הבטתי אל תוך עיניו העצובות ולחשתי לו מבעד לכעס והעצב שבתוכי..
אל תתקרב אליי בחיים ! בחיים.. בחיים!
כבר צעקתי.. וגררתי כמה מבטים מופתעים של אנשים שעברו ברחוב תחת מטרייה..
הבטתי על כולם במבוכה וברכתי, כמה שיותר מהר, שלא יראו את העיניים הדומעות והאדומות שלי..
שלא יראו.. רצתי כמה שיותר מהר הביתה רצתי, והגשם שוטף אותי.. הנה אני כמעט שם..
עוד קצת בת-אלי ואת שם..
רצתי.. ונתקלתי במישהו, צעקתי אליו "תסתכל לאן אתה הולך!" הוא חייך ולפתע נמחק החיוך מפניו כששם לב שאיני צוחקת...
הבטתי בו במבט עצוב וישר העברתי את מבטי אל הרצפה..
...:"מה קרה ילדה.. ? למה את בוכה?"
אני: "אני לא בוכה.. זה מהגשם" הבטתי למעלה.. ואז הפניתי ת מבטי אליו וחייכתי..
הוא לא ענה, רק החזיר לי חיוך רגוע ומלא ביטחון שחשף טור של שיניים לבנות ומסודרות 'לפחות הוא קנה את השקר שלי' חשבתי..
...: "בואי שבי"... אמר, החזיק את ידי 'מה שגרם לי לצמרמורות רבות' והוביל אותי לגן משחקים קרוב..
נכנסנו מתחת למגלשה כחולה גדולה, היה שקט באוויר וכל מה ששמעתי היה טיפות הגשם שחובטות במגלשה ללא רחמים..
...:" עכשיו את מוכנה להגיד לי למה בכית קודם?" אמר וחייך
'עכשיו הבנתי, הוא לא קנה את השקר שלי מקודם..'
אני:"זה סיפור כ"כ ארוך אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.."
עניתי וחייכתי במבוכה
...:" יש לי את כל היום בשביך..
ודרך אגב.. קוראים לי רון"
אני:" אני בת-אל"
אני:" אוקי.. אמ.. אני לא יודעת כ"כ מאיפה להתחיל.."
רון:"תתחילי מההתחלה.."
כל הסרט התחיל לרוץ בראשי.. התמונה שבה אני רואה את גלי.. הילדה הכי כוסית בשכבה..
מתנשקת עם אלעד.. החבר שלי..
החבר שלי !!
הדמעות החלו לפרוץ מתוכי שוב..
רון רק הסתכל עליי, התקרב אליי וחיבק אותי.. חיבוק גדול ונעים.
בין ידיו הגדולות הרגשתי בטוחה כל כך, מוזר לי לסמוך בצורה כזאת על מישהו שהרגע פגשתי..
אבל היה בו משהו שונה... משהו שלא רוצה לפגוע.. רק רוצה להיות שם בשבילי.
כ"כ הייתי צריכה את החיבוק הזה עכשיו !
כ"כ.
זהו להיום..
תגיבו בקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
