, הופגן סירוב עז ללבוש את השמלה שהמתינה בסבלנות ראויה לציון מהחורף בארון, ועברה באוויר ומעל הים ועד ליבשה, כל זה כדי להישאר מיותמת בערב הבכורה.

הפכתי את הארון. כלום. היא רוצה את הג'ינס מאמריקה (אמנם מאמריקה אבל הלכה איתו כבר מאה פעם לגן), וכל החולצות בעלות המראה ה'חדש' פחות או יותר, או אלה החדשות באמת ששלפתי מהארון, אף אחת לא הניחה את דעתה.

זו עם כפתור, וזו לא נעימה, וזו עם צווארון, וזו יש לה שרוך, וזו לא שלה היא של אחותה, וזה לא שהיא עשתה דווקא, זה באמת רגיש אצלה קצת, העניין הזה, אבל אני כבר עשיתי פן בצהריים, למה לגרום לי שוב להזיע???

בסופו של דבר לא הייתה ברירה ומצאתי את עצמי שעתיים לפני האירוע מתניעה ושועטת לחנות הבגדים הקרובה, אחרת לא נצא הערב מהבית.

חולצת טריקו פשוטה, חלקה, שנראית קצת יותר טוב מגופיה, ניסיתם פעם למצוא בחמש דקות? תרשו לי להפתיע אתכם, משימה קשה.

ארבע חנויות עד שמצאתי את שביקשתי, וגם כאן לקחתי סיכון, היו קצת כיווצים בשרוולים...

אבל תודה לאל, עבר את מערכת הבקרה.

מתוך הקווץ' שנהייה לי בזמן, שהיה מתוכנן מראש דווקא לא רע בכלל ועם מרווחים גמישים (אבל לא עד כדי כך גמישים), כמובן שיצאנו בבלגאן מהבית ואת כל התיק של הבגדים להחלפה שהכנתי לבנות, שאם חלילה משו ישפך, יכתים, לא יהיה נח, או סתם אם יברח פיפי, השארתי במקום של כבוד ליד הדלת, וכשגיליתי את העובדה המערערת הזו בדרך, לא נותר לי אלא להחזיק אצבעות ולקוות שמיצינו את כל האינסידנטים ליום הנוכחי.

הנה לכם, גם על אלה שעוד באמריקה היו אחראים, והכינו את כל הנדרש מבעוד מועד, מרפי עובד במרץ.

תוך כדי

במרפסת קבלת הפנים גיליתי שאני מתה מקור (אז מה אם אוגוסט? על עיר הקודש זה אף פעם לא עשה רושם) וכן, גם את העליונית שלי השארתי בבית, שיהיה לה חבר'ה עם השמלה והתיק שנשארו מאחור.

אבל זהו.

בזה הסתכמה ספירת התקריות לאותו יום, סה"כ לא קריטי.

כל השאר עבר בשלום ובשמחה, כולל החלקים הקשים של אירוע משמח שתמיד יהיו מנת חלקי מה לעשות... (בעניין הספציפי הזה אני רשאית לדבר פולנית כאוות נפשי!)

שבתי הביתה מרוסקת רגליים (אך עדיין מהממת), העמסנו את כל המעולפים (מי חלקית ומי רשמית) ליצועם, הרמנו רסיסי רגליים ונשמנו.

פווווווווווווווווווווף.

מכירים כזה של אחרי אירוע?

שפתאום יש שקט?

וחשבתי שזהו.

קצת אחרי

המושג 'הבת מצווה של ללי' הפך למטבע לשון בקרב הנסיכות.

זה מהבת מצווה של ללי, וככה עשיתי בבת מצווה של ללי, ואני רוצה את השיר מהבת מצווה של ללי, ונכון שבבת מצווה של ללי...?

וללי כבר בכלל חזרה לאמריקה והבנות נכנסו לגן והכירו את ציפי, הגננת הברוכה החדשה.

כחודשיים אחרי תחילת השנה, שאלה אותי ציפי באחד הבקרים: "תגידי, מתי כבר הבת מצווה של ללי???" כן, היא הייתה קצת מופתעת לשמוע שהאירוע כבר הפך להיסטוריה, עוד בטרם הכרנו.

הרבה אחרי

בשישי האחרון פתחנו את העשור החדש ביומולדת לנסיכות בגן (...תודה, בקרוב אצלכם).

וככה פתחה ציפי הנערצת את החגיגות:

"מי יודע מה אנחנו חוגגים היום ילדים? אווווללללי, את הבת מצווה של ללי?..." "לאאאאאאאאא......."

תשמעו, אני כבר לא דואגת לפאן של צילי וגילי שלי בחיים, שתי אלה יודעות לעשות להן 'אפטר פארטי' כמו שצריך.

אז יום הולדת שמח עד מאד צילי וגילי מתוקות מדבש שלי, ושנה מְעוּלֶית (ככה אמרה השבוע מספר שלוש) שתהייה לכולנו, משובחת, נעימה, מפרה ופורה, בריאה משמחת ומרנינה.

כי רק ככה פותחים עשור.

בגדול.

נשיקות.

היי ,ok5

השמועה אומרת שיום הולדתך הגיע.

קהילת הקוראים ב'סימניה' מאחלת לך אושר ושמחה לשנה החדשה שאת פותחת.

שנה של ספרים טובים מעניינים ומעשירים.

שנה שבה יתגשמו משאלות לבך.

ושנראה אותך פה איתנו עד מאה ועשרים.

בואי לחלוק איתנו את תוכניותייך ליום ההולדת בפורום. נשמח לשמוע כמה נרות עלינו להכין בשביל לשים על העוגה.

יום הולדת שמח,

קהילת הקוראים של ישראל

              *     *     *

היי ללביא ולכל קהילת הקוראים בישראל.

רוב תודות על הברכות. אף פעם לא קיבלתי ברכת יומולדת מקהילה.

נחמד.

יום ההולדת כבר עבר, וכל התכניות כבר מומשו בעונג רב, וזכיתי ביום של פינוקים ומנוחה מתובל בהרבה אהבה ותשומת לב. ובסופשבוע של חגיגות קטנות ואיכותיות.

שיחקו אותה יקיריי.

באשר לעוגה הבאה (את זאת נראה לי שכבר לי פספסתי), עליכם להכין ארבעים ושלושה נרות (רצוי ורודים, עם נצנצים ולבבות - אם אפשר), תודה ששאלתם.

מאמצת את מילותיכם בחם אל ליבי.

ובטח תשמחו לשמוע שהצליח לכם עם הברכה, כי היא כבר ממש מתגשמת ברגעים אלה ממש.

יש לי אושר.

ושמחה.

ויש לי המון ספרים טובים מעניינים ומעשירים.

והכי משמחת היא העובדה שאני זוכה לחלוק עם היקום את כל העושר הזה, כשאני מוצאת את עצמי - כמעט מדי יום - מוקפת בעשרות מדרדקי העיר (בגילאים בהם הם בדיוק שלב אחד לפני שהם מתחילים להיות מעצבנים), ומקריאה להם סיפורים משובחים (כמה טוב שיש כותבים כה מוכשרים בעולמינו), ומרביצה בהם שמות סופרים, ומאיירים, ואת הסיפורים שמאחוריהם, וטוחנת את מוחם עד דק בממלכת המושגים והמילים הנרדפות, המוסר הערכים והתרבות, ולא מרפה.

וכשאני מרימה אליהם את עיני מן האותיות, ורואה את מבטם המרותק, את הבעות פניהם המשתנות על פי מעברי סקאלת הטונים המתגוונת שלי, וכשאני שומעת אותם מביעים את דעתם, מאירים ומעירים, בוחנים ושואלים, אני יודעת שאני ללא ספק עושה משהוא טוב. מפגינה אזרחות מעולה ותורמת את חלקי לחברה. 

כן כן, סוף סוף מצאתי את השילוב האולטימטיבי והצלחתי לערבב פרנסה עם סיפוק והנאה.

"Life is a moment in space" - זימרה פעם מלכת הדביקיוּת.

משפט ענק, ואני מוסיפה לו ואומרת:

So we better do with it something pleasurably useful.

וזה מה שאני משתדלת לעשות.

הנה חלקתי איתכם.

היה לי העונג.

מקווה שתראו אותי פה איתכם גם בשבעים ושמונה השנים הבאות, ושאם מה שיש לי לספר לכם ישתנה, אז שישתנה רק לטובה.

תקרעו את החיים בקריאה,

שלכם,

אחת מהקהילה.

נועה יקרה ואהובה שלי.

הנה אחותי זה קורה גם לך, ה'ארבעים' הגיע ואין מנוס.

חתיכת היסטוריה וחבילה של שנים יש לנו ביחד, קילומטרים של ליווי ותמיכה מכל הסוגים, ערימות על גבי ערימות של חוויות, ולא מעט דמעות, אם מצחוק ואם מבכי.

איפה שהוא בתיכון הצטלבו דרכינו, ואנחנו (להבדיל אלף הבדלות!) ממש 'שתינו מאותו הכפר'.

אותו קן בתנועה, החבר'ה מאותה שכונה, אותו תיכון, אותה אוניברסיטה, אותה עיר, ושוב (כמעט) אותה עיר. אם היינו בנות אותו שנתון יש להניח שהיינו עוברות את כל הדרך לגמרי יחד.

קווי דמיון אינספור בהשקפה, בתחומי עניין, בתסכולים, בשיגעונות, ובבית אבא...

אלתורי טיפוח ויופי בשטח - אחרי לילה מעוך באוהלים, שיחות אינספור  על מוזיקה (ישראלית), ספרים (בעיקר ישראלים), סרטים (פה דווקא אנחנו משלבות עם הבינלאומיים), סלבס, ביגוד והנעלה, זוגיות, הורים, הורות, וכמובן - חינוך, חינוך ועוד חינוך.

וכחלק מחבילת החיים הכוללת, גם משברים - איך לומר - לא חסרו. אירועים שהביאו כל אחת מאיתנו אל הקצה שלה, שאולי לא תמיד היה פשוט לפיצוח, אבל גם שם החזקנו ידיים חזק שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע.

מנגד גם ידענו לפקוד באדיקות בתי קפה, פאבים ומסיבות, (זכורה לי במיוחד מסיבה אחת בעין חמד, שם כמה שנים אח"כ רקדנו 'מקרנה' בחתונה שלך ושל אבי וסגרנו יופי של  מעגל...).

את ימינו האקדמיים העברנו באינטראקציה אנתרופולוגית מוזרה, עם חבורות שונות ומשונות שלעיתים - אם נהייה כנות - הורכבו מערימת טיפוסים מורכבי אישיות ומלאי שריטות, אבל תודי שהיה מעניין.

מגוון הבחורים בקולקציה שלך תמיד הכניסו מלח ופלפל - החבר שהוציא אותך מדעתך כשהעביר את התיון מכוס לכוס , או ההוא ששכחת אצלו בכוונה את הסוודר כדי שתהייה לך סיבה מוצדקת לחזור, ההוא שהתקשרנו וניתקנו לו לא מעט פעמים, החבר של ההוא עם הג'יפ הסגול, וכל אלה שרדפו אחרייך ולא היה לך שום עניין בהם ככה שלא היה להם שום צל של סיכוי, או כמו שאת אומרת בטונים המרוקאיים הייחודיים שלך -  "תעשי לי טובה, אני אין לי עצבים...."

לידות תמיד היו תירוץ מצוין לקרואסון חם וקפה על הבוקר, שהגיעו בדיוק בזמן בו כל ההורמונים איימו להתפקע, מה שהפך את ה'דליברי' לא  פעם, לסוג של גלגל הצלה.

שיחות טלפון ארוכות טווח או להפך - קצרנות לשמה, אבל האינפורמציה שצריך תמיד עוברת, וההשקעה היא תמיד לטווח הרחוק.

שבתות של פיקניקים, ארוחות משותפות, טיולים למדבר בהן רק שתינו מבינות את מה שרק שתינו מבינות, ושכל השאר יחשבו שאנחנו פרינססות, למי אכפת?

מערכת יחסים שלמה אנחנו מנהלות ב'סמסים', דרכם אנו מכסות באופן מלא - למרות הצמצום במילים, נושאים נרחבים ומלאי גוון.

ככה אנחנו מעבירות במהלך מהדורות החדשות - בקורת נוקבת ודיונים מעמיקים בנושאים שברומו של עולם. ענייניי אקטואליה, אפליה עדתית, או החולצה של מיקי חיימוביץ'.

ככה את מעבירה לי כשאני דואגת לך, עדכונים שוטפים מהחם והג'יפה, כשאת יוצאת לבלות עם בני טיפוחייך במדבר, ביערות, בהרים ובנחלים, נפגשת עם עקרבים באישון ליל, ואפילו באמצעו של מסלול קרבי כשאת צועקת על התלמידים, המאבטח והמנהלת, שאת הולכת למות.

ככה אנחנו מנהלות ניתוחים רבי עומק במהלך שידורים בלתי נגמרים של כוכב נולד / המרוץ למיליון / הישרדות / כל זבל אחר.

ככה אני מעדכנת אותך בשוטף בדבר הישגיו של נסיך מספר שתיים בלימודים -  ואלה אני יודעת - תמיד מסבים לך אושר רב וסיפוק עצום.

ככה אנחנו מתאמות ומארגנות ערבי בנות או בילויים משפחתיים משותפים, כולל מי מביאה סלט ומי קפה קר.

האמת - את מי שיעקוב אחרי התכתובות ההזויות שלנו בטוח נצליח לבלבל.

באחת אנו מצטיירות כצמד אינטליגנטי מבריק, ההוגה בנושאים בעלי חשיבות רמת דרג.

בשנייה - כמנהלות קמפיין לראשות הממשלה או מינימום כמתקנות את העולם.

בשלישית - כשתי פרחות רדודות שבאמת צר עולמן כעולם נמלה.

וברביעית – כשתי אימהות עסוקות עד מעל הראש, שרק מנסות להרוויח זמן, ועל הדרך גם להיות יעילות.

וכל אחת מהאפשרויות קולעת בול.

מנצלת את המומנטום להגיד לך כמה שני אוהבת אותך, ושאת באמת חברה טובה שכל אחת חייבת ברפרטואר, כי זה בדיוק הזמן לקצת דביקיות אפילו אם נגלוש קצת אל עבר הקיטצ', וחוץ מזה את גם מורה לתפארת מדינת ישראל - אבל על זה כבר קיבלת ממני מגילת שבחים ומחמאות בפני עצמה.

ואם אחזור להתחלה ולעניין הגיל - תאמיני לי, ואני כבר קצת יכולה להעיד מתוך ניסיון -  אמנם אין מנוס אבל גם אין בו שום צורך.

שיא הפריחה הלבלוב האהבה והנאות החיים עוד לפנייך, ואני מאחלת לך שחייך ימשיכו להיות מלאים וגדושים, בכל מה שאת מאחלת לעצמך, ואף יותר.

אושר תמידי  (טוב נסחפתי אבל הרבה אושר זה גם טוב).

וכמובן בריאות (שזה אומר שאוי ואבוי לך אם תעיזי עוד פעם כמעט להתעלף לי בטלפון בשידור חי).

אוהבת אותך מעומק ליבי -

למרות שלפעמים אין לך סבלנות...

למרות שתמיד אני מקבלת אותך במנות קטנות מדי...

למרות שיש לך יותר מדי בגדים...

למרות שאת משכימה קום ומקדימה נום - שזה בדיוק השעות ההפוכות משלי...

למרות שאת אף פעם לא מאחרת - שזה נורא מלחיץ כשלעצמו...

למרות שתמיד נתווכח על איך חורזים נכון...

למרות שתמיד בית שלך מתוקתק 'כאילו' הרגע גמרת לסדר...

למרות שאת תמיד זוכרת את כל השמות התאריכים העובדות וכל מה שקשור אליהם - מה שגורם לכולנו תמיד לצאת קצת מפגרים...

יכולתי להמשיך עם עוד הרבה כאלה אבל תרגיעי,

מפרגנות מפרגנות - יש גבול.

נשיקות כפרה ויומולדת שמח ומעולה

שלך,

אני.

1-6-2009