Twenty Four Seven

נסיכיי היקרים, ילדים אהובים ביותר שלי.

כמה דברים לפני שמתחילים ברגל ימין (נו מה לעשות, שוב אתם צריכים להקשיב לאמא, אבל זה חלק מהחבילה...):

למתחילה את שנת התיכון האחרונה (שימי לב - לא במקרה לא השתמשתי ב-'שנת הלימודים האחרונה' כי ללמוד זה אף פעם לא נגמר, וטוב שכך...) - כל כך הרבה עומד על הפרק בשנה אחת, ואין לי ספק שאת כל הפרקים תעברי כמו גדולה. לימודים, חברות/ים, פולין, בגרויות, צווי גיוס ועוד ועוד, קטן עלייך, את מעלותייך ואיכויותייך כבר הבהרת וכך ברור לי שגם תמשיכי. את מוכנה ואני מאמינה בך!

לפותח את שנת הלימודים התשיעית - תשיעית אתה קולט?  - שתפריח את הקסם המיוחד שלך על מוריך ועל חבריך, שתגשים את עצמך, שתנצל עד תום את חוכמתך הרבה ותתמלא גאווה (ועל הדרך גם אנחנו - אין מה לעשות נגד פועל יוצא... :), שתצליח! כן כן אני יודעת שהיית מעדיף עוד איזה חודשיים חופש (מודה, גם אני לא הייתי מתנגדת), ובכל זאת - שיהיו לך רק חוויות טובות שתמיד יעלו חיוך על פניך, ובחיא'ת, החדר....

לך - 'מחר כיתה ד' ' - שתהייה לך שנה מצוינת ומחויכת ושנונה ואוהבת ורגישה ומעניינת בדיוק כמוך. המשיכי להפיל את המורים והכיתה מצחוק ותוך כדי גם ללמוד ולהצליח, מיומנות כזאת היא מתנה מאלוהים, בדיוק כמוך! שנה טובה ומשובחת לך ממי, את באמת (כמו שסבתא אומרת) ילדה מכוכב אחר...

ולסיום לכן העולות לכיתה א' (זה שאני כותבת את זה זה עדיין לא אומר שאני מבינה שזה באמת קורה...) - נראה לי שרק בשעתיים האחרונות, עם מבול הטלפונים המאחלים (ממש כמו ביומולדת או בערב חג, כי זה גם סוג של) הבנתן שמשו באמת גדול קורה פה. מאחלת לכן שתגלו את הקסם שבאותיות, ואת השעשוע שבמספרים, ואת היופי שבלמידה, ובעיקר שבכל יום תגלו עוד קצת את עצמכן - או אז תבינו את מה שאני הבנתי כבר מזמן, שכל העושר והיופי הפנימי והחיצוני של כל אחת מכן, הוא קלף מנצח! אתן 'היום הראשון של כיתה א' ' האחרון שלי (לפחות עד שיבוא הדור הבא, אין צורך למהר זה בסדר) ואני - תאמינו לי - נרגשת לא פחות. אוהבת ומחבקת ומנשקת אתכן עד מאד.

חמש התרגשויות, לכל אחת מקום של כבוד, וביחד התרגשות אחת גדולה.

מאחלת לכם מהעומקים של הלב שלי שמלא בכם עד אפס מקום, שנת לימודים מדהימה, ותרשו לי שוב לצטט את סבתא - שנה של אור שלווה ואהבה.

שלכם מאז ותוך כדי ולתמיד,

אמא.

הקשתי על הלינק והוזמנתי לתחרות האמא האולטימטיבית.

בשלב הזה עוד הייתי רגועה, אבל כשההגדרה הפכה מאולטימטיבית ל'מושלמת', שם כבר הצטלצלו לי פעמונים בקופסה, ומיד הזדעמתי קלות.

נו באמת יש דבר כזה אמא מושלמת?

ראשונה כמובן קפצה לי לראש אמא שלי, אותה ללא ספק אני יכולה לשלוח לתחרות ולארגן לה אלף מצביעים (ובעיקר מצביעות/מעריצות) תוך שנייה. אף שלחתי לה את הקישור בדרישה שתרשם לתחרות לאלתר, מה שגרר את תגובתה שעם כל הכבוד קצת נסחפתי. צנועה.

אבל רגע או שניים של מחשבה נוספת הביאו אותי למסקנה שגם היא, או יותר נכון - אפילו היא, לא מושלמת.

הרי הייתה זו אמא שלי המושלמת בעצמה, שלימדה אותי ש'אין דבר כזה - מושלם'.

בימיה הקשים ביותר, שהיו גם ימיי הקשים ביותר, היא, מעומק מכאובה ומעונק טוב ליבה וחכמת חייה התעקשה, 'אין מושלם ממי, אפילו הטבע לא מושלם, אלה החיים, קבלי אותם כפי שהם, על הטוב הרב שבהם, וגם על הרע'.

ואני הקשבתי, והפנמתי, ובסופו של דבר גם קיבלתי והסכמתי.

וממנה עברתי אלי, ואל החתירה הבלתי נלאית להעלות את הרף, והתסכול הנלווה לכשלים שבדרך.

ולא הייתי צריכה לבזבז יותר מדי מחשבות. ידעתי.

לא אני לא ממש אמא מושלמת.

לא חפה מרגשות אשמה, מהתרגזויות מיותרות, מטעויות.

מועדת לעיתים ועל אף היותי מודעת למעידה עוד בהתהוותה, אני בהחלט יכולה ליפול לאותה מלכודת שוב.

ועם כל אלה אני אמא טובה.

הכי טובה שאני יכולה ויודעת להיות, ועושה כל הזמן הכל כדי להמשיך להיות כזו.

לא מפסיקה לנסות, בודקת את עצמי על כל צעד ושעל, תרה אחר התשובות הנכונות לקונפליקטים ולדילמות העולים וצצים בכל רגע נתון, ועובדת באימהות עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

תמיד נוכחת, תמיד מעורבת.

ואוהבת אותם ממעמקים בלתי הגיוניים בעליל.

ובתוך הג'אגלינג הרציף והשוקק הזה, עם כל מנעד הגילאים המחומש הזה שאני מגדלת ואף משתדלת לחנך להיות אנשים טובים, קודם כל טובים (בשותפות מלאה עם האחראי - יש וחשוב מאד לציין), אני גם מוצאת זמן לעצמי, ולזוגיות, וממלאה את עצמי בעבודה שאני מאד מאד אוהבת.

ונכון שאף פעם זה לא מספיק - כי אין מושלם, ולא תמיד אני עושה את זה כמו שבאמת הייתי רוצה - אין מושלם כבר אמרתי? ונכון שלפעמים אני גאה (בעצמי ובהם) יותר, ולפעמים קצת פחות, אבל לרגע, אפילו לא לשנייה, אני לא שוכחת לברך על כל האושר המעייף הזה. גם בשיא העצבים כשכל חלומותיי מסתכמים באי בודד. רחוק רחוק מכאן.

עוד נכון אחד ודי - כמו האוקסימורון בחיים, כך גם האימהות.

משימה כלל לא פשוטה ומאד מתישה אבל מה לעשות, 'זה כלול בחבילה', ולא, לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר, רק בבית שלי, עם המשפחה המדהימה והמעצבנת והמהממת והבלתי מושלמת שלי,  ושלא יגמר לעולם...