תמיד רציתי להיות בנאדם מושלם אתם יודעים זה שאומר את המילה הנכונה בזמן הנכון זה שיודע להוציא כול אחד מצרה. אבל אף פעם לא הצלחתי הרגשתי שכול מה שאני יעשה לא באמת יעזור לאף אחד אז העדפתי לשבת בצד ולהיסתכל על אחרים , כאילו שהיה לי משו יותר טוב לעשות.
ושכבר ניסיתי , כולם אמרו לי "מה אתה עושה? אתה לא רואה שאתה תמיד הורס הכול?" וזה גרם לביטחון העצמי שלי לרדת , ועם הוא היה יכול לרדת יותר מהמספר אפס תאמינו לי שהוא היה יורד.
תמיד רחמתי על החברים שלי שקודם בכלל לא היה להם אכפת ועכשיו הם לבד אז אני מזדה איתם , מבין אותם.
"תגיד על מה אתה חושב כול הזמן?" היא ניגשה עליי בזמן שידה שיחקו בשערה.
"על עצמי" אמרתי בגיחוח.
"שמתי לב שהיסתכלת עליי" אמרה וחייכה עליי "אני לא יכול להכחיש את יפה כ"כ " אח שלי תמיד היה אומר לי שהבנות אוהבות מחמאות "תזרוק לה מילה והיא שלך" אמר לי כול הזמן. הצלצול קטע את השיחה שלנו והיא חזרה למקום שלה. לא האמנתי שירדן תדבר איתי "מלכת הכיתה" דיברה איתי. הרגשתי שאולי השתנתי. בהפסקה היא ניגשה עליי ודיברה איתי עד שהחברות שלה שאלו אותה מה היא מדברת עם אחד כמוני. אבל לא אהבתי את ירדן הילדה שכול הבנים סובבו סיבבה , לא אהבתי בנות שחצניות. אהבתי את סיוון הילדה הלא כ"כ יפה. הלא מיוחדת , ובגלל שהיא לא הייתה מיוחדת אהבתי אותה מי אמר שצריך לאהוב רק אנשים מיוחדים?
וברגע שדיברתי איתה הייתה לי הרגש מוזרה. שחכתי לספר על עצמי זה שאני הולך לקצינה ביקור סדין , עשיתי קצת צרות בזמן האחרון. טוב אני ימשיך שהלכתי עליה ביום שני כי כול יום שני אני חייב ללכת עליה ראיתי את סיוון יושבת על הספסל , לא היה לי אומץ לגשת עליה די צפוי מה אני כבר יכול להגיד לה? להפסיק לבכות? כאילו שזה מה שיעזור. ישבתי בקצה השני של הספסל ושמעתי את הבכי שלה עד שכבר לא יכולתי והבאתי לה נייר רציתי לנגב לה את הדמעות כמו של הגברים הגדולים עושים אבל כרגיל למי יש אומץ לנגב לילדה שאתה אוהב את הדעמות? בעיקר שהיא לא מכירה אותך , כמעט.
פתאום שעמתי אותה אומרת: "היא לא מאמינה לי היא רק רוצה שאני ילך למוסד הזה" ישבתי שמה מהופנט מהכול העדין שלה ומהמבט התמים שלה. באותו רגע בכלל לא עניין אותי למה היא שמה , מה היא עשתה , על איזה מסוד היא מדברת . עניין אותי מה היא חושבת עליי חן הקצינת מבחן יצאה מהחדר שלה וקרא לסיוון להיכנס , סיוון צעקה שהיא שונאת אותה וברחה מהמקום. נכנסתי לחדר של חן כמבון שלא העזרתי לשאלו מה הקטע עם סיוון הרי למה שהיא תגלה לי?
יום למחרת המורה הודיעה שסיוון עזבה את העיר והיא לא תחזור וכבר הבנתי?
שבעיני אף אחד אני לא היה מושלם ,
וגם לא הייתי.
אבל בעייני היא הייתה מושלמת למרות שהיא לא הייתה הכי יפה בעולם ולא הכי חכמה ולא הכי אמיתית ולא מיוחדת ,
אבל היא נתנה לי להרגיש שלם עם כול החלטה שלי ,
באותה זמן שישבתי והבאתי את הנייר זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון ,
הרגשתי מושלם.
זה לא באמת קרה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
