מהפרקים הקודמים:
"בואו נשווה ציונים!" יונתן אמר
"טוב" ענינו אני ודניאל ביחד
"מתמטיקה!" יונתן אמר
אני:"92"
יונתן:"100"
דניאל:"40"
אני ויונתן הסתכלנו עלייו והוא חייך חיוך מבויש
"אנגלית"
אני:"89"
יונתן:"100"
דניאל:"49"
"מה קורה לך!?" שאלתי
"מה.. המורים שונאים אותי.. אבל מה את רוצה ממני.. תיראי את החבר החנון שלך.."דניאל אמר ודחף את יונתן..
רק שזו לא הייתה דחיפה קטנה.. יונתן שהיה הכי צמוד לכביש נפל עלייו ובדיוק עברה משאית!
"יונתן!!" צעקתי ורצתי לעבר המשאית..
"לא..." התחלתי לבכות
"אני ממש.. מבקש סליחה.." אמר הנהג שבאותו הרגע יצא מתוך המשאית
דניאל בא אליי וחיבק אותי ואני התחלתי לבכות..כמו של בכיתי כול התקופה הנוראית הזו...
פרק 19
"יונתן..קום מאמי.. אתה חייבת לקום.." אמרתי לו.. אבל הוא לא השיב לי.. עייניו היו סגורות האגיל שלו יצא בידי הרופאים ופניו היו שורות מאבק.
דניאל ישב בחיבוק ידים וכך גם הוריו.. אימו בכתה וכך גם אני.. כדי לא לבכות מולם התנדבתי להביא להם קפה כול 10 דקות הבאתי קפה..
באחת הפעמים שהבאתי דניאל בא איתי
"אל תבכי" הוא לחש
"הכול יהיה בסדר איתו.. אני מכיר אותו.. הוא חזק.."
ניגבתי את הדמעות נזהרת על האיפור..
"אני יודעת.." אמרתי בקול צרוד
דניאל חיבק אותי חזק חזק יותר מהרגיל ונתן לי נשיקה קטנה בלחי שאיך שהוא הריגעה לשפתיים שלי.. בהתחלה הוא נישק בעדינות הפסיק וכשראה שאני לא אומרת לו כלום הוא המשיך.. הוא נישק פיי 1000 יותר טוב מיונתן.. והנשיקה שלו.. הייתה לי הרגשה שהוא באמת אוהב אותי.. לא סתם.. אולי יונתן חבר שלי בגלל שהוא מאוהב בגאל.. ורוצה שהיא תקנא או משהו כזה.. אבל יונתן בחיים לא יעשה לי דבר כזה.. רגע.. מה אני עושה בכלל? אני בוגדת בחבר שלי! אבל למה אני לא מצליחה להרפות.. אני לא מצליחה... אבל אני גם לא מנסה...
"די.." אמרתי בלחש..
החזקתי את הקפה והלכתי לחדר של יונתן.
דניאל הלך אחרי ואמר..
"שירן... מה שלא תעשי.. מה שלא תגידי אני יודע שבסוף את תהיי שלי! אני בטוח בזה!" הוא אמר בקול כול כך מרגיז ששפכתי עליו את הקפה והלכתי.. הקפה לא היה חם כול כך ככה שלא קרה לו כלום אז הייתי רגוע..
"טוב אני מבין שאת ממש שונאת אותי! אז למה לא הרבצת לי כשנישקתי אותך?" הוא שאל
"בגלל ש..בגלל שאתה חרא אבל.."
"שירן דניאל הוא התעורר!! יונתן התעורר!!!!!!!!!!"
רצנו מהר לחדר של יונתן אבל לפני זה עצרתי את דניאל
"אף מילה!! עם תגיד משהו על מה שקרה.. את תחזור לבית החולים מהר יותר ממה שחשבת!" אמרתי לו בקול מעיים
"אוקיי אף מילה!" הוא אמר ונישק אותי שוב
"דיי תפסיק!!" צרחתי עלייו
השערתי אותו שם וניכנסתי וחדר וניגשתי ליונתן
"אתה בסדר!" אמרתי ונישקתי אותי על הלחי
"כן אני בסדר.." הוא אמר..ונישק אותי שוב..
אני מרגישה כול כך חרא!
יונתן בחיים לא היה עושה לי דבר כזה
הוא בחיים לא היה מנשק את גאל או חברה אחרת שלי..!
אני כול כך חרא!
מגיע לי למות על מה שעשיתי!!
"שירן אני יודע.." הוא אמר
מה הוא יודע? שדניאל נישק אותי? אני ממש מקווה שלא! צמרמורת עברה בגופי
"לא סליחה את יודעת.. שבתנ"ך.. גם קיבלתי 100.."
"אח שלו! אני קיבלתי 60 לפחות זה לא נחשל!!" דניאל אמר וכולנו צחקנו
"איפה כולם?" שאל יונתן ובכלל מה אני עושה כאן? לא היינו בדרך הבייתה?"
"אממ.. אני אספר.." אמרתי
"טוב היינו באמת בדרך הבייתה ואז..נידרסת.."
"לא סיפרנו לאף אחד.. רצינו לראות קודם שאתה בסדר!" הוסיפה אמא של דניאל ויונתן.. היו לה טווי פנים כמו של דניאל ויונתן אבל לא הייתה דומה להם.. אולי מבפנים..
אבל שלהם דומה לשניים מאוד בצבע השיער שהיה חום שחרחר ועיינם כחולות ומהממות..
"אתה בסדר? כועב לך משהו?" אבא שלהם שאל ועכשיו יכולתי לדעת שהקול שלו דומה לכול של יונתן
ודניאל
"כן.." אמר יונתן..
"כועב לי הלב.."
כולנו צחקנו
"אבל זה לא צחוק.. הוא אמר.. באמת כועב לי באזור של הלב.." וכשיונתן סיים לדבר ציפצופים רגועים שהפכו לרשניים יותר התחילו..
"מה קורה פה?" שאלתי
"אולי זה בגלל הכעב לב שלך!" דניאל אמר אבל אף אחד לא צחק..
שני רופאים ניכנסו ואמרו לנו לצאת
"אוקי!" דניאל צעק על רופא אחד שדחף אותו
דניאל נפל עלי והשפתיים שלנו נפגשו בפעם השלישית
"די כבר!" צעקתי
"אתה לא מבין שאני לא רוצה אותך!"
"אוקיי" הוא אמר..
"את לא חייבת.. אבל אני לא מתכוון לוותר עלייך בקלות כזו"
"קרצייה!" אמרתי והלכתי לשירותים
"DJ? מה את עושה כאן.. את נראת קצת מוזר.." DJ הייתה בשירותים אבל היא לא נראתה כמו DJ..
"שירן.. אוי אני ממש מצטערת...." היא אמרה
"על?.." שאלתי למרות שידעתי
"על זה שקראתי לך פקאצה..."
"אה... אין בעייה" אמרתי וחיכתי חייוך יפה
"את יודעת.. שיניתי את השם לרותם.. אז בגלל זה באתי לכאן כדי למחוק את הקעקוע של השטן ולשנות את הקעקוע מ DJ לרותם..
וגם הפסקתי לעשן!! את יודעת אני רצה יותר טוב עכשיו.. וגם הייתי בטוחה שזה יהיה קשה להפסיק.. אבל הצלחתי!! ודרך הגב לא נחשלתי באף מקצוע!! ורונית אמרה שזה בטוח ב1000 אחוזים שאני עולה לכיתה י'!!" היא אמרה וחיבקה אותי
"וההורים שלי ממש גאים בי!" היא אמרה וסידרה את השיער המתולתל שלה שחזר להיות חום
"די לDJ!! בגלל שרותם חזרה!!" היא צעקה ואישה אחת שניכנסה לשירותים חיכה חיוך קטן לרותם
"סוף סוף.. אני לא משתעלת בגלל הסיגריות.." היא אמרה
"ואת יודעת.. שכמה ימים לפני שהפכתי שוב לרותם.. ילד אחד הביא סמים לבצפר.."
"מי?" שאלתי
"דניאל.. אני חושבת דניאל אחד.. שהיה בט'5 אני חושבת..שיש לו תאום.. בט'3.." היא אמרה
"מה.. את רצינית?" שאלתי
"כן בטח!" היא אמרה בקול בטוח ושתפה ידים..
"טוב אני הולכת.." אמרתי ובאתי לדניאל, הוא ישב במרפסת ושתה קפה
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי עלייו
דניאל לא הבין מה אני רוצה ממנו רק זרק את הכוס קפה וחייך חיוך מרגיז
ההמשך
בפרק
20
שהוא
פרק
ענק!
ושווה!
כמו
בפרק
10!
לוב=]
=]
ליפז
=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: