לא.
אף פעם לא הייתי איזו גרופי מטורפת של תיסלם, גם לא כשזה היה נורא במוֹדַה (ככה אמרו פעם - 'מודה').
בימי בית הספר היסודי, כשכולם צווחו במלחמת ההופעות בין תיסלם לבנזין, אני חלמתי על גידי גוב.
'גידי קוף', הקניטו אותי בבית כחלק מההומור הפנימי המובן רק לנו, ואני לא ויתרתי.
ידעתי את כל מילות כוורת - גזוז - דודה מתוך שינה, את כל שירי קריירת הסולו. הקלטות נשחקו עד דק בטייפ השחור והבלתי אלגנטי של פעם, הקיר שליד המיטה צופה טאפֶּט גזרי עיתונים בסלוטייפ, ותמונות בשחור לבן גידרו את לילותיי.
בתיכון עשיתי הסבה לשלום, ('שלום, הי שלום חנוך'...), וניהלתי מערכת הערצה יציבה ומרשימה בת שנים ארוכות, על הרומן כבר סופר ולא לשם כך נתכנסנו.
בימינו העליזים בלוס אנג'לס של תחילת שנות התשעים, חברי תיסלם הגיעו לשמח את קהילת היורדים, דפקו הופעה מהסרטים (כיאה להאנגר - מרחק שתי פסיעות מהוליווד), ואנחנו היינו כל כך שיכורים, שהיינו בטוחים שמינימום 'גאנס אנד רוזס' מנגנים לנו באופן מיוחד.
את יזהר אשדות באופן אישי ורב פעמי החזירה רוֹי לחיי.
הנסיעות המשותפות מלשכת המנכ"ל הביתה - כשאני בהריון ראשון ומתקדם, מתה לפיפי ותקועה בפקקים הירושלמים - העלו לא אחת את ויכוח ה'מה נשמע עכשיו'.
רוֹי התעקשה על יזהר.
בהתחלה הרמתי גבה ספק תוהה ספק מתנגדת ('מה יזהר עכשיו???').
הפעם הייתה זו רוֹי שלא ויתרה ואט אט, מזיכרון ילדות עמום - רקמה שוב המוסיקה תווים ומילים, והתאהבתי.
מאז שמעתי אותו בלי שאף אחד יכריח אותי, וראינו אותו בלייב על הבמה (עם רוי - כמתבקש) ב'חאן' הירושלמי, ובמהלך השנים שוב עם תיסלם פה ושם, והערב, אחחחח, הערב ראינו אותו שוב.
"מה תאמרי אם פתאום אחייך
ואקח את ידך
ולסרט נלך.."
כשבדרך חזרה הביתה לא בא לך לשמוע שום דבר אחר, מלבד הדיסק של זה שהרגע העניק לך את נשמתו בעטיפה של מתנה, אתה יודע שהיית בהופעה מ ע ו ל ה. נקודה.
העיבודים המופלאים שיכללו ושידרגו את השירים המושלמים, כמו פתחו עוד דלת קסמים, ועוד אחת, לתוך מבוכי השיר על קיומם לא ידעת.
זאפה תל-אביב, קהל מעולה, סאונד משובח ותאורה קולעת, שילוב מדויק והרמוני בין צליל למילה, בין רוק למוסיקה אירית מגניבה בטירוף, טקסטים איכותיים, סט נגנים מצוין וצוף ההורס, מי צריך יותר תגידו לי...
יש שעות בהן החיים יפים אלי יותר.
שהאושר שורה בן באופן תמציתי.
הערב היו לי כמה שעות שכאלה.
תודה לאלוהי המוזיקה על שהענקת לנו יוצרים ברוכים בכזה כשרון, בכזאת יצירתיות.
והפרחים - לרוֹי.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
)