ליפז סיפורים (ע"ר)

מהפרקים הקודמים

ואחרי 5 שעות אחות קטנה יצאה עם שני תינוקות קטנים למדי ניגשתי עלייה..

"גאל בסדר?" שאלתי

"כן.. היא בסדר אבל.."היא נתנה לאחות את התינוקות 'לפגיה' היא אמרה לה בתנועות שפתיים

"את יכולה בבקשה לספר.. לי חמודה.. למה ילדה בת 14 או 15 בהריון??"

פרק 16

לא רציתי להגיד לאחות את הגיל האמיתי של גאל.. שזה היה 16 וחצי..לא רציתי.. אני בכלל לא יודעת למה.

"למה את רוצה לדעת?" שאלתי

היא הושיבה אותי בחדר קטן ואמרה:"את יודעת שעם יש נערה בת 14 15 אז זה לא טוב שהיא בהריון.. את יודעת..התינוק לא יכול להזיק הרבה זמן בחיים..אז.."

"התינוקות חיים?" הפסקתי אותה ושאלתי

האחות נראתה כאילו לא נעים לה לומר לי את האמת

"כן הם בסדר.. התינוקות שראית קודם הם לא הילדים של גאל..לגאל נולדו שתי בנות.." האחות אמרה

'אוי לא!' אמרתי בלב אבא של גאל בטוח ירצה שני בנים ולא שני בנות..הלך עלייה...

"הכול בסדר?" שאלה האחות שראתה שמשהו לא בסדר איתי

"כן כן הכול מעולה.."אמרתי

"אבל מה שלום גאל?"

"גאל בסדר.. אבל... היא.. היא.." האחות הפסיקה

"היא בקומה"

"מה!?" צעקתי

"שש..." האחות אמרה

"זה רק לכמה שעות.. את יודעת היא קטנה מידי בשביל להיות בהריון.." האחות אמרה והלכה

נשארתי לבד בחדר חשבתי על גאל ולא ידעתי מה לעשות ואת צלצל הפלאפון שלי

'יונתן' היה כתוב ועניתי מיד

 אני:"היי מה קורה?"

יונתן:"בסדר ואיתך? אבל מה שלום גאל?"

אני:"איך אתה יודע?"

יונתן:"ההורים שלה ראו את הפתק שהשארת להם ואחות של גאל.. מירי התקשרה לאדם ואדם היה בבית שלי אז הוא אמר לי.. ואז התקשרתי אלייך.."

אני:"אה.. אולי שניכם רוצים לבוא?"

יונתן:"אנחנו כבר בבית חולים... מול חדר שכתוב עלייו 'חדר אחיות'"

זה היה החדר שהייתי בו..

פתחתי את הדלת והתנפלתי עליו, אבל מצדדית העין ראיתי את יונתן מחייך

"מה אני לא מחבקת אותך יונתן?" שאלתי

"לא.." הוא אמר ופרץ בצחוק

התנתקתי ממי שלא חיבק אותי וראיתי שזה דניאל, התאום החתיך של יונתן עיניו הכחולות היו במצב של 'אמא מה היא רוצה ממני' והעגיל שיש לו וליונתן בסנטר היה בוהק מידי,חייכתי וניגשתי ליונתן אבל קודם בדקתי שזה הוא וכשהייתי בטוחה הוא נישק אותי..

איזה מזל שלא נישקתי את דניאל..חח..

נכנסנו לחדר שבו גאל הייתה היא כבר התעוררה ואדם רץ אליה

"למה לא סיפרת לי?" הוא שאל

"לא יכולתי..הייתי בטוחה שתיפרד ממני.." גאל אמרה

"אבל.. ממי את בהריון?" הוא שאל..

"את בגדת בי!" הוא לחש בקול תוקפני

"אני לא! אני.. אתם בבקשה יכולים להשאיר אותנו לבד?" היא שאלה\אמרה לנו

"כן" אמרנו כולנו ויצאנו

"אני הולך שניה לשירותים.."יונתן אמר והלך

"ראיתי שנדלקת עליי" אמר דניאל

"מה אתה רוצה?" שאלתי

"אותך" הוא אמר בקצרה

"אז יש לך בעיה! אני תפוסה לך ללילך!" אמרתי לו

"אני לא אוהב את לילך.." הוא אמר וליטף את שערי יותר טוב ממה שיונתן עושה

"די!" ציוותי והתרחקתי ממנו

"מה שירן" הוא אמר..

"יש לך עיניים יפות.. מאוד יפה שהן אפורות כחולות מדהים" הוא אמר

"חנפן!" צעקתי

והלכתי לכוון השירותים

בדיוק יונתן יצא החזקתי בידו והושבתי אותו לידי קרוב מאוד לדניאל.. כדי שיראה שאני לא צריכה אותו

יונתן לא הבין מה אני רוצה אבל נישק אותי.., כשהסתכלתי על דניאל נראה שזה בכלל לא עינין אותו..

"אתם יכולים להיכנס.." אמר אדם

רצתי מהר לגאל לפני שמישהו יתפוס אותה

"מה אמרת לו?" לחשתי לה

"את האמת.." היא לחשה חזרה על כול מה שקרה..

"והוא מאמין?" שאלתי

"לא.. הוא ניפרד ממני.. הוא חושב שאני בהריון ממישהו אחר.. בקיצור.. הוא לא רוצה חברה שיש לה שני בנות.." היא אמרה והתחילה לבכות.

"כן כן להשאיר אתכן לבד..." אמר יונתן ויצא, דניאל יצא אחריו אבל לפני שהוא יצא הוא שלח לי נשיקה באוויר

"מה הולך כאן?" היא שאלה אותי

"את מאוהבת בשני תאומים?" היא אמרה וחיכה

"לא!" שיקרתי

"אני לא אוהבת את דניאל והוא בכלל לא חתיך!" בזה שאני לא אוהבת אותו צדקתי.. אבל שיקרתי לגבי זה שהוא לא חתיך..

"אוקיי" גאל אמרה והתנשפה..

"רוצה לראות את החרא ששינה לי את החיים?" היא שאלה

"למה חרא?" שאלתי אבל אמרתי כן

"אחות!" גאל צעקה והאחות הקטנה יצאה מחדר האחיות וניגשה לגאל

"כן גאל" היא שאלה

"את יכולה להראות לשירן את שירן וג'וליאנה? בבקשה"

"כן ברצון רב" אמרה האחות

והובילה אותי לפגיה ושם ראיתי את שני התאומים הראשונים שראיתי..

"הינה" הצביע האחות על שני תאומות שהיו בתוך שתי מיטות קטנות.. על אחת שצבועה בצבע ורוד היה כתוב 'שירן' ועל השנייה שהייתה צבועה בצבע ירוק היה כתוב 'גוליאנה'

"אני לא מאמינה! היא קראה לביתה הבכורה על שמי! שירן!" אמרתי לאחות והרמתי את שירן, חיבקתי אותה ולחשתי לה "לפחות שירן אחת מאיתנו לא מאומצת.." אמרתי וחיבקתי אותה חזק יותר..

ההמשך בפרק 17!

לוב ליפז=]