ליפז סיפורים (ע"ר)

פרק 21!

בפרקים הקודמים:

"אמא.." אמרתי בלחש

"מה חמודה?" היא שאלה

"לא רצחו אותכם?" שאלתי והבטתי לריצפה..

פרק 21!

"חמודה.." אבא אמר בעצבנות

"מאיפה זה בא לך?" הוא התחיל לצעוק

"מאיפה הבאת את זה שרצחו אותנו פעם!?" הוא קם ונעמד מאחורי הכסא של אמא והחזיק בו.

"מתוקה.." אמא אמרה

"אני חושבת שכדי שתלכי לחדר.."

"כן גם אני חושבת ככה!" אמרתי וזרקתי את הצלחת לריצפה

"שירן!" צעק אבא..

אבל אני כבר עליתי במדרגות לכוון החדר שלי

נשכבתי על המיטה והסתכלתי ובכוכבים התלויים על התקרה..

"שירן.." שמאתי את אימי נכנסת

הסתובבתי ועשיתי את עצמי ישנה,.. ובאמת אחי 10 דקות נירדמתי...

חלמתי חלום ממש מוזר..

חלמתי שגאל ויונתן מתחתנים..

"האם משהו מתנגד?" שמאתי את הרב שואל

"אני!" פרצתי

לבשתי שמלה ורודה קרואה ומלאה בוץ כאילו שיצאתי מהקבר..על שערי הייתה מונח סרט ירוק קרוע ומלוכלך גם הוא..

"למה?" שאל הרב

התחלתי להתקדם בין שורות האנשים שישבו.. כולם הסתכלו עליי בעצבים.. התחלתי להרגיש כעב בבטן.. וכשהסתכלתי עלייה היא הייתה שמנה.. השיער החלק שלי נהייה פרוע ותלתלים גדולים הופיעו בו.. אחרי הלכו שני ילדים ואחד מהם החזיק לי את היד...

יונתן הסתכל עליי ובילדים והסתובב.. גאל לאומת זאת רצה עליי עם רובה וירתה בי. 

התעוררתי בפחד.. הייתי כולי מיוזעת התנשפתי והתנשמתי .אנחה.

"זה היה רק חלום.." אמרתי לעצמי אבל המבט הריק והרצחני של גאל היה עדיין חרוט בדמיוני..

הסתכלתי בשעון..

'6:00'..  'רגע' חשבתי.. 'זה לא היום הראשון של כיתה י'!? אני לא מאמינה!' חיכתי

טוב אני יכולה להתחיל להתערגן..

ניכנסתי למקלחת שהייתה בחדרי והתקלחתי

הזרם היה חם והייתי שם לפחות חצי שעה.. ככה חשבתי..

השמפו נשפך לא רק על השיער אלא גם על גופי  ורם לי להצתמרר

"בבבררר..." מלמלתי

יצאתי מהמקלחת ורצתי לחדר

"המגבת שכחתי אותך!" אמרתי והורדתי אותה מדלת הכניסה לחדר (היא טלוייה שם)

ניגשתי למראה.. השיער שלי היה פרוע ביותר.. ותלתלים גדולים היו מפוזרים בו... הפוני שלי נעלם ובמקומו הופיע רעמה של שיער

"אוי מה הולך כאן.." אמרתי רגוע והתחלתי לסרק

הצלחתי! השיער הסתדר מחדש!

או שלא.. השיער שלי חזר להיות שמנוני ומלא תלתלים.. נמעס לי..

אמרתי.. אני אתלבש.. ואז אני אחזור לסדר אותו..

רק ש..

"איפה כול הבגדים שלי?"  שאלתי.. אבל אף אחד לא ענה לי..

במקום הסקיני.. הגופיות..החולצות.. חולצות הבטן.. הנעליים..

הופיעה..

שמלה ורודה קרועה מלאה בוץ.. וגם טיפה דם...

טוב אין מה לעשות..

אני חייבת ללבוש אותה.. טוב אין מצב!

סגרתי את הנושא.. אבל הדבר הזה מתחיל להיות לי מוכר..

הלכתי לחדר של ההורים שלי..

בדקתי עם הם שם..

לא.. עם תמיד קמים מוגדם והולכים לעבודה ב4..צריך משהו בשעות האלה בבית החולים..

לא.. אין שם כלום חוץ מ.. "אוי אלוהים!"

סרט ירוק וקרוא נח לו שם בין 15 סרטים.. אבל הם אותו הדבר....

טוב אני חייבת..  לקחתי סרט אחד וניגשתי להתלבש

"יופי! אני ניראת כמו רוח רפאים!" צעקתי למראה כאילו היא יכולה לסדר את זה

'6:59' טוב יש לי עוד שעה.. אולי אני יכולה לצאת לקניון.. לקנות בגדים ולחזור?..אוקיי

"שלום.. קניון אבבים בבקשה" ביקשתי

הנהג הבית בי בצורה חשדנית מאוד

"15 ש"ח" הוא אמר

נתתי לו 10 ש"ח.. אבל הוא בכלל לא שם לב.. רק הסתכל עליי בפחד..

"קניון אביבים לרדת." קרא הנהג טסתי בריצה אבל הספקתי לשמועה את הנהג נושם לרווחה..

"יש לכם אולי..גופיית סבא וסקיני ג'ינס?" שאלתי את המוכת קצרת נשימה

"כן.." אמרה המוחרת וגם היא הביתה בי בפחד.. היא נתנה לי את הבגדים והם והם..

"מה הולך פה?" שאלתי והפוני המתולתל שלי נפל לי על העיינים.. הרמתי אותו..

"חמודה.." המוחרת אמרה

"אין כלום לבגדים.. הם יפים.. את לא אוהבת את הצבע"

"אני לא רואה שום צבע" אמרתי לה

"את עוורת צבעים?"

"לא!" התחלתי לצעוק

"למה אבל למה הבגדים נהיו שמלות ורודות וסרטים ירוקים?" שאלתי בצעקה

המוכרת כניראה הבינה על מה אני מדברת ואמרה :"ב30 לפברואר בואי הנה.. "

"אבל אין דבר כזה ה30 ל.." התחלתי להגיד ופתעום המוכרת נעלמה..

"מוזר.."  מלמלתי, חזרתי הביתה באותו האוטובוס.. המוכר ששוב נתתי לו 10 ש"ח הסתכל עליי בפחד..

הגעתי הביתה..

"היי" אמר דניאל

"מה אתה עושה כאן?" שאלתי

"באתי אלייך.."הוא אמר בחיוך

הוא הסתכל על השמלה שלי

"מה.." אמרתי

" לא.. כלום." הוא זז בעצבנות

"אחלה שמלה" אמר כמעט פורץ בצחוק

"סתום כבר!" אמרתי וניכנסתי הביתה...

אחרי רבע שעה יצאתי ואיך שדניאל הסתכל עליי..

מה שעשיתי לשמלה זה.. השמלה הייתה ורודה וארוכה..גם בידים וגם ברגלים.. אז קיצרתי את השרוולים שיראו כמו גופייה ואת החצאים השמלה קיצרתי גם וניראתי כמו בובה.. על הראש הנחתי כובע יפה למדי בצבעי ורוד בייבי..

"ואו.." דניאל אמר

"את ניראת מושלם!"

"תודה" אמרתי וקדתי קידה חמודה ושניינו צחקנו

הוא התחיל להתקרב לשפתיים שלי..לנשיקה

"מה עם גאל ויונתן?" הייתה לי סיבה טובה לעצור אותו מלנשק אותי

הוא נראה מאכזב ואמר :"למי איכפת!?" הוא אמר

"הוא ניצל אותך! כדי להיות עם גאל.."

התחלתי ללכת משאירה את דניאל לבד... בכניסה לבית שלי....

ההמשך בפרק 22!

לוב=]

ליפז=]