ליפז סיפורים (ע"ר)

מהפרקים הקודמים

הוא התחיל להתקרב לשפתיים שלי..לנשיקה

"מה עם גאל ויונתן?" הייתה לי סיבה טובה לעצור אותו מלנשק אותי

הוא נראה מאכזב ואמר :"למי איכפת!?" הוא אמר

"הוא ניצל אותך! כדי להיות עם גאל.."

התחלתי ללכת משאירה את דניאל לבד... בכניסה לבית שלי....

_____

פרק 22

לא רציתי לחשוב על מה שדניאל אמר..הלכתי מהר יותר.. בכלל לא רציתי ללכת איתו.. רק בגלל שבטעות חיבקתי אותו אז הוא חושב שאני מאוהבת בו.. איך..

"שירן חכי רגע!" שמעתי אותו רץ מאחורי.

"מה?" הסתובבתי

הוא רץ מהר מידי והתנגש בי.. נפלתי לתוך שלולית בוץ,

"דניאל!!" צרחתי עליו

"סורי.." הוא אמר וקול מבויש, התחלתי לרדוף אחריו..

"בגללך אין לי מה ללבוש!" צעקתי והתחלתי לצחוק.. ושנינו נעצרנו..

דניאל חיבק אותי.. אני חושבת שהוא רצה לחבק אותי כדי להתלכלך גם ואז לאחר לבצפר..

"היי.." שמאתי קול מאחורי.

"שירן?" אמר הקול

"מה?" הסתובבתי

ראיתי את גאל ויונתן

"הי" יונתן אמר בסתמיות

"היי" אמרתי לו וחייכתי

יונתן נראה מעוצבן

התחלתי לצחוק,

"מה קורה לך?" דניאל שאל

"כלום" אמרתי לו וגם הוא צחק

"אני חושבת שאנחנו לא רצוים כאן.." גאל אמרה את המשפט הראשון שלה באותו הרגע

"כן.." יונתן אמר והתחיל להסתובב

"לא לא.." אמרתי קצרת נשימה  והמשכתי לצחוק וגם ככה דניאל

"למה השמלה שלך מלוכלכת?" יונתן שאל והתחיל ללכת לכווני

"דניאל." אמרתי בצחוק

"מה דניאל עשה?" שאלה גאל

לא עניתי.. אני מודה... דיי פחדתי ממנה..

"טוב אני הולכת הביתה להחליף בגדים.." אמרתי והפסקתי לצחוק

"אני אבוא איתך!" דניאל צעק

כולנו הסתכלנו עליו

"טוב.." אמרתי

יונתן התחיל ללכת.. הרגל השבורה שלו הייתה עם גבס והוא היה עם קביים ופניו היו סרוטים..

"אני גם רוצה לבוא.." הוא אמר בלחש

"טוב כולכם מוזמנים!" צעקתי והרמתי את הידיים למעלה.. גאל באה ודגדגה אותי

"עזבי אותי!" צעקתי עלייה

"רוצחת!"

"מה?..." גאל מלמלה

"טוב אז.. נתראה בכיתה.."  גאל אמרה ונשקה ליונתן בלחי

"תזהר.." היא אמרה  עייניה הכחולות העלו דמעות.. העיינים של גאל תמיד היו העיינים המנצחות.. בכול תחרות היא הייתה זוכה בגלל העינים שלה.. כולם אהבו אותם..

"ביי.." יונתן אמר ונישק אותה

התכלתי ללכת דניאל רץ אחרי

"מקנה?" דניאל שאל

לא עניתי לו.. הוא הסתכל עליי בחיוך מתנסא

"טוב אז אין לך ברירה.." הוא אמר

"את חייבת להיות איתי.."

עשיתי לו פרצוף מעיים והוא המשיך לצחוק

"הי.." שמאתי קריאה מאחורי

"חכו לי רגע" עצרנו

יונתן הלך אליינו עם הקביים שלו, על הרגל השבורה שלו היו כול מיני ציורים של לבבות.. את הלב הכי גדול ראיתי בברור 'יונתן נשמה שלי! תרגיש טוב! מתה עליך גאל!' זה מה שהיה כתוב באותיות ורודות והתאריך.. שהרגיז אותי כול פעם מחדש! זה היה התאריך שבו ראיתי את גאל ויונתן מתשנקים.. המשכתי ללכת.

"נו שירן!" יונתן אמר אבל לא התייחסתי.

ניכנסנו הביתה

"טוב... אתם תשארו בסלון ואני הולכת להתלבש.." אמרתי והצבעתי ברישול על הספות

יונתן התישב על הספה הזוגית ונאנח

"תינוק" דניאל מילמל

"טוב.. שירן יש לך.." יונתן הביט בשעונו

"יש לך חצי שעה.." הוא אמר והשעין את הקביים שלו על הקיר

"טוב" אמרתי ועליתי לחדר במהירות

התקלחתי שוב.. רק עכשיו ניזכרתי בקללה הזו..עם השיער והשמלה..

סיימתי, ניגשתי לארון שלי "אני לא מאמינה!" אמרתי לעצמי

שוב השמלה והסרט הירוק היו שם.. .אנחה. לקחתי את השמלה וגזרתי אותה כמו קודם.. לשמלה היו מלא קפלים אבל היא לא הייתה בסגנון של החציות בלט.. המתנפחות.. הורדתי את המגבת ושמתי את ההלבשה התחתחונה שלי. הדלת נפתחה לא הספקתי להתלבש או משהו כזה.. רק מזל שהייתי עם הגב לדלת,"אוי סליחה!" יונתן אמר

"הייתי בטוח שכאן זה השירותים.. "  הוא אמר וסגר את הדלת.. "אתה יכול להכנס.." אמרתי לו אחרי שהתלבשתי

הוא ניכנס..

"אנחנו בסדר?" הוא שאל

"כן.." אמרתי התחלתי ללכת אלייו. הסתכלנו אחד על השני 10 דקות בערך.. אני לא יודעת עם זה היה ביחד.. אבל התנפלנו אחד על השני הנשיקה ענקית, התנתקתי ממנו "אתה לא בוגד כאן במשהי?" שאלתי והתישבתי על המיטה..

"כן אבל אותך אני אוהב יותר..."

ההמשך בפרק 23

לוב ליפז=]