מהפרקים הקודמים
לאדון וגברת לותם היקרים,
כפי שנימסר לי רציתם לשאול לגבי ביתכם שירן, אחרי בדיקות מעמיקות צר לנו להגיד לכם שביתכם מעומצת.. אין לה קשרי דם וDNA דומה לשלכם.
ואיך אינכם יודעם זו:גברת לותם באמת הייתה בהריון אך הפילה ביום היוולדו הרופא היה חבר טוב ולא רצה לגרום רע לזוג אז הביא לכם את ביתו היחידה שירן הרופא רוצה מאוד לפגוש את ביתו ואפילו לקבל אותה חזרה, אתם חייבים להפגיש בנהים ולא בית המשפט יתערב
בתודה
גורן שריל[
מה?! אני לא מעמינה!!!!!!!
פרק 6
זהו! אני לא יכולה יותר עם השקרים האלו!! קודם גאל.. או גלית ועכשיו זה!? זה פשוט.. כבר אין לי חשק לחיות כאן!! זהו אני מתאבדת!!!!.
הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל לעוף הכול ניהיה שחור.. לא הרגשתי כלום חוף מנפילה ארוכה שאת המכה שלה לא הרגשתי.....
"שירן?? שירן שלי?! את בסדר?? ד"ר היא תהיה בסדר?!?" שמעתי קול חלש במכי ואחר כך קול כול כך בטוח בעצמו
"כן כן היא תהיה בסדר גמור!! היא רק היתה לחוצה.. אולי היא ראתה משהו שהיא לא צרכיה ליראות.?"
נזכרתי שוב בפתק וגם בגאל...אבל לא התעוררתי.. לא היה לי כוח לזה..ההורים שלי..המאמצים כול כך דאגנים!! ולחשוב שכול השנים האלו הם שיקרו לי!! שיקרו לי בזהות שלי..ובמשפחה שלי!!! נמאס לי!!
התעוררתי ומיד אמא.. חבקה אותי..
"או ד"ר צדקת!! היא בסדר!!"
"לא אני לא!!" צרחתי אבל שום דבר לא יצא לי מהפה..
"אוי! ד"ר!! אין לה קול!! מה נעשה?!" שאלה אמא
"היא תהיה בסדר" ענה הד"ר "זה רק בגלל הלחץ של המבחנים.. אתם יודעים מה זה כיתה..."
"אני באמת בסדר!!" ניסיתי לצרוח "אני מרגישה טוב!! בואו נלך הביתה!!"
"מה?!!" שאלו אבא אמא והד"ר ביחד..
ופתאום האחות נכנסה
"גברת שירן זה כאן??" היא שאלה
"כן זו היא" אמא הצביעה עליי
"אבל היא לא יכולה לדבר.."
"זה לא משנה.."אמרה האחות
"משהי בחדר456 רוצה לראות אותך"
"מי?" שאלתי והרגשתי שקול קלוש יוצא מפי
"גג..אא. גלון.. משהו כזה.."אמרה האחות..
"יש מצב שגאל אבל מה היא עושה כאן??" אמרה\שאלה אמא
לא רציתי להגיד.. לא רציתי להגיד שאני יודעת שהיא כאן..כדי שלא תבוא השאלה:'אוי לא!! למה?!' וכל זה.. למי יש כוח ובכלל אני לא רוצה להעליב את החברה בין הכי טובות שלי..ועם היא באמת חברה.. אז למה עד עכשיו היא לא אמרה לי כלום??..
אמא עזרה לי לקום עם האינפוזיה וללכת לאט לחדרה של גאל..עלינו במעלית ירדנו ובסוף גילנו שהיא 3חדרים לידי זה היה ממש מצחיק..
נכנסתי לחדר בקשתי מאמא להישאר בחוץ..ומוזר היא הסכימה..
ראיתי אישה שלידה היו 4 ילדים ובעלה
ואישה שכרגע ילדה וכך הלאה בחדר...
ובמיטה האחרונה ראיתי את גאל עם אחיה ואחיותיה.. ואמא שלה ומזל שלא אבא שלה...
"גאל!!! מה את עושה כאן?!" שאלתי ורצתי לחבק אותה
"סיפור ארוך" היא לחשה
"ומה את?" שאלה אמא של גאל וראיתי שהבטן שלה יותר גדולה מהרגיל (של גאל..)
"לא הרגשתי טוב" שיקרתי
"והתעלפתי" הפעם זה היה נכון
ופתאום מי בא??
"שירן!!!!!!!!!" צרחה אביה
אביה העירה את האישה המבוגרת שישנה ליד גאל
"אוי שלום לך חמודה!! מה שלומך!?" והרמתי אותה וחיבקתי אותה חזק חזק
אביה אוהבת אותי מהפעם הראשונה שנפגשתי עם גאל רק בגלל שאהבתי לשחק אז בבובות..
ואז..
ההמשך בפרק 7
לוב ליפז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: