שלום לכם קוראים נכבדים.
הייתי רוצה להציג בפניכם סוגייה אשר מעציבה אותי מאוד.
בוודאי רובכם שמעתם על רחלי מן.
אם לא שמעתם, רחלי מן היא מורה למתמטיקה. לא סתם מורה למתמטיקה, אלא ה-מורה למתמטיקה.
רחלי לימדה בשנת הלימודים האחרונה את הקבצת 4 יחידות של מחזור כ"ב, שכבה י' בתיכון הישראלי למדעים ואומנויות בירושלים. ההקבצה כללה תלמידים ממגמות המוזיקה, האומנות ומדעי הרוח. וכולנו לא טובים במתמטיקה (בלשון המעטה. למעשה אנחנו מאוד מאוד מאוד מאוד גרועים בזה. (למרבה הצער, יאס"א הוא ביתספר כלכך חנוני שהקבצת 4 היחידות נחשבת להקבצת המפגרים.) מאוד מאוד גרועים. נכון מאוד מאוד מאוד גרועים? אז יותר.)
כאשר פגשה אותנו רחלי מן המדוברת במכינת המתמטיקה שהתקיימה בסוף אוגוסט שעבר (יותר ברור כמה אנחנו גרועים?) היא לא אמרה נואש. היא המשיכה להלחם וללמד אותנו חומר של כיתה ז'(ראו ערך חוקי חזקות וסדר פעולות חשבון. אה, גם חשבון פשוט, חיבור חיסור וכל החבורה) ובכל פעם שהבינה כמה מעט אנחנו יודעים, היא לא התייאשה ולא הרימה ידיים. היא נלחמה על כל תלמיד ועל כל נושא, וכל זה מתובל בצחוק,הפרעות קשב וריכוז והמון סיפורים אישיים מחייה הפרטיים.
רחלי תמיד הייתה שם בשבילנו. כשלא הצלחנו לפתור תרגיל בשיעורי הבית התקשרנו אליה והיא תמיד עזרה. כשלא הצלחנו ללמוד למבחן הקרוב והתחלנו להתחרפן מהפחד שניכשל ונאכזב אותה אחרי שהשקיעה בנו ועודדה אותנו כלכך הרבה- היא הייתה שם להרגיע אותנו ולעזור לנו להתאפס.
רחלי בהחלט צריכה להבחר לדבר הזה של "המורה של השנה" או איך שלא קוראים לזה, אבל זה לא העניין.
לרחלי יש תואר שני במתמטיקה. יש לה ידע עצום בנושא ובכל זאת היא בוחרת ללמד את ההקבצות הנמוכות יותר. למה?
"אני אוהבת תלמידים שקשה להם".
רחלי היא מורה מדהימה. המורה הכי טובה שהייתה לי, בכל המקצועות.
בחיים לא ראיתי מורה שכלכך משקיעה, שכלכך אכפת לה מהתלמידים, ושמצליחה גם להעלות לנו את ממוצע הציונים וכתוצאה מכך את הביטחון בעצמנו.
עוד לא ראיתי מורה שהתלמידים שלה משקיעים לפני מבחן לא כי אכפת להם מהציון במקצוע (ברצינות, אנחנו אומנותניקים ומוזיקאים, למי אכפת ממתמטיקה) אלא כי הם לא רוצים לאכזב אותה.
בכיתה ט' הייתי תלמידה של 40 במתמטיקה.
כל מבחן אותו סיפור. הייתי מקשיבה בשיעורים, כותבת את מה שהמורה כתבה על הלוח, עושה שיעורים... ובכל זאת, 40, 43, 50 במקרה הטוב.
וזה לא שהמורה לא הייתה טובה, היא הייתה מורה טובה.
השנה הציון הכי נמוך שקיבלתי במבחן היה 73. הממוצע השנתי שלי במתמטיקה היה 87, הממוצע במחצית ב' היה 90.
ועכשיו, אחרי שהיללנו ושיבחנו והבנו עד כמה רחלי נהדרת ונפלאה ואדירה,
הטרגדיה.
לאחר שבחודש האחרון של השנה כל ההקבצה הייתה בחרדות שבשנה הבאה רחלי תעזוב אותנו לטובת קבוצה אחרת, היא הרגיעה אותנו בהבטחה שהיא אכן תלמד אותנו בשנה הבאה. כולנו נשמנו לרווחה. שמענו כבר את כל סיפורי הזוועות על המורים האחרים בבית הספר.
אבל, כשקיבלנו את המערכת לשנה הבאה במייל..
רחלי לא רשומה כמורה של הקבצת 4 יחידות מחזור כ"ב כיתה י"א!
כל ההקבצה בהיסטריה.
נפתחה קבוצת תמיכה בפייסבוק, נשלחים מיילים זועמים להנהלה,למחנכים, לכל גורם אפשרי.
אבל עכשיו זה מאוחר מדי, כבר אין מה לעשות לגבי השנה.
ודווקא השנה, השנה של הבגרות הכי קשה, הבגרות עם הכי הרבה נושאים שלוקחת הכי הרבה זמן, ל שלושתרבעי כיתה יש הפרעות למידה כאלה והאחרות שמקנות להם הקלות (הארכת זמן וכו') ותוקעים אותנו עם המורה שכ"פ תלמידים שלה משכבות בוגרות יותר לא יודעת מהחיים שלה דבר וחצי דבר והולכת לגרור אותנו איתה ישר לאבדון (או משהו.)
תודה לכם יודניקים חדשים יקרים, בזכותכם אבד לנו הסיכוי היחיד שלנו לקבל ציון עובר בבגרות במתמטיקה.
בעוד כ7 חודשים אתם יכולים לצפות לפוסט מסכן ובוכה שיגיד לכם כמה הבגרות נוראית וכמה טל נוראית וכמה החיים בזבל.
נגה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: