איך
אפשר לשמוח כשהלב עוד מתאבל?
העיר
כולה שחור-לבן,
ורק אני
מרגיש כמו צל
ילדה
קטנה בכביש מוסרת לי שלל ברכות חמות
נדמה
לי שזאת המסוממת מהחדשות
אני
פוסע ברחוב ומתעלם מכל מבט
לשניה
אני חושב,
הסוף
יגיע עוד מעט
החלומות
שנחרטו בין כל מאה הסלעים
מתנפצים
עכשיו,
צוחקים
עליי בין כל המבטים
אז
אם אהבנו
איך
זה שאני פתאום
זרוק,
עזוב,
מוזנח,
פצוע,
מסרב
לכל תמיכה
ואם
ידענו,
או-או-או
ידענו,
זה יגיע,
התעלמנו
בגיחוך
למה
שתקנו
צחקנו
על המציאות
הקרבנו
אין ספור קורבנות,
אבל
עכשיו זה דיי ברור
סתם
האמנו,
או-או-או
כמות
האהבה שלנו התפוגגה,
חלפה
ברוח
הזקן
שבפרסומת מאחל לי הצלחה
המתבגרת
במכולת מזכירה לי נסיכה
ורק
אני,
אדם
תמים,
קטן,
יודע
שאתה לא כאן
אבל
ממשיך ללכת בתקווה שלא אפול
(ורק
אני,
אדם
תמים,
קטן)
יודע
שאתה לא כאן
אבל
ממשיך ללכת בתקווה שלא אפול
אז
אם אהבנו
איך
זה שאני פתאום
זרוק,
עזוב,
מוזנח,
פצוע,
מסרב
לכל תמיכה
ואם
ידענו,
או-או-או
ידענו,
זה יגיע,
התעלמנו
בגיחוך
למה
שתקנו
צחקנו
על המציאות
הקרבנו
אין ספור קורבנות,
אבל
עכשיו זה דיי ברור
סתם
האמנו,
או-או-או
כמות
האהבה שלנו התפוגגה,
חלפה
ברוח
כמה
שתקנו
צחקנו
על המציאות
הקרבנו
אין ספור קורבנות,
אבל
עכשיו זה דיי ברור
סתם
האמנו
כי
אם אהבנו
איך
זה שאני פתאום
רוצה
שוב להתחיל לחיות,
אבל
אני כבר לא יכול
כי
כבר החלטנו
הנשמה
שלי צורחת,
עולה
על המוקד
איך
אפשר לשמוח כשהלב עוד מתאבל?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
