Twenty Four Seven

ט"ו בשבט הוא חג מקסים ונפלא, חג בו סופסופ כולנו עוצרים רגע ומוקירים תודה ליקום.

ט"ו בשבט הוא גם הזדמנות מצוינת לאחל לעצמינו כמה דברים ברוח החג...

שנזכה להעמיק את שורשינו,  וניגע גם בצמרת.

שיעלה בידינו לטעת תקוות ולממשן.

שנשכיל לשתול מחשבות חיוביות.

שנצליח לנבוט לצמוח ולגדול, לפרוח, ללבלב וכן, גם לדעת לנבול.

שלא נשכח כי לכל סוף מצטרפת התחלה, ושגם יער שלם שנשרף תמיד ימצא את הדרך להתחדש.

כי מעגל החיים הוא מעגל החיים, ובטבע כמו בטבע...

חג שמח, לנו ולפאר הבריאה, והלוואי שיביא עלינו עוד ימים רבים יפים כאלה.

רגע לפני שמתיישנת לנו השנה, קחו רגע ותנו לה כבוד.

כבוד למי שהייתם, לאהבה שקיבלתם ולזו שהענקתם,

לחוויות שהעשירו אתכם, לאכזבות שחיזקו אתכם,

להצלחות שליוו אתכם, לכישלונות שלימדו אתכם,

לגילויים שהסעירו אתכם, לרעיונות שפעפעו בכם,

לחלומות שהגשמתם ולאלה עליהם אתם שומרים לשנה הבאה...

תנו כבוד, קחו נשימה עמוקה והתחילו את השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, בצעד אחד ברגל ימין. צעד אחד קטן, בדרך למסע גדול ומרתק של שנה שלמה וחדשה הממתינה לנו ממש מעבר לחצות.

שתהא זו שנה ברוכה, מוצלחת ושופעת.

תודה שהצטרפתם אלי, תודה שאתם מלווים אותי, מאחלת לכם את כל הטוב שרק אפשר,

ותעשו טובה, אל תפסיקו לקרוא, לקרוא, לקרוא!

שלכם באהבה גדולה

Ok5

נסיכיי היקרים, ילדים אהובים ביותר שלי.

כמה דברים לפני שמתחילים ברגל ימין (נו מה לעשות, שוב אתם צריכים להקשיב לאמא, אבל זה חלק מהחבילה...):

למתחילה את שנת התיכון האחרונה (שימי לב - לא במקרה לא השתמשתי ב-'שנת הלימודים האחרונה' כי ללמוד זה אף פעם לא נגמר, וטוב שכך...) - כל כך הרבה עומד על הפרק בשנה אחת, ואין לי ספק שאת כל הפרקים תעברי כמו גדולה. לימודים, חברות/ים, פולין, בגרויות, צווי גיוס ועוד ועוד, קטן עלייך, את מעלותייך ואיכויותייך כבר הבהרת וכך ברור לי שגם תמשיכי. את מוכנה ואני מאמינה בך!

לפותח את שנת הלימודים התשיעית - תשיעית אתה קולט?  - שתפריח את הקסם המיוחד שלך על מוריך ועל חבריך, שתגשים את עצמך, שתנצל עד תום את חוכמתך הרבה ותתמלא גאווה (ועל הדרך גם אנחנו - אין מה לעשות נגד פועל יוצא... :), שתצליח! כן כן אני יודעת שהיית מעדיף עוד איזה חודשיים חופש (מודה, גם אני לא הייתי מתנגדת), ובכל זאת - שיהיו לך רק חוויות טובות שתמיד יעלו חיוך על פניך, ובחיא'ת, החדר....

לך - 'מחר כיתה ד' ' - שתהייה לך שנה מצוינת ומחויכת ושנונה ואוהבת ורגישה ומעניינת בדיוק כמוך. המשיכי להפיל את המורים והכיתה מצחוק ותוך כדי גם ללמוד ולהצליח, מיומנות כזאת היא מתנה מאלוהים, בדיוק כמוך! שנה טובה ומשובחת לך ממי, את באמת (כמו שסבתא אומרת) ילדה מכוכב אחר...

ולסיום לכן העולות לכיתה א' (זה שאני כותבת את זה זה עדיין לא אומר שאני מבינה שזה באמת קורה...) - נראה לי שרק בשעתיים האחרונות, עם מבול הטלפונים המאחלים (ממש כמו ביומולדת או בערב חג, כי זה גם סוג של) הבנתן שמשו באמת גדול קורה פה. מאחלת לכן שתגלו את הקסם שבאותיות, ואת השעשוע שבמספרים, ואת היופי שבלמידה, ובעיקר שבכל יום תגלו עוד קצת את עצמכן - או אז תבינו את מה שאני הבנתי כבר מזמן, שכל העושר והיופי הפנימי והחיצוני של כל אחת מכן, הוא קלף מנצח! אתן 'היום הראשון של כיתה א' ' האחרון שלי (לפחות עד שיבוא הדור הבא, אין צורך למהר זה בסדר) ואני - תאמינו לי - נרגשת לא פחות. אוהבת ומחבקת ומנשקת אתכן עד מאד.

חמש התרגשויות, לכל אחת מקום של כבוד, וביחד התרגשות אחת גדולה.

מאחלת לכם מהעומקים של הלב שלי שמלא בכם עד אפס מקום, שנת לימודים מדהימה, ותרשו לי שוב לצטט את סבתא - שנה של אור שלווה ואהבה.

שלכם מאז ותוך כדי ולתמיד,

אמא.

לך אהובתי שלי לבנת צוואר....

את...

שאוהבת לבשל אבל לא אוהבת לאפות (האפייה שלך מקובלת עלי לחלוטין רק פחות מלח בעוגיות בבקשה)

שמדברת יותר ממהירות האור וחושבת מהר עוד יותר אפילו (ולהצליח לעמוד בקצב באמת מאד מחמיא לי)

שמטיילת בג'יפאות ללא מורא (צד פחות אהוד שלך - מודה)

שיודעת לקרוא כמו שצריך ולדוש בזה כמו שצריך ולהמליץ כמו שצריך (בדיוק, אבל בדיוק מה שאני צריכה)

שאוהבת עוגות שוקולד אבל לא אוהבת רוזמרין (שוב אנחנו תואמות)

שמתחברת בקלות לכל המצאה מילתית חדשה (מישהו חייב כבר לתעד את הלקסיקון. קחי יוזמה)

שמרעידה לקלוריות את הנקודות בנחישות של ברזל (התאפקתי לא לומר נאצית)

שנשואה לבלתי משוחד בעליל (מה שגורם למחמאות שלי לעלות מדרגה)

שיודעת להקשיב. ולפרגן. ולנחם. ולהצחיק. ולהכיל. ולהפחיד עד שחייבים להקשיב לך בחזרה... (כל שיחה, חגיגה!)

שלא. לא קוראת את האחורה של הספר. נקודה. (ואצלי הסקרנות הורגת חתולים)

שעושה לי פרומו בדאבל האימהי (מאד חשוב. מאד.)

שתכף ומיד אומרת את כל האמת no matter what  (קשה אבל אני לומדת)

שמעודכנת בכל הטכנולוגיות והאפליקציות והחידושים וההמצאות, ובשיא ההייטק משחררת את ה- I phone שלך לכיור (שמת לב שלא כתבתי בעברית? השקעתי!)

שמדברת עם האלוהים הפרטי שלה בערוץ ישיר וייחודי (ומי נתן לך את הלינק?...)

ששרוטה על אהוד בנאי ומוכנה לעמוד בשבילו שלוש שעות על הרגליים (גם אם יבוא שלום להופעה פרטית אני לא
עומדת בשבילו שלוש שעות)

שמשכימה בחמש בבוקר וסוגרת עניין בתשע בערב (חיובי רק כשאני באמריקה)

שמתייצבת בזמן ומתעבת מאחרים (אבל אותי את אוהבת. תודי!)

שכותבת בכישרון בהינף יד תוך שלוש דקות ברכת יומולדת (לי בטח ייקח עוד יומיים עד שאסיים. ואשנה. ואגזור. ואדביק. ואוסיף. ואמחק. ואקרא שוב. ואתלבט. ואחליט. טוב, סוגרת סוגריים)

שרזה ויפה ודומיננטית ואינטליגנטית (אמור לי מי חבריך...)

שחוגגת איתי כבר שמונה וחצי שנוֹת, שלמרות התכניות, ההבטחות וכל הכוונות הטובות - מעולם לא צויינו באירוע מכונן (עקביות זה אנחנו)

שחוגגת היום יומולדת (אאאאאז - כולם: איפה איפה איפה...)

לך אאחל אהבה כי תרבה, צומי כל השנה כי ישכון, אושר שמחה ובריאות כי יבואו בשערייך. ויישארו. (כדאי להם, נחמד אצלך. יש הפתעות בסלט)

נשיקות.

חיבוקים.

מתה עלייך.

נספח

• סדר הפריטים ברשימה אין בו כדי להעיד על חשיבותו של פריט זה או אחר על פני האחרים.



• מפאת קוצר הזמן המצוי בידי הכותבת (המוכשרת), הרשימה הינה חלקית בהחלט (קצרה היריעה).



• השלמות אולי בשנה הבאה. אולי. גם זאת מפאת.

ילד יקר שלי.

אני מאד מתרגשת ובעיקר מברכת על ההזדמנות לעמוד פה, לספר לך כמה מופלא אתה בעינינו, ושכל העולם ישמע...

היומיום המשפחתי שלנו - מטבע הדברים - עמוס וגדוש , ואין שמחים מאתנו להעניק לך כמה שעות של תהילה, בלי שותפים, (שותפות - אם נדייק).

אתה קסם של ילד, ומבין המתנות שאלוהים בחר להעניק - אנחנו זכינו, קיבלנו אותך.

הפתיחות שלך, החיוך, הצניעות - כובשים את כולם.

כושר ההסתגלות שלך למצבים חדשים, למעברים, לשינויים - פשוט מדהים.

אתה מתערה ומשתלב בכל מקום אליו אתה מגיע.

היית פספוס בן חמש, ובאיזה בטחון לקחת חלק בשיעורי סקי בצ'כית, מוקף בחבורת צהובי שיער ותכולי עיניים דוברי גרמנית. בגיל אחת עשרה עלית בשיא הטבעיות על ה'סקול באס' בארץ זרה, ובדרך חזרה הביתה, כבר הזמינו אותך למשחק הכדורסל השכונתי. לא עבר זמן וכששלחו אותך מביה"ס להפגין הקפצות כדור במגרש הביתי של ה'פורטלנד טרייל בלייזרס', פרצת לעצמך את הדרך שלך, ל- NBA.

אתה מעדיף ללמוד את העולם בכוחות עצמך. אתה בוחר לעצמך את המסלול והוא מתובל בנחישות, בתבונה וברגישות.

גם אם לא תמיד יוצא לך בדיוק כמו שהתכוונת - אתה זה שתמיד מזכיר לי, שגם אדיסון טעה 1,600 פעמים, כדי להצליח בסופו של דבר.

אתה תורם ללא הרף ידע בכל כך הרבה תחומים, פתאום שולף איזו עובדה מסעירה על כרישים, או הסבר על מערכת השמש.

לפעמים אתה מדבר ומדבר כאילו אין מחר, עד שכולנו מבקשים קצת הפוגה, אבל זה המקום לומר לך, שמתוך שלל מילותיך אני תמיד דולה כמה פנינים - את האמירות שזוכות להיכנס להיכל המכובד של הז'רגון המשפחתי.

את המקוריות חשפת בגיל צעיר, למשל כשהיית בגן ולמדתם על עיר הקודש סיפרת לי: "אמא, יש בירושלים הרבה שערים, יש את שער האריות, שער יפו, שער פח הזבל..." - וככה נתת תרגום חופשי לשער האשפות.

את התום, הבהרת בשנותיך הראשונות. למשל כשאבא יצא ללוות את נסיכה מספר אחת לטיול, שאלת למה הוא לוקח נשק. כשאבא ענה: "כדי להגן עלינו", חיזקת מיד את דבריו והוספת: "נכון, ואם יבוא אריה..."

כמה שנים אחר כך - במתיקות שובת לב סיפרת לי בפעם הראשונה כשיצאת לטיול כולל לינה: "אמא, בטיול השנתי אנחנו ישנים באוכלוסיית נוער..."

אתה יודע בדיוק מתי להגיד: "אמא, רזית..." , או דקה לפני שאתה הולך לישון ללחוש לי: "you are the best mom ever!" , וככה להמיס אותי בשניות. איך אומרת עליך ענבר? "נסיך מספר שתיים יעשה יום אחד, אישה אחת, מאד מאושרת..."

אני מרגישה אותך ורואה לך את הנשמה, וגם אם לפעמים סוערות הרוחות, אנחנו תמיד מוצאים את המקום להתנצל, ליישר את ההדורים ולחזור לשביל הזהב.

אתה מפנק אותי כשאתה עושה קניות בסופר, מביא את מספר שלוש מבית ספר או את הבנות מהגן, מכין לנו סושי לתפארת, שותל פרחים באדניות או צובע לעצמך את החדר- כולך חדור משימה, ומנגד - מעופף כמו שרק אתה יכול, ושואל אותי כשכל הבית בהכנות וסידורים קדחתניים לקראת האירוע - "מה??? עוד יומיים הבר מצווה? לא בשבוע הבא?... "

עם אחיותיך אתה מנהל מערכות יחסים משולבות.

נסיכה מספר אחת ואתה מרשים לעצמיכם לא ממש לתקשר אם לא ממש בא לכם, אבל כשאתם הולכים על זה, מתקבלת חזית אחידה, בעלת שפת סתרים וצחוקים שרק אתם יכולים להבין.

הנסיעות הממושכות לחו"ל והחיים שם רק המחישו לי כמה רגישים אתם זה לזו, מגוננים, מרגיעים ותומכים. למשל כשבשיא האריזות לקראת החזרה הביתה, שניכם שמתם בפול ווליום את השיר שאימצתם, הסתובבתם בבית בין הארגזים ושרתם בקולי קולות כמו משוגעים - "I'm coming home", וכולנו ידענו שאתה מת להישאר, אבל מפרגן לאחותך.

וכשאני רואה את 'הרגעים שלכם', אני יודעת שהצליח לי...

לגלות לך סוד - היא סתם משחקת אותה קשוחה, לא רק היא קרועה עליך, גם החברות שלה.

את שלוש אחיותיך הקטנות אתה מפנק עד כלות, ומנגד מחנך ומעמיד במקום, משחק איתן כמו ילד, ולוקח אחריות של הורה, והיופי הזה של כל הצדדים שבך, הם שעושים אותך כזה יחיד ומיוחד.

אז אם לפעמים קצת קשה להיות במיעוט הגברי בבית, כדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה, כי עם כל הניסיון הזה עם נשים, מי תוכל עליך?...

הדמיון שלך לאיתי כמעט מבלבל.

כל כך הרבה קווי חוץ ופנים זהים לדמותכם. הרגישות, המסירות, הדאגה לזולת ולסביבה, האהבה לְעולם הטבע וְלַמרחבים, החוכמה, חוש ההומור, הציניות.

נפרדתם כשהיית עולל, בסך - הכל בן שלוש, ועל כן, המקום החשוב והמכובד כל כך, שאתה נותן לו בחייך לא מפסיק להפעים אותי, ומרגש את כולנו עד מאד.

איתי היה מחובר אליך מיומך הראשון - ואין שום פלא.

נסיך מספר שתיים יקר שלנו, היום כבוגר, אתה כבר בטח מבין שלחיים דינאמיקה משלהם, אבל דבר אחד אנחנו יכולים להבטיח בוודאות - אנחנו תמיד כאן בשבילך, תמיד כאן לצדך, ומברכים אותך מעומק ליבנו - כל שתבקש לו יהי.

מאחלים לך שתדע להפיק את המיטב מכל דבר, שתהייה בריא ומאושר.

אוהבים ומחבקים, מתרגשים וגאים,

אבא, אמא, ונסיכות מספר אחת שלוש ארבע וחמש.                                                                                                                             

בר מצווה  - 15 יולי, 2011

ידענו אש ידענו רעם

ואהבה בת עשרים...

הכרנו עוד בימי התום, דרך חצרות בתים משותפות, כיתות מקבילות, אופניים ו'צופים'.

יחד עברנו מחאקי לחולצה הכחולה,

יחד חגגנו את אש הנעורים,

יחד צלחנו את הימים במדים,

יחד עיצבנו ובנינו את עתידנו במסלולים מקבילים ומשתלבים באיזון לא רע בכלל.

יחד עברנו ארצות וימים, טעמנו חיים אחרים.

בדרך הוספנו דעת, אהבה, וגם כמה (נגיד, חמישה) ילדים.

ושוב ארצות, וימים, וימים אחרים.

והגענו עד הלום, עדיין חברים טובים, זה יפה אני חושבת.

ורק שתדע לך שרוב הזמן אני באמת מאד מרוצה ממך (בשארית הנותרת - לעיתים רחוקות אמנם - אתה יכול להיות קצת פחות מעצבן...:)

בסך הכל הכולל, בחרתי מצויין, ממש הצליח לי.

כל-כך הרבה שירים כאילו נכתבו עלינו. ולמענינו.

אם עד עכשיו היה ככה,

בטח יש למה לצפות...

תודה לך אחראי יקר שלי על עשרים ושש שנות חברות, מתוכן ח"י שנים (בדיוק היום) מאז נתנו לנו חותמת ברבנות.

תודה לך על שאתה עדיין מצחיק אותי.

שסלחת איפה שהיה צריך.

שאתה מתאמץ למעני.

שאתה מקשיב למילים.

שאתה כזה, כי כזה אני אוהבת.

מאד אוהבת.

חיבוקים ונשיקות (אפילו שאני מצוננת, ומעקצץ לי בגרון וצפוי לך שבוע קיטורים אותו - לטובתך - תקבל באהבה).

את העוגה קישטנו יחד והתעקשת בפטריוטיות ועל אף האמריקה, לכתוב עליה בעברית בלבד. 

אחר כך פתחת את המקרר עוד כמה פעמים רק כדי לראות אותה ממתינה לך במלוא הדרה למחר, ובכל פעם חייכת מחדש.

הלכת לישון בחגיגיות, ביקשת להעיר אותך מוקדם בבוקר ולפני שנכנסת למיטה יצאת רק לרגע מהחדר למשפט סיכום: "הנה אמא אני נושמת עמוק ומורידה קצת את האנרגיות..."

וידאנו שנרדמת והתכנסנו לתרגול ריאות. אחרי שלושה בלונים כבר כאבה לי הלסת וסידרתי לי תפקיד נח יותר - חלוקת ציוד ומתן הוראות - כשאבא שלך, אחותך ואחיך לוקחים הרבה אויר ומנפחים לכבודך באהבה זר צבעוני.

את כל כך מתרגשת ועוזרת לי להיכנס לאווירה למרות שאני עדיין לא באיפוס מלא.

כשהתחבקנו ומעכתי לך את הטוסיק אמרתי לך שאיזה כיף לי שכבר שבע שנים את בחיים שלי.

והתכוונתי לכל מילה.

כי איך אפשר שלא ליהנות והתפעל מהיכולת שלך להביע רגשות, לתת אהבה. להתחשב, לפרגן. לוותר, לסלוח, ואם טעית גם להתנצל מעומק הלב במהירות שיא. להוות דוגמא, ללמוד מהניסיון, לשאול שאלות. לקבל כל דבר כל - כך במהירות ובלבד שיהיה לו הסבר הגיוני.

את באמת ילדה מדהימה, הנשמה הטהורה שלך - באמת טהורה - מפעימה אותי בכל פעם מחדש. בכוחות שאת מגלה כשאת מגשרת ומפשרת בִּגְדוּלָה, בינך לבין אחיותייך הקטנות, בהגנה שלך עליהן. באופן ההסתגלות שלך למצבים חדשים ולא תמיד פשוטים. באמת החיוכים שלך, בעומק הכאב שבדמעות שלך.

את כל-כך נזהרת שלא לפגוע, וכל-כך נעלבת אם פוגעים בך. את יודעת להתנחם מצוין בחיבוק עם נשיקה פלוס כל המילים המלטפות המלוות אותן. חַכמה.

את יודעת גם לאבד קצת את הצפון ולפעמים אפילו לעצבן, אבל את משמחת, הרבה יותר.

בזכותך התרחבה לנו המשפחה איתך וגם אחרייך. היית כזאת תינוקת מדהימה (לא סתם אומרים שהשלישי הוא משו בסט), שלא האמנו על עצמינו אבל עשית לנו חשק לעוד. ובאו עוד. שתיים.

היית רק בת שנתיים כשקיבלת אימא כבולה למיטה למשך ארבעה חודשים, וגילית תבונה ורגישות שערבבו לי את הלב. עברת באופן הכי טבעי לטיפולה של סבתא שלך היקרה, שם מצאת לך מענה כמעט לכל צרכייך, וכשקלטה אותך סבתא בחושי הלביאה בהם היא כל - כך מצטיינת, שאת זקוקה לשעות אמא, הייתה שולחת אותך אלי למיטה עם פאזל או לוטו, אבל הכי אהבת לשחק 'מי זוכר...'

את מדברת על הדוד שלך שמעולם לא הכרת, כמו היה חלק בלתי נפרד מחייך (ואין לך מושג כמה את צודקת, את פשוט כנראה יודעת). לפני שבועיים כשאנחנו בקצה השני של העולם, באמצע טיול במדבר אמריקאי שהפך לרגע לביתנו החדש, ניצלת רגע של שקט בנסיעה ומשום מקום שאלת: "אמא, גלעד כבר חזר הביתה?". השאלה שלך הייתה לי הכי טבעית והכי מפתיעה בו זמנית. עניתי לך בעצב שעדיין לא ואת המשכת: "אימא זה לא יכול להיות, כמה שנים הוא כבר שם?", "חמש ממי, חמש" עניתי ושרקתי אויר שנלחץ לי בחזה. "אמא, תמיד כשאני חושבת על גלעד אני חושבת על איתי".

יש לך מקום בלב ליקום שלם.

את באמת אחת ויחידה.

את יפהפייה אמיתית ושמי שרוצה יגיד שאני משוחדת, שטויות, כל עיוור היה מבחין בקסם שלך.

ביקשת להזמין ליומולדת את כל הכיתה, "לא רק את החברים שמדברים עברית", כי כולם חברים שלך. את בקושי דקה וחצי בכיתה חדשה, בבית ספר חדש, ביבשת חדשה וכבר כולם חברים שלך. זה אומר שיש לך בכיתה ילדים מאד חכמים שיודעים לזהות משהוא טוב.

נסיכה מספר שלוש שלי, מתוקה מהממת שלי, אני מאחלת לך שתמיד, אבל תמיד, ישמח לך הלב.

אוהבת אותך ממש ממש,

אמא.

לבת מצווה של ללי התחלנו להתכונן בעודינו בניכר.

יאמר לזכותינו - עוד באמריקה היינו אחראים. (מה שיפה לדחיינית שכמוני).

ללי היא הבתדודה שרואים פעם בשנה או בשנתיים או יותר.

קנינו לשלוש הנסיכות שמלות מלמלות ורדרדות וירקרקות, הלכנו על לוק של שלושה גביעי גלידה איכותית ומשובחת.

ונעליים רקומות נצנצים (בהתאמה כמובן).

כיאה לנסיכות.

ולנסיכה הגדולה שמלה רכה ומשגעת, בדיוק כמוה.

והנסיך החתיך כרגיל הלך על ג'ינס וחולצה הכי קז'ואל שיש, בדיוק כמו שהוא אוהב.

קצת לפני

לעצמינ - דאגנו האחראי ואני למלבושים ולהנעלה בארץ הקודש. (ובטח, גם אנחנו היינו מהממים למראה, מה ז'תומרת!)

וכולנו חיכינו שתגיע השלוחה האמריקאית שלנו (לא אמרתי שלוחה, שלופה, שלופה...)

אצלנו זה היה זמני, הקטע הזה של הגולה, אצלם - לצערי,  זה קבוע.

והתרגשנו והתארגנו וקבענו תורים בכל מכוני היופי, ונסיכה מספר אחת בעלת קול הזמיר הקליטה לכלת השמחה שיר ויצא מדהים, ובשביל שתרגיש הנערה בבית, הוספנו בית, באנגלית, שרקחנו במו עצמי.

והקטנות, לא הבינו למה זה לוקח כל כך הרבה זמן עד שזה קורה הדבר הזה, 'הבת מצווה של ללי', ולא שהיה להן יותר מדי מושג מה זה בדיוק אומר. יומולדת. מסיבה. מה צריך יותר בשביל להמתין בחוסר סבלנות?

ממש לפני

והגיע הקיץ, וגם היום המיוחל.

ולמה שהכל ילך חלק?

עם חזרתה של נסיכה מספר חמש מהגן, הופגן סירוב עז ללבוש את השמלה שהמתינה בסבלנות ראויה לציון מהחורף בארון, ועברה באוויר ומעל הים ועד ליבשה, כל זה כדי להישאר מיותמת בערב הבכורה.

הפכתי את הארון. כלום. היא רוצה את הג'ינס מאמריקה (אמנם מאמריקה אבל הלכה איתו כבר מאה פעם לגן), וכל החולצות בעלות המראה ה'חדש' פחות או יותר, או אלה החדשות באמת ששלפתי מהארון, אף אחת לא הניחה את דעתה.

זו עם כפתור, וזו לא נעימה, וזו עם צווארון, וזו יש לה שרוך, וזו לא שלה היא של אחותה, וזה לא שהיא עשתה דווקא, זה באמת רגיש אצלה קצת, העניין הזה, אבל אני כבר עשיתי פן בצהריים, למה לגרום לי שוב להזיע???

בסופו של דבר לא הייתה ברירה ומצאתי את עצמי שעתיים לפני האירוע מתניעה ושועטת לחנות הבגדים הקרובה, אחרת לא נצא הערב מהבית.

חולצת טריקו פשוטה, חלקה, שנראית קצת יותר טוב מגופיה, ניסיתם פעם למצוא בחמש דקות? תרשו לי להפתיע אתכם, משימה קשה.

ארבע חנויות עד שמצאתי את שביקשתי, וגם כאן לקחתי סיכון, היו קצת כיווצים בשרוולים...

אבל תודה לאל, עבר את מערכת הבקרה.

מתוך הקווץ' שנהייה לי בזמן, שהיה מתוכנן מראש דווקא לא רע בכלל ועם מרווחים גמישים (אבל לא עד כדי כך גמישים), כמובן שיצאנו בבלגאן מהבית ואת כל התיק של הבגדים להחלפה שהכנתי לבנות, שאם חלילה משו ישפך, יכתים, לא יהיה נח, או סתם אם יברח פיפי, השארתי במקום של כבוד ליד הדלת, וכשגיליתי את העובדה המערערת הזו בדרך, לא נותר לי אלא להחזיק אצבעות ולקוות שמיצינו את כל האינסידנטים ליום הנוכחי.

הנה לכם, גם על אלה שעוד באמריקה היו אחראים, והכינו את כל הנדרש מבעוד מועד, מרפי עובד במרץ.

תוך כדי

במרפסת קבלת הפנים גיליתי שאני מתה מקור (אז מה אם אוגוסט? על עיר הקודש זה אף פעם לא עשה רושם) וכן, גם את העליונית שלי השארתי בבית, שיהיה לה חבר'ה עם השמלה והתיק שנשארו מאחור.

אבל זהו.

בזה הסתכמה ספירת התקריות לאותו יום, סה"כ לא קריטי.

כל השאר עבר בשלום ובשמחה, כולל החלקים הקשים של אירוע משמח שתמיד יהיו מנת חלקי מה לעשות... (בעניין הספציפי הזה אני רשאית לדבר פולנית כאוות נפשי!)

שבתי הביתה מרוסקת רגליים (אך עדיין מהממת), העמסנו את כל המעולפים (מי חלקית ומי רשמית) ליצועם, הרמנו רסיסי רגליים ונשמנו.

פווווווווווווווווווווף.

מכירים כזה של אחרי אירוע?

שפתאום יש שקט?

וחשבתי שזהו.

קצת אחרי

המושג 'הבת מצווה של ללי' הפך למטבע לשון בקרב הנסיכות.

זה מהבת מצווה של ללי, וככה עשיתי בבת מצווה של ללי, ואני רוצה את השיר מהבת מצווה של ללי, ונכון שבבת מצווה של ללי...?

וללי כבר בכלל חזרה לאמריקה והבנות נכנסו לגן והכירו את ציפי, הגננת הברוכה החדשה.

כחודשיים אחרי תחילת השנה, שאלה אותי ציפי באחד הבקרים: "תגידי, מתי כבר הבת מצווה של ללי???" כן, היא הייתה קצת מופתעת לשמוע שהאירוע כבר הפך להיסטוריה, עוד בטרם הכרנו.

הרבה אחרי

בשישי האחרון פתחנו את העשור החדש ביומולדת לנסיכות בגן (...תודה, בקרוב אצלכם).

וככה פתחה ציפי הנערצת את החגיגות:

"מי יודע מה אנחנו חוגגים היום ילדים? אווווללללי, את הבת מצווה של ללי?..." "לאאאאאאאאא......."

תשמעו, אני כבר לא דואגת לפאן של צילי וגילי שלי בחיים, שתי אלה יודעות לעשות להן 'אפטר פארטי' כמו שצריך.

אז יום הולדת שמח עד מאד צילי וגילי מתוקות מדבש שלי, ושנה מְעוּלֶית (ככה אמרה השבוע מספר שלוש) שתהייה לכולנו, משובחת, נעימה, מפרה ופורה, בריאה משמחת ומרנינה.

כי רק ככה פותחים עשור.

בגדול.

נשיקות.

לכבוד מחר אני מאחלת לי כל מיני דברים.

אני מאחלת לי אושר שמחה וגיל.

אני מאחלת לי אהבה.

אני מאחלת לי בריאות.

אני מאחלת לי נחת.

אני מאחלת לי תבונה.

אני מאחלת לי כוח.

אני מאחלת לי מנוחה.

ובעיקר אני מאחלת לי איזון.

שיהיה לי ככה וככה מכל דבר. ולא ככככככככככככה וככה.

שיהיה לי מספיק זמן לחיים, מספיק זמן לַאימהות, מספיק זמן לזוגיות, מספיק זמן להורים, מספיק זמן למשפחה, מספיק זמן לחברות, מספיק זמן לחברים, מספיק זמן לַעבדוּת בבית, מספיק זמן לעבודה וכמובן ואיך לא, מספיק זמן לעצמי (חלק שברובו יכול להיות מסופק בתוך קטגוריית הזוגיות, ככה שהנה חסכתי, יצא כמעט שניים במחיר אחד).

ומה שעוד יותר אני מאחלת לי למחר ובכלל, הוא שארצה בכל הרשומים לעיל, במידה מאוזנת פחות או יותר.

שלב זה של חיי - למרות גילי המתקדם (טוב לא התחלנו לייצר צאצאים מוקדם, היו לנו כמה עניינים מאד מהנים אחרים), גדוש בדרישות האימהות, גדוש בדרישות הבית. מה שגוזר כל קופון של 'זמן (שיכול היה להיות אולי) פנוי' לטובת המפעל המקומי הזה שהקמנו פה. פס ייצור של פועל אחד, או שניים (אם הוא לא בעבודה), המשרתים את חמשת לקוחותיהם במסירות ובאהבה, עד כדי שרירים דואבים, עייפות אין קץ ודילמות רגשיות טורדות מנוחה.

ללא הרף.

אז שיהיה לי איזון מה יש? הרי עוד עשור או שניים אני אשב פה בבית ואתגעגע, אחכה לטלפונים שלהם, לביקורים שלהם, לבקשות שלהם, והם - שבדיוק יהיו מותשים מהמרדף הבלתי פוסק שלהם אחרי החיים, לא תמיד יהיה להם זמן או סבלנות בשבילי, בטח לא בכמויות עליהן אני אפנטז. (מזל שבשלב מתקדם יותר שוחד בשירותי בייבי סיטר , תמיד יעבוד, זה מרגיע...)

כן, כן, איזון ללא ספק יכול להעלות לי את רמת החיים לפסגות חדשות.

אולי גם תתאזן לי השינה. הזמן הפנוי והשקט שילווה אותי באיזון כל היום, יבטל אולי את גרירת הלילה אל עבר הבוקר, הגרירה שמקצצת בשעות של חלומות וגונבת לטובתה עוד כמה שעות ערות של שקט.

אולי יתאזנו לי כל הרשימות, אלה שבראש ואלה שביומן ואלה שבתיקיות במחשב ואלה המורכבות מפתקים פתקים מוצמדי מגנטים ופזורות ברחבי הבית.

אולי תתאזן לי הכתיבה (שזה אומר שאולי אני באמת אצליח להפוך לפחות מאית מהשורות שרצות לי במשך היום בקופסא, למשהו קריא).

אולי אפילו תתאזן לי התזונה, ואז אני סוף סוף אעיז ללכת לבדיקות דם האלה שכבר מאה פעם התקמטו לי ההפניות שלהן בתיק, ועוד מאה פעם חזרתי מבוישת לרופא לבקש הפנייה חדשה.

אולי בעצם אז אני כבר לא אצטרך את הבדיקות האלה. נו ידעתי שאיזון זו בקשה שווה.

בקיצור, קֵראו לי פנטזיונרית, קֵראו לי הוזה בהקיץ, קראו לי סיפור ערש לפני השינה, אני ביומולדת הזה מזמינה באלאנס.

אז אני פונה לכל מגשימי הבקשות באשר הם (יש כאלה, אני אפילו מכירה אחד או שניים) - אנא שמעו קולי, אזנו אותי קצת בחייאת...

(ואם באיזון עסקינן, אז על הדרך שיבוא לידי ביטוי גם בחשבון הבנק, באמת, לא נכעס...)

ועכשיו אפשר לפצוח בפסטיבל.

לילה טוב.