אסור ללכת לבד, אם הוא יתפוס אותך אתה אבוד.
זה יכול להיות כל אחד מאיתנו, זה יכול להיות החבר הכי טוב שלך, זה יכול להיות אדם שלא דיברת איתו מעולם.
כל אחד הוא קורבן פוטנציאלי, כל אחד הוא רוצח פוטנציאלי.
הפאראנויה מרקיעה שחקים, מפחיד ללכת לשירותים לבד, מפחיד להסתובב אחרי שעות הלימודים, מפחיד להיות לבד בחדר...
הרוצח שם, עוקב אחריך, מחכה לשעת הכושר...
אף מקום לא בטוח,
אף אחד לא בטוח.
שבוע רציחות 2011!!!!
מסורת חמודה בבית ספרי היא שבוע הרציחות.
במשך שבוע אחד בכל שנה מתקיים משחק רציחות ענק שמשתתפים בו כל התלמידים וצוות ההדרכה (למעט מי שלא רוצה ונרשם מראש ) המטרה של המשחק ברורה- על כל אחד לרצוח כמה שיותר אנשים ולהמנע מהירצחות.
איך עושים את זה?
בתחילת השבוע כל אחד מקבל פתק עם שם. השם הוא המטרה הראשונה שלו. לאחר שהצליח לרצוח את המטרה בלי להירצח בעצמו ע"י רוצח אחר, המטרה שקיבל הנרצח הופכת למטרה של הרוצח. (נניח קיבלתי את יוסי ויוסי קיבל את דני, אחרי שרצחתי את יוסי, הוא מעביר לי את השם הבא- דני. וכך הלאה) אם הנרצח כבר הספיק לרצוח כמה אנשים הרוצח מקבל את כל הפתקים וכך מרוויח עוד נקודות. (אם לפני שרצחתי את יוסי הוא כבר הספיק להרוג את דני, צילה, חגית ועידו אני מקבלת גם את השמות שלהם למאגר הרציחות שלי ומקבלת את המטרה הבאה, במקרה הזה השם שעידו קיבל.) בסוף השבוע, כל מי שנשאר בחיים ניגש לספירת השמות, מי שהשיג הכי הרבה שמות מנצח.
איך רוצחים?
כדי לרצוח מישהו צריך להיות איתו לבד לגמרי במקום כלשהו. זה יכול להיות מסדרון, חדר, פינה חשוכה, כיתה או כל מקום אחר בשטח בית הסםר שאין בו אנשים מלבד הרוצח והנרצח. הרעיון הוא שאסור שמישהו ישים לב שרצחת, אחרת הרציחה לא נחשבת. לאחר שווידאת שהשטח נקי ואין אף אחד שיפריע לך לבצע את זממך, אתה ניגש אל הנרצח, מוודא שנוצר ביניכם קשר עין ואומר "נרצחת".
בשלב הזה הנרצח שלך יעביר לך את ערימת הפתקים שהוא הספיק לצבור ואת שם המטרה הבאה. אם קיבלת את השם של עצמך- נתקעת ואין לך איך להמשיך. אם קיבלת שם של מישהו אחר אתה ממשיך במסע ההרג שלך עד שאתה נרצח או עד סוף המשחק.
בסוף המשחק מציירים את שבילי הדם שהרוצחים המצטיינים הותירו אחריהם.
לדעתי, היופי במשחק הוא שאתה נאלץ לעקוב ולהסתובב עם אנשים שאתה לא בהכרח מדבר איתם ביומיום, אנשים משכבות אחרות, מחוגים חברתיים שונים. המשחק הזה מחבר, לפחות קצת, בין אנשים שבד"כ לא היו מתחברים.חוצמזה, כל הביתספר בפאראנויות וזה מצחיק נורא.
ולנושא הבא!
דיכאון הבגרויות שנופל על כל מכריי לאחרונה.
עם הכניסה לתיכון מגיעות גם הבגרויות- עניין מלחיץ אם לא מפחיד שמתקרב לו באיטיות מאיימת ושואב מכולם את כוח החיים ואת העליצות שחיו בה עד לפני חודש.
"מה זה בגרות?"
שואל אותי אחי הקטן בתמימות של בן 6 שאומר מילים גסות שחברים שלו מכיתה ג' לימדו אותו, למרות שגם הוא וגם הם לא באמת מבינים מה הם אומרים.
"בגרות?"
אני שואלת אותו, מרימה גבה. מעניין איפה הוא שמע את זה.
"נו, הבגרות הזה שכל החברים שלך כל הזמן מדברים עליו!"
עכשיו הכל ברור.
"טוב, אז הבגרות זה מבחן גדול במקצוע מסוים ו.."
"זה רק מבחן? אז למה הם מתלוננים על זה כלכך הרבה? כבר חשבתי שזה משהו חשוב..."
הוא אומר בקול מאוכזב קמעה וחוזר לשחק אייסי טאוור.
אז כן, הבגרות זה רק מבחן. אמנם הוא ארוך יותר מרוב המבחנים שעשיתי בחיי (חוץ מהמבחן הפסיכוטכני בקבלה ליאסא) אולי הוא על יותר חומר מכל מבחן אחר שעשיתי, אבל הוא רק מבחן.
רק מבחן מסכן אחד. אתם מוזמנים לנשום עמוק, להרגע קצת. זה.רק.מבחן.
אם לא הלך לכם טוב? לא סוף העולם.
יש מועד ב'. וגם אם לא תלכו למועד ב'- תוכלו להשלים את זה אם תצטרכו אחרי הצבא.
אפשר להרגע, לא צריך להכנס ללחץ חודש לפני המבחן רק בגלל שזה בגרות.
אני מבינה את זה שזה כביכול משפיע על החיים שלנו ובלה בלה בלה. זה מבחן, זהו.
המבחן הזה לא בודק את מי שאתם, הוא לא בודק כמה אתם שווים. המבחן הזה בודק כמה אתם יודעים במקצוע המסוים הזה, ובמקרים רבים, פשוט כמה למדתם.
ובינינו, המבחן לא כ-ז-ה קשה.
רוב הבחינות פשוט דורשות מכם קצת השקעה בשבועיים שלפני.
ברור שלא כולם כאלה, ברור שיש אנשים שיותר קשה להם מאחרים- מעולם לא אמרתי שלא.
אבל גם המתקשים ביותר- אם ילמדו מספיק ויצליחו להבין- אין שום סיבה שלא יקבלו ציון גבוה בבחינה.
אז לכל המדוכאים עקב הבגרויות ההולכות וקרבות- אל חשש.
צאו מהבאסה, תלמדו קצת ויהיה בסדר.
נשיקות
נגה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: