Twenty Four Seven

לכבוד מחר אני מאחלת לי כל מיני דברים.

אני מאחלת לי אושר שמחה וגיל.

אני מאחלת לי אהבה.

אני מאחלת לי בריאות.

אני מאחלת לי נחת.

אני מאחלת לי תבונה.

אני מאחלת לי כוח.

אני מאחלת לי מנוחה.

ובעיקר אני מאחלת לי איזון.

שיהיה לי ככה וככה מכל דבר. ולא ככככככככככככה וככה.

שיהיה לי מספיק זמן לחיים, מספיק זמן לַאימהות, מספיק זמן לזוגיות, מספיק זמן להורים, מספיק זמן למשפחה, מספיק זמן לחברות, מספיק זמן לחברים, מספיק זמן לַעבדוּת בבית, מספיק זמן לעבודה וכמובן ואיך לא, מספיק זמן לעצמי (חלק שברובו יכול להיות מסופק בתוך קטגוריית הזוגיות, ככה שהנה חסכתי, יצא כמעט שניים במחיר אחד).

ומה שעוד יותר אני מאחלת לי למחר ובכלל, הוא שארצה בכל הרשומים לעיל, במידה מאוזנת פחות או יותר.

שלב זה של חיי - למרות גילי המתקדם (טוב לא התחלנו לייצר צאצאים מוקדם, היו לנו כמה עניינים מאד מהנים אחרים), גדוש בדרישות האימהות, גדוש בדרישות הבית. מה שגוזר כל קופון של 'זמן (שיכול היה להיות אולי) פנוי' לטובת המפעל המקומי הזה שהקמנו פה. פס ייצור של פועל אחד, או שניים (אם הוא לא בעבודה), המשרתים את חמשת לקוחותיהם במסירות ובאהבה, עד כדי שרירים דואבים, עייפות אין קץ ודילמות רגשיות טורדות מנוחה.

ללא הרף.

אז שיהיה לי איזון מה יש? הרי עוד עשור או שניים אני אשב פה בבית ואתגעגע, אחכה לטלפונים שלהם, לביקורים שלהם, לבקשות שלהם, והם - שבדיוק יהיו מותשים מהמרדף הבלתי פוסק שלהם אחרי החיים, לא תמיד יהיה להם זמן או סבלנות בשבילי, בטח לא בכמויות עליהן אני אפנטז. (מזל שבשלב מתקדם יותר שוחד בשירותי בייבי סיטר , תמיד יעבוד, זה מרגיע...)

כן, כן, איזון ללא ספק יכול להעלות לי את רמת החיים לפסגות חדשות.

אולי גם תתאזן לי השינה. הזמן הפנוי והשקט שילווה אותי באיזון כל היום, יבטל אולי את גרירת הלילה אל עבר הבוקר, הגרירה שמקצצת בשעות של חלומות וגונבת לטובתה עוד כמה שעות ערות של שקט.

אולי יתאזנו לי כל הרשימות, אלה שבראש ואלה שביומן ואלה שבתיקיות במחשב ואלה המורכבות מפתקים פתקים מוצמדי מגנטים ופזורות ברחבי הבית.

אולי תתאזן לי הכתיבה (שזה אומר שאולי אני באמת אצליח להפוך לפחות מאית מהשורות שרצות לי במשך היום בקופסא, למשהו קריא).

אולי אפילו תתאזן לי התזונה, ואז אני סוף סוף אעיז ללכת לבדיקות דם האלה שכבר מאה פעם התקמטו לי ההפניות שלהן בתיק, ועוד מאה פעם חזרתי מבוישת לרופא לבקש הפנייה חדשה.

אולי בעצם אז אני כבר לא אצטרך את הבדיקות האלה. נו ידעתי שאיזון זו בקשה שווה.

בקיצור, קֵראו לי פנטזיונרית, קֵראו לי הוזה בהקיץ, קראו לי סיפור ערש לפני השינה, אני ביומולדת הזה מזמינה באלאנס.

אז אני פונה לכל מגשימי הבקשות באשר הם (יש כאלה, אני אפילו מכירה אחד או שניים) - אנא שמעו קולי, אזנו אותי קצת בחייאת...

(ואם באיזון עסקינן, אז על הדרך שיבוא לידי ביטוי גם בחשבון הבנק, באמת, לא נכעס...)

ועכשיו אפשר לפצוח בפסטיבל.

לילה טוב.