שלום אנשים יקרים
בתקופה שהיכרתי את אהבת חיי
גרתי אצל אמא שלי
לא רחוק מהבית שלה היה מועדון אנוש,
שזה מין מועדון לאנשים עם בעיות נפשיות
היה יום חורף קר גשום סוער
אמרתי לאמא שלי:אני עושה סיבוב קצר לשם
היא אמרה לי עזוב קר תישאר בבבית.
הלכתי לשם
פגשתי אותם אנשים שמגיעים לשם כל הזמן,
אמרתי לעצמי חמש דקות ואני חווזר הבייתה.
פתאום אתם מכירים אתה שיורד מבול שוטף ופתאום יש קרן שמש אחת קטנה כזאת
שמאירה על משהו?
אז בקצה הקרן ראיתי אותה לבושה בשחור כולה
ואז הכל ניהיה לי פתאום כאילו בהילוך איתי כיאלו פגע בי ברק חשמל עבר לי בכל הגוף.
(בדיעבד התברר לי שהיא לא שמה לכיוון שלי)
התחלתי לברר עלייה נודע לי שהיא לא פגוע היא "נורמלית"
היא באה עם חברה שלה שהיא פגועה.
היא הייתה גרה עם שותף שעשה לה את המוות,ניכנס לה לפרטיות והציק לה.
אני החלטתי להיות חבר של השותף כדיי שאני יוכל להכיר אותה.
חודש וחצי רדפתי אחרייה(בישבילי זה המון זמן המון)
התחלנו לצאת
באותה תקופה החלטתי לצאת מהבית ולהשכיר דירה
אחרי כמה חודשים היא הצטרפה.
באותה תקופה קימנו יחסי מין בפעם הראשונה(לה זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים
אני פעיל מינית מגיל 13 היו לי כולל אותה 3 מערכות יחסים רציניות של שנתיים+ כול אחת
שכבתי עם מעל ל100 נשים עד היום אני בהלם שלא חטפתי שום מחלה טפו טפו טפו חמסה מלח מים)
באותה תקופה יצאתי מהבית למרות החרדות למרות הקולות שאני שומע אפילו עבדתי במעבדת אלקטרוניקה
עברנו 5 או שש דירות מאז
אנחנו ביחד אבל .... לא הכל מושלם
אחרי השנה הראשונה הפסקנו לקיים יחסי מין( אפשר להגיד ש 7 שנים לא שכבתי עם אישה)
אבל אני אוהב אותה ואני נאמן (פעם אחת בחיי בגדתי במישהי והרגשתי רע תקופה ארוכה למרות שסיפרתי לה והיא סלחה לי)
היא עובדת בתור שפית כול יום יוצאת מהבית ב 7 בבוקר
חוזרת ב 5- 4 אחרי הצוהריים
לצערי אני לא יוצא מהבית בכלל , לפני כשנה היתי חייב לצאת לרופא שיניים זה היה מצריך מונית לרופא
טיפול אצל הרופא חצי שעה לפעמים שעה
לחכות שוב למונית 10 דקות
ואז הבייתה
חודש יצאתי ככה ,כבר חשבתי המצב הישתפר אני יוכל לחזור למצוא עבודה לתפקד
ואז בא הבום הגדול התקף חרדה שנימשך 3 חודשים ארוכים ומתישים.
אני מעולם לא היתי מאושפז ולא לקחתי כדורים פסכיאטרים
גם התחלת הטיפול וההכרה ע"י הביטוח הלאומי לא באו ביוזמתי
היה לי חבר טוב מעל 17 שנה הינו חברים הכרתי אותו שהגעתי לאייזה ארוע היתי בן 16-17
ולחברה שלי בזמנו היה אח והיה לו בר מיצווה
החבר היה התקליטן
באותו ערב לא היה מקום לישון אצלה המון אורחים ואני גרתי רחוק
הוא הציעה לי לבוא לישון ,הוא גר באותו מושב ששם כולם מכירים את כולם
ישנתי אצלו הוא היה טיפוס זרוק כמוני שער ארוך ארוך חייכן
אחד האנשים הכי טובים שהיו
התחלתי לעבוד אצלו הינו עושים מסיבות( אז ניקא מסיבות אסיד) חתונות בר מיצוות ןכ"ו
אותו חבר שיכנע אותי ללכת לתחנה לביראות הנפש ,גרתי אז אצל אמא שלי ושנתיים לא יצאתי מהבית
היה אז בגיל 29-30
הוא הבטיח לישמור עלי בפעם הראשונה אמא שלי והוא ליוו אותי
פגשתי רופא רוסי נחמד (אחד הרופאים הכי נחמדים שהיכרתי בחיי)
הוא עלה על זה שעם אני שם ווקמן(לא היו MP3 בזמן ההוא)
אני לא שומע את הקולות -חרדות,
הוא מצאה לי מין תרגיל הרפייה עם נשימות שעוזר לי שאני בחרדות.
היו לי שבועיים ניפלאים יצאתי מהבית עבדתי .... ואז בא הבום
העבירו אותו למקום עבודה אחר רחוק.
התחלתי בתהליך לקבלת קיצבת נכות אז, שזה אומר 3 ועדות שיש בהם 2-3 פסיכאטרים
שקבעו שאני "חולה נפש".
המשכתי להגיעה לתחנה לביראות הנפש הכירו לי שם פסיכותרפסיט שגר באותו ישוב עם החבר שלי
בסופו של דבר הפסקתי ללכת עליו כי הוא היה נירדם לי בשיחות
ואחרי זה התחנה עברה לתוך בית חולים במקום מגורי וזה הצריך נסיעה באוטובוס או מונית ולא היתי מוכן נפשית להתמודד עם זה.
החבר היה בא אלי פעם בשבוע לפחות כבר לא עבדתי אצלו הינו נוסעים לטייל בים ביער במקום מגורי
לפעמים אליו הבייתה,היה לו טרקטורון מאוד אהבתי לנהוג עליו ביער.
לפני כשנתיים+ קבלתי מצגת במייל והיה שם תמונה של מישהו שדומה לו.
אז עברתי לדירה חדשה ולא דיברנו שבועיים
התקשרתי אליו ענה לי הבן שלו שאלתי אותו איפה החבר שלי הוא אמר מת!!!
חשבתי שהוא צוחק היה לנו הומור שחור כזה
ואז הוא סיפר לי הוא עלה בחורף להוריד אנטנה ישנה מהגג החליק ומת במקום ,שבר את המפרקת.
ככה בחצי שנייה אבדתי את החבר הכי טוב שהיה לי
נישארתי לבד בלי חברים ....
קשה מאוד להיות לבד ,נכון יש לי מישפחה בת זוג
אבל זה לא זה.
ביי אנשים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
