את הפוסט המלא, עם תמונות ססגוניות, תוכלו למצוא בזרוב.קום.

זהו. אבד הטעם לחיי. איני חושבת שאצליח להתעלות אי פעם מעל המסיבה הזאת. בכלל, איני רואה שום דרך בה מסיבה כלשהי מצליחה להיות מהנה יותר מהמסיבה שלנו שנערכה אתמול בצהרי היום באפרטמנט 98.

זה לא היה פשוט.

הערה: בפוסט הזה כשאני משתמשת בפועל "אנחנו", הכוונה היא אליי ואל דור, שותפי בהקמת זרוב.קום, ובהקמת המסיבה הזאת.

כמו כן, הפוסט נכתב תוך כדי צילומים לתוכנית תיעודית ולכן בטח שכחתי הרבה דברים שאני אמורה להכניס לתוכו. זאת מכיוון שאני מקריאה להם בקול רם מה שאני כותבת ברגעים אלה. מאוד מבלבל.

המועד המשוער הראשון של המסיבה, היה "מתישהו באמצע אוגוסט". כן כן, אוגוסט 2008. היו ימים שבהם באמת האמנו בשיא הרצינות שיש סיכוי שהאתר יהיה מוכן באוגוסט. אחרי זה ראינו שהאתר לא מוכן באוגוסט. הפלא ופלא. ל-mako לקח שנתיים בערך, אז למה חשבנו שאנחנו נצליח לעמוד בלוח הזמנים? אז דחינו את המסיבה "קצת", שתתלכד עם עם יום ההולדת שלי בסוף ספטמבר.
ואז דחינו אותה עוד קצת.
ועוד טיפ-טיפה.

ואז החלטנו על תאריך סופי: יום שישי ה-14 לנומבר. אבל האפרטמנט היה תפוס, אז דחינו ליום ראשון ה-16 לחודש. ואז, שבוע לפני יום ראשון ה-16 לחודש, ראיתי ששום דבר לא מוכן, נכנסתי להתקף חרדה, והתקשרתי ברוב פאניקה לאלון קסטיאל המקסים להתחנן שירשה לנו לקבוע מועד חדש, אחרון, סופי, הפעם באמת. זה היה ה-28.11, יום שישי בצהריים. מה שהסתבר להיות בחירה נבונה. זה היה בדיוק חודשיים אחרי יום ההולדת שלי, מזג האוויר היה נהדר, שום פיגוע לא התרחש, ולפיכך רובכם באמת החלטתם לצאת מבתיכם ביום שישי בצהריים ולהגיע לאפרטמנט לחגוג איתנו.
 

עד שקבענו לעשות את המסיבה באפרטמנט, עברנו כמה וכמה בעלי מועדונים מפוקפקים ומפקפקים. כל מיני אנשים שלא החזיקו מקלדת בחיים, והיינו צריכים להסביר להם מה זה "זרוב", מה זה רשתות חברתיות, מה זה בלוגים ואיך אוכלים את זה.
"אז רגע, אתם תביאו אנשים? מספיק אנשים?" היו שואלים מול זוג הצעירים הורודים היושבים מולם, ומסבירים שלא בטוח שמשתלם להם לפתוח את המועדון. האדם היחיד שלא פיקפק בנו, היה אלון קסטיאל, שבבעלותו אחד המועדונים השווים בתל אביב, הרי הוא האפרטמנט. ולפי כמות האנשים שהגיעו + שקלול אחוז השתויים מביניהם... אני מאמינה שאף אחד בשיתוף הפעולה הזה לא יצא מופסד.

כל זאת ועוד, בזרוב.קום. בקרוב הוידאו