ליפז סיפורים (ע"ר)

פרק 20!! פרק גדול ושווה במיוחד! תהנו=]

מהפרקים הקודמים

"ואת יודעת.. שכמה ימים לפני שהפכתי שוב לרותם.. ילד אחד הביא סמים לבצפר.."

"מי?" שאלתי

"דניאל.. אני חושבת דניאל אחד.. שהיה בט'5 אני חושבת..שיש לו תאום.. בט'3.." היא אמרה

"מה.. את רצינית?" שאלתי

"כן בטח!" היא אמרה בקול בטוח ושתפה ידים..

"טוב אני הולכת.." אמרתי ובאתי לדניאל, הוא ישב במרפסת ושתה קפה

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי עלייו

דניאל לא הבין מה אני רוצה ממנו רק זרק את הכוס קפה וחייך חיוך מרגיז..

_____________________

פרק 20

"תגיד מה אתה דפוק!?" התחלתי לצעוק עליו

"מה את רוצה?" הוא שאל בקול מתנשא

"להגיד לי שאני לא שווה כמו אח שלי? או שאת רוצה לנשק אותי שוב?" יו לפעמים בא לי לרצוח אותו!

התישבתי לידו.. הוא ישב שפוף ידיו היו בכיסי חולצתו וקרסול רגלו השמאלית הייתה מונחת על בירקו הימינית

דיברתי אלייו בשקט

"אל תגיד לי שזה לא נכון! אל תשחק אותה לא מבין!"

"שירן.." הוא אמר בשקט

"אני כן מבין מה את רוצה.. את רוצה אותי" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח והלך,כשהוא התרחק ממני קמתי ונשענתי על ברזלי המרפסת ונאחנתי.

אחות נמוכה ממני ושמנמנה ניגשה אליי, שערה האדום היה מתולתל וביצבצו בו גם כמה שערות לבנות.. ראו שהאדום זה לא אדום אמיתי וגם ראו שמרוב שהשיער מתולתל היה קשה לה לאסוף אותו בקוקו אז הוא נישאר פזור ומבולגן.

"שירן?" היא שאלה

"את קשורה ליונתן בני?" אמרה ומבלי לחקות לתשובה הושיבה אותי באחד הכיסאות.

"את יודעת.." היא התחילה

"שיונתן נפצא קשה מאוד.."

"קרה לו משהו?" הפסקתי אותה

"כן חמודה..הוא.."

"הוא מת?" שאלתי בקול צרוד

"לא לא לא חמודה!" היא אמרה והניכה את ידה על מיצחה וניצלה את זה כדי להעביר  'ויש' בשיער 

"הוא.." היא אמרה בשקט

"הוא נהיה עיוור.." היא אמרה בפחד אולי היא פחדה שאני העשה לה משהו...

"מה.." אמרתי בלחש

"כן אבל.."האחות ניסתה לדבר שוב

"אבל מקודם הוא ראה מעולה! הוא היה יכול לראות אותי.." אמרתי לה

"כן חמודה אבל.. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר.. הוא הרגיש כול מיני דברים בלב... את יודעת.."

לא נתתי לה לסיים קמתי ורצתי לחדר של יונתן, התחלתי להרגיש את הדמעות חונקות אותי עצרתי ופרצתי בבכי..

דניאל התישב לידי וחיבק אותי.. הפעם הרגשתי שאני מרשה לו, לא גירשתי אותו.. למרות שאף פעם לא עשיתי את זה..

"למה זה קרה לו? אני זה שהייתי צריך להדרס.. החיים שלו נהרסו רק בגללי!!" זו הפעם הראשונה שדניאל התפרק ככה לידי

"זה הכול בעשמתי!!" הוא העשים את עצמו

"לא נכון .." אמרתי לו וחיבקתי אותו 

"אז מי כן אשם בזה שיונתן נידרס?!" הוא שאל והסתכל עליי הפנתי את מבטי..

עייניו היו כחולות מלעות דמעות.. יכולתי לצלול לתוכן.. הוא חיבק אותי חזק והתחיל לבכות לתוך הכתף שלי, ליטפתי את גבו בעדינות... ואז..

"טוב דיי.." הוא התנתק ממני בעדינות קם מהכיסא וניגב את דימעותיו..

"בואי נלך לראות מה שלומו.." הוא אמר אבל לא חיקה לי.. הוא התחיל להתקדם לעבר החדר של יונתן

"חכה לי רגע.." אמרתי והדבקתי את צעדיו

"459..460..461.. " דניאל מילמל את מספר החדרים..

"או 467!" הוא אמר וניכנס  וניכסתי אחריו

"גאל.. "  אמרתי בשקט

שם במיטה הראשונה ראיתי את גאל יושבת עלייה ומנשקת את מי שיושב על המיטה.. הנשיקה שלהם נראתה כול כך אמיתית.. כמו שלי ושל דניאל.. כאילו שהם נועדו להיות ביחד.., הם לא ראו שניכנסנו..הנשיקה שלהם הייתה כול כך חשובה להם..

אבל על מה אני מדברת.. אני זו שבגדתי בו ראשונה.. אבל דניאל פיטה אותי.. אבל כאן החברה שלי מתנשקת עם החבר שלי! זה לא אותו הדבר..

יצאתי מהחדר ברעש הם הביטו בי וגאל רצה אליי

"שירן שירן.." היא אמרה קצרת נשימה

"מה?" הסתובבתי במבט כועס

"אני לא מבינה אותך!! אני כול הזמן עושה בשבילך דברים טובים! וככה את תוקעת לי סכין בגב! לכי לעיוור שלך!" צרחתי אלייה

"שירן.. אני ממש מצטערת.." היא התחננה

"בחיים לא!" אמרתי והסתובבתי.

"על איזה עיוור את מדברת?" היא שאלה

"כאילו שאת לא יודעת.." אמרתי עדיין הייתי בגב אלייה

"את מדברת על יונתן?"

"כן!" צעקתי

"הוא לא עיוור.." היא אמרה

"אה.." אמרתי בחוסר אימון והסתובבתי

"מה השם משפחה שלו? בני!?" שאלתי בצעקה

"לא!" היא אמרה בצעקה חזרה

"השם משפחה שלו זה כהן! את בכלל לא יודעת את השם משפחה של החבר שלך? תגידי איפה את חייה?!" היא החזירה

"אני אולי לא ידעתי אבל אני לא התנשקתי עם החבר של החברה שלי!" צעקתי לה והסתובבתי

יצאתי מבית החולים, ראיתי צל של בן-אדם רודף אחרי

"שירן.." זה היה דניאל..

"שירן חכי רגע!" הוא אמר.

"מה?" הסתובבתי בעיינים דומעות

"מה אתה רוצה?"

"אותך.." הוא אמר בשקט ונישק את שפתיי בעדינות..

זו הייתה הפעם הראשונה שהוא משנק אותי ואין לי רגשות כלפי יונתן...

"נו.."

"אז אנחנו ביחד...?" הוא שאל

"אתה ממש כמו אח שלך.." לחשתי לו

"גם הוא שאל אותי עם אנחנו ביחד.. וגם שנינו התנשקנו במקום מוזר.."

הוא לא חיכה לכלום רק נישק אותי שוב..

וזו הייתה הנשיקה הכי מדהימה בעולם..

"נו.. אני רואה שאת לא מבזבזת זמן.." ראיתי את יונתן ואת גאל מסתכלים עליי ועל דניאל..

"כן אני רואה שגם אתה.." אמרתי והסתכלתי על ידיהם השלובות של יונתן וגאל..

"אין לך חבר אחר?" שאלתי אותה..

"נפרדנו.." היא אמרה בלחש

חיכתי..

"אז יונתן אני רואה שאני ואתה לא היחידים שלא מבזבזים זמן.." אמרתי וחיכתי שוב

דניאל לא הבין מה אני רוצה ממנו..

"ודרך הגב... אנחנו לא ביחד.."

דניאל נראה מופתע

"ואני ואתה יונתן.." המשכתי

"עדיין ביחד.. אז אני רוצה.."

"שירן.." הוא אמר בשקט..

"את יכולה לבוא שניה הצידה.." הוא אמר והתחיל ללכת

"מה?" אמרתי מגלגלת עיינים כשהיינו מספיק רחוקים

"אני יודע שקשה לך.. על זה שראית אותי ואת גאל.."

איך הוא יודע?

"זה לא נכון!" אמרתי לו

"טוב.." הוא אמר אבל ידעתי שהוא לא מעמין..

"טוב אז תקשיב! אני ראיתי אותך ואת החברה הכי טובה שלי! אתה מצפה שאני אסלח לך!?"

"לא" הוא אמר בפשטות

"גם אני לא הייתי סולח לך עם היית בוגד בי.."

שיט..

"אני צריך להגיד לך את האמת.." 

"ביום האשון כשראיתי אותך... נראת לי ממש יפה! וכשאמרו לי לשבת לידך הייתי הכי מאושר בעולם!, אבל באותו היום כשראיתי את גאל.. התאהבתי.. אני ממש מצטער.. רציתי להיות איך כדי שגאל תקנא.."

"אז.." אמרתי בלב כועב.. מסתבר שהעשערה שלי הייתה נכונה..

"אז אתה בכלל לא אהבתי אותי?" הרגשתי שדמעות יורדות מעייני

"אני..חיבבתי אותך.. אבל לא חשבתי שזה יגיע לנשיקה..כשהתנשקנו.. לא יכולתי להירדם כול הלילה.. הרגשתי שתשנאי אותי.."

"בזה אתה צודק!" צעקתי ורצתי מישם..

אף אחד לא רדף אחריי וגם לא רציתי שירדפו

הגעתי הביתה לא אמרתי שלום לשרון ויואב.. שגיליתי שהם אמא ואבא שלי..

ניגשתי למחשב ופתחתי את האיימל שלי: שתי הודעות חדשות..

בראשונה היה כתוב: