רוצים להלביש את ויק, הכלבה של שפרה מ"האח הגדול"? מוזמנים לעשות זאת בזרוב.קום.

את הפוסט המלא, עם תמונות ססגוניות, תוכלו למצוא בזרוב.קום.

זהו. אבד הטעם לחיי. איני חושבת שאצליח להתעלות אי פעם מעל המסיבה הזאת. בכלל, איני רואה שום דרך בה מסיבה כלשהי מצליחה להיות מהנה יותר מהמסיבה שלנו שנערכה אתמול בצהרי היום באפרטמנט 98.

זה לא היה פשוט.

הערה: בפוסט הזה כשאני משתמשת בפועל "אנחנו", הכוונה היא אליי ואל דור, שותפי בהקמת זרוב.קום, ובהקמת המסיבה הזאת.

כמו כן, הפוסט נכתב תוך כדי צילומים לתוכנית תיעודית ולכן בטח שכחתי הרבה דברים שאני אמורה להכניס לתוכו. זאת מכיוון שאני מקריאה להם בקול רם מה שאני כותבת ברגעים אלה. מאוד מבלבל.

המועד המשוער הראשון של המסיבה, היה "מתישהו באמצע אוגוסט". כן כן, אוגוסט 2008. היו ימים שבהם באמת האמנו בשיא הרצינות שיש סיכוי שהאתר יהיה מוכן באוגוסט. אחרי זה ראינו שהאתר לא מוכן באוגוסט. הפלא ופלא. ל-mako לקח שנתיים בערך, אז למה חשבנו שאנחנו נצליח לעמוד בלוח הזמנים? אז דחינו את המסיבה "קצת", שתתלכד עם עם יום ההולדת שלי בסוף ספטמבר.
ואז דחינו אותה עוד קצת.
ועוד טיפ-טיפה.

ואז החלטנו על תאריך סופי: יום שישי ה-14 לנומבר. אבל האפרטמנט היה תפוס, אז דחינו ליום ראשון ה-16 לחודש. ואז, שבוע לפני יום ראשון ה-16 לחודש, ראיתי ששום דבר לא מוכן, נכנסתי להתקף חרדה, והתקשרתי ברוב פאניקה לאלון קסטיאל המקסים להתחנן שירשה לנו לקבוע מועד חדש, אחרון, סופי, הפעם באמת. זה היה ה-28.11, יום שישי בצהריים. מה שהסתבר להיות בחירה נבונה. זה היה בדיוק חודשיים אחרי יום ההולדת שלי, מזג האוויר היה נהדר, שום פיגוע לא התרחש, ולפיכך רובכם באמת החלטתם לצאת מבתיכם ביום שישי בצהריים ולהגיע לאפרטמנט לחגוג איתנו.
 

עד שקבענו לעשות את המסיבה באפרטמנט, עברנו כמה וכמה בעלי מועדונים מפוקפקים ומפקפקים. כל מיני אנשים שלא החזיקו מקלדת בחיים, והיינו צריכים להסביר להם מה זה "זרוב", מה זה רשתות חברתיות, מה זה בלוגים ואיך אוכלים את זה.
"אז רגע, אתם תביאו אנשים? מספיק אנשים?" היו שואלים מול זוג הצעירים הורודים היושבים מולם, ומסבירים שלא בטוח שמשתלם להם לפתוח את המועדון. האדם היחיד שלא פיקפק בנו, היה אלון קסטיאל, שבבעלותו אחד המועדונים השווים בתל אביב, הרי הוא האפרטמנט. ולפי כמות האנשים שהגיעו + שקלול אחוז השתויים מביניהם... אני מאמינה שאף אחד בשיתוף הפעולה הזה לא יצא מופסד.

כל זאת ועוד, בזרוב.קום. בקרוב הוידאו

• 1986 – זרוב יוצאת לאוויר העולם המזוהם בנשורת גרעינית בברית המועצות.
• 1990 – זרוב מגיעה עם אמא לארץ ישראל.
• 1990-1998 זרוב הילדה חיה חיים עלובים ומשעשעים, המספקים בסיס איתן לכתיבת אינספור זכרונות ילדות גרוטסקיים.1998 – זרוב מקבלת את הכינוי "זרובבלה" באופן אקראי בעת טיול שנתי.
• 1999 – זרוב הלפלפית מקבלת מחשב לראשונה בחייה, ועוד לפני החיבור לאינטרנט, מתחילה לכתוב בלהט יומן משעמם בן אלפי עמודי WORD.
• 2000-2003 – זרוב עושה כל מיני דברים הכרחיים כמו ללמוד הרבה, להכיר חברים, לחוות חוויות, לגדל אישיות, לגלוש באינטרנט, לריב עם אמא, להיות פריקית, לצאת עם בחורים מבוגרים ממנה בהרבה.
• 2003 – זרוב מגלה את ישראבלוג, ומיד מתחילה לכתוב כל מה שעובר עליה.
• 2004 – הבלוג צובר פופולאריות. זרוב הולכת עם תחתונים על הראש במשך חצי שנה כי זה נראה לה רעיון טוב.2005 – זרוב מתגייסת לצה"ל, הקוראים ממורמרים "הבלוג שלך היה הרבה יותר טוב לפני שהתגייסת"
• 2006 – זרוב משתתפת בתוכנית אווילית בטלויזיה בשם "מייבלוג", שם היא משתמשת בבמה שניתנת לה כדי לשדר בטלוויזיה מחדרון שירותים.
• זרוב משתחררת מצה"ל ומתחילה ללמוד עיצוב גרפי בשנקר, הקוראים ממורמרים "הבלוג שלך היה הרבה יותר טוב לפני שהשתחררת"
• זרוב משלימה הכנסה כמראיינת בסרטוני וידאו עבור האתרים נענע, היפ, ועוד. הקוראים ממורמרים: "את לא צריכה לעשות וידאו, יותר מתאים לך לכתוב".
• 2007 – זרוב זוכה לכתבת פרופיל בטיימאאוט עקב התבטאויות חסרות טאקט. מתיידדת עם הכתבת המקסימה מאשה צור גלוזמן, ועם הצלם דור גרבש, איתו היא ממשיכה לעבוד עוד בעתיד.
• זרוב מקבלת הצעה שאי אפשר לסרב לה, לארח בבלוג שלה קמפיין שערורייתי משהו לבגדי הים של פלפל. דור מגויס למשימת צילום הקמפיין ברגע האחרון, עקב הברזתו של צלם אחר.
• זרוב זוכה לכתבת פרופיל די, אה, "צבעונית", ב-7 ימים, ושלל איזכורים והתייחסויות מפרגנות יותר או פחות בשלל כלי תקשורת.
• 2008 – זרוב מעבירה את הבלוג שלה לתפוז. הקוראים ממורמרים "בישראבלוג הבלוג שלך היה הרבה יותר טוב".
  הקמפיין של זרוב עבור פלפל זוכה בפרס קקטוס הזהב, בלי שהיא ידעה שהיא מועמדת בכלל. זרוב זוכה לכתבת שער ב"פירמה" של גלובס עקב התקרית.
• זרוב עושה כל מיני דברים כדי להרוויח כסף, כמו עבודה כגרפיקאית במערכת ידיעות אחרונות, ואחרי זה מעבר למשרת החלומות שכל בלוגרית הייתה מתה לקבל, כמנהלת קהילות של הסטארט אפ הצבעוני והעליז, "אינטר8ינג".
• זרוב מחליטה שמספיק לשבת על האחוריים בחוסר מעש, ובעזרתם של חברים נאמנים ומוכשרים, בראשם דור גרבש, יוצרת את האתר העליז זרוב.קום שאתם מתבקשים לגלוש בו כעת! איזה כיף, הא?
• 
  
  
  
  

היום בזרוב.קום תמצאו את מדור האופנה, ובו וידאו סקסי ו... יחיד במינו.

כדאי לכם לבקר שם.

ובינתיים, קבלו אותה בפוסט על עלילותיי מאתמול (:

היום התארחתי בערוץ הילדים והיה כיף ומרגש . אני ממליצה לכולכם להתארח מדי פעם בערוץ הילדים. בקרוב אעלה לפה את הוידאו מהשידור, אבל בינתיים תסתפקו בטקסט פרי עטי, לאלה שעדיין זוכרים איך מעבדים טקסט (רמז: קוראים את זה).

בכל מקרה, יום אחד קיבלתי הודעה מדפנה ארד המדליקה שאמרה לי "אנחנו מצלמים את שבוע הבלוגים, בואי להתארח!" בסוף הסתבר שהם ויתרו על שבוע הבלוגים, ובכל זאת הזמינו אותי להתארח. אמנם נאלצתי לפספס שיעור אנימציה מרתק, אבל לערוץ הילדים לא אומרים לא כשהוא מזמין אותך.

ובאיזה יום הגעתי! אחד הימים המופרעים שהאולפן הזה ראה, אני מבטיחה לכם. הגעתי לאותו חדר האיפור עם המנחות החתיכות, מירב פלדמן ודון לני גבאי. אבל לפני האיפור, לקחה אותי המפיקה לצד ולחשה לי : "שששששש! שלא תעזי לגלות מה שאני מספרת לך! המנחות לא יודעות מה הולך לקרות. אנחנו נעשה עכשיו שידור בהשראה ממשימת ההתעלמות של "האח הגדול", ונפתיע אותן! נקבל פה שיחות טלפון מאמא של מירב, נקרין את האודישן של דון, איש הצפרדע ממשימת ההתעלמות יגיע לפה! אבל שששש! שלא תגידי מילה. מילה!".

התלהבתי. הצפרדע עם הקאזו! שראיתי גם ב"אח הגדול" וגם ברחובות תל אביב. שמחתי שאפגוש אותו ונשבעתי למפיקה שלא אוציא מילה בנושא. היא הסבירה שישאלו אותי "למה אני טובה" במסגרת פינה שיש להם "למה אתה טוב", התאפרתי והתיישבתי לחכות ביחד עם עובדי האולפן. לא ידעתי איך לאכול אותם. מצד אחד, הייתם מצפים מעובדי ערוץ הילדים שיהיו אנשי מקצוע חביבים, אבל הם היו חבורה של גברים מחוספסים כפיראטים. שנוהגים במשאית. התבדחנו יחדיו ושרנו שירים כמו "אכלנו במבה, שתינו קולה".

בשלב מסוים קראו לי לאולפן לעשות חזרה קצרה. לא בדיוק הבנתי מה נחת עליי, כי הכל היה כה תמציתי, ולא הבנתי מה חלק מהחזרה ומה הערות בימוי. ואז , בטעות, הרסתי הכל. בפינת "למה אתה טוב", במקום לשאול אותי מה אני יודעת לעשות, שאלו אותי אם אני יודעת לקפוץ כמו צפרדע, אז הנחתי שמישהו כבר סיפר להן מה יקרה פה.
"צפרדע!" התלהבתי. "בטח! אני יכולה להיות אחלה צפרדע! רק תביאו לי קאזו!"
"מה? קאזו?" שאלו המנחות.
"כלי הנגינה של הצפרדע! טוב, כשיהיה פה קאזו אשמח לנגן לכם."
"אז איך לך קאזו".
"לא הבאתי את הקאזו שלי, אבל בשידור יהיה פה."
"מאיפה יהיה?"
ורק אז קלטתי שמשהו לא בסדר וכל האנשים שמאחורי המצלמה מסתכלים עליי במבטי חירום.
"יהיה קאזו… מהשמיים!" עניתי, ויצאתי מהפריים. על ארבע. בקפיצות. אנשי הצוות לקחו אותי הצדה ונזפו בי והרגשתי מגושמת.
למרבה המזל, המנחות לא ממש הבינו מה אני רוצה מהן בפיטפוטיי חסרי הפשר. בטח חשבו "מי זאת הפסיכית הזאת, למה הביאו אותה לאולפן בלי המטפלת שלה?"

למרבה המזל, השידור היה פחות גרוע מזה. המנחות היו כל כך בשוק מאמא שפתאום התקשרה ומטל מוסרי שהגיע משום מקום לבוש בתלבושת פסטיגל מניילון והתחיל לשיר, ששום צפרדעים לא חלפו להן בראש. הראיון הלך טוב, ואפילו שידרו את סרטון המהפכה מהפוסט הקודם, עם מחווה מקסימה שהם צילמו לו בערוץ הילדים! הדבר גרם לי עונג רב. ואחרי זה אילצו אותי לקפוץ כמו צפרדע. זה כל מה שהיה לי חסר. כמובן שזה נגמר באסון - המיקרופון ניתק ממני ועף לו לרצפה. נו מילא, אני כבר אמרתי מה שהיה לי להגיר והלכתי משם, על מנת לפטפט עם הצפרדע. הוא סיפר לי שהוא עוסק בצפרדעות כבר ארבע שנים, ורק בשבוע האחרון הוא עושה את זה בגדול בטלויזיה. החלפנו כרטיסי ביקור ואני אתשר אליו להזמינו למסיבת ההשקה של זרוב.קום.

הקטע הכי מוצלח היה כששידרו בשידור חי את סרטון המהפכה שבפוסט הקודם, ואפילו עשו עליו טייקאוף משל עצמם! זה חימם לי את הלב. אחרי זה גם תום אבני שבא לבקר החמיא לי על הסרטון. לבי עלץ בקרבי, ועודנו עולץ.

בסופו של דבר, חזרתי לחיי השגרתיים והרגועים, שבהם שום טל מוסרי לא מתפרץ לחדר.

אסיים בברכת מזל טוב לנעמישקה חברתי הטובה שעברה היום טסט ראשון, ועכשיו אני חייבת לקנות לה אדממה במשך שנה.

הבלוג שלי, מעתה ועד הנצח, יתקיים בבטחה באתר העליז והמופרע שלי: זרוב.קום!

והיום, מתחילים את השידורים עם סרטון מטורף בו אני עוברת חווייה שרובכם לא חווים בדרך כלל.