Twenty Four Seven

תמונה: שבע בערב. חבר נאמני הקלפי באמצעו של ויכוח סוער ואני עומדת בפתח, ממתינה ליחס (לא חייב חם אבל מינימלי), מקווה שאולי אחד מהם יקלוט שאני שם וירגיש קצת לא נעים (סליחה שנסחפתי), אולי אף יגדיל לעשות ויוריד את הטונים (כן בסדר, הבנתי שהגזמתי).

אז אני מחכה, ומחכה, ומחכה, אבל למי למי למי? כלום. הם בשלהם והוויכוח תופס תאוצה. מי יספור מעטפות מי רשם מה מי יעבור לאן. הלללווו???

כשאני מבינה שאין תקנה אין תקוה אין עתיד אין חלום, אני בוחרת להעיר (להאיר בשלב זה היה קצת פתטי). מבקשת שהבת שלי תיחשף לחוויה קצת יותר חיובית, וזוכה - כמה מתבקש - בפרצופים, הקנטות ועוד מיני מינים של גועל נפש.

בדיעבד מתברר שהזמן בו שהיתי מאחורי הפרגוד עם הקטנה היווה הזדמנות נקמה מצויינת עבור גברת קלפי, שירתה חיצים בגדולה בת השמונה עשרה (אתמול!) שהיום מימשה את זכותה בפעם הראשונה.

סיכום: להקיא. ולתפארת מדינת ישראל.

(הרהורים על כבוד)

כבוד - כמו כל דבר בחיים, הוא עניין יחסי, ופרשנותו נתונה בידי היחיד, ומכאן -  על מנת שיתפרש ככזה על ידי הזולת, הוא מצריך קיומם של ידע, של הבנה ושל אמפטיה (וכאן אנו - כמחנכים - נכנסים לתמונה).

הידע יאפשר לנו להבין את צרכיו - רצונותיו - מגבלותיו של האחר, ולכבדו בהתאם.

ההבנה כבר תייצר את ההזדהות באופן טבעי...

את הידע ניתן לרכוש, בכל עת, בכל מקום.

את האמפטיה - עם ההכוונה הנכונה - ניתן לסגל.

 ביטויי הכבוד רבים ונפלאים הם:

אנו משתדלים לשמור ב'יראת כבוד' על 'כבוד האדם' ומודעים לעובדה ש'רצונו של אדם - כבודו', אולם  לעיתים - בשל 'משחקי כבוד' - אנו חוטאים ביתר 'כבוד עצמי' עד כי לא תמיד אנו מכבדים את האמירה 'בכובד ראש'...

וחבל.

כבוד מכיל בתוכו הן קבלה והן נתינה. כבוד נוגע במחילה ובסליחה.

עלינו לשאוף להגיע לאיזון, או אז נוכל להבין כי זו לא 'פחיתות כבוד' לתת (או לקבל) כבוד, נהפוכוא!

כבוד (או במקרים לא מעטים - 'חוסר כבוד'), בא לידי ביטוי בכל תחום ובכל דבר שאנו נוגעים בו בחיים, ועלינו לתת את הדעת ל'מידת הכבוד' שאנו רוחשים לעצמינו, לזולת ולסביבה.

נכון, העניין מצריך קצת עבודה (והרי ידוע כי 'בשביל כבוד צריך לעבוד!'), אבל כל שעלינו לעשות מסתכם בשלושה דברים שלא תאמינו - אפילו לא עולים כסף...

נשמע מסובך אבל כל כך פשוט, לא שווה ת'מאמץ?...