הייתי בדרך הביתה, הרחובות היו ריקים מאדם ורק מידי פעם נשמעו קולות אנשים מבתיהם, התחלתי לרוץ כאילו מישהו רודף אחרי, המנורה האחרונה נחבאה הכול נהיה פתאום חשוך עטפתי את פני במעיל שסבתא תפרה לי לפני שנפטרה..היה נורא קר הקור חדר את המעיל והרגשתי אותו בעצמותיי זה היה נורא..כול הרחוב היה חשוך חוץ מהבית שלי שהיה ברחוב השושנה ליד רחוב הלילך שבו לילך מלכת הכיתה גרה אנחנו לא באותה כיתה אנחנו לומדות שעור אחד ביחד שבו כיתה ט' (אני) י' (היא)... ראיתי את אימי יוצאת החוצה פתיתי שלג התחילו לרדת,אמא רצה לקראתי שמה עליי שמיכה ונכנסנו הביתה.. הבית היה חם עד שיכולתי להיסתוב עם הלבשה תחתונה(לא נעים...:]) ישבתי ליד האח שאבי הוסיף לו עוד חתיכות עץ... הוא ניגש לשולחן לקח כיסא וישב לידי וחיבק אותי, "איך היה?"הוא שאל "בסדר...שוב.." אמרתי ונשמעה דפיקה בדלת זו הייתה גאל היא התנשפה וסימנה לי לעלות לחדר שלי (מוזר..)היא התיישבה על המיטה שלי והתחילה לדבר "שני בנים שווים מתחילים ללימוד הצלנו" היא הפסיקה לדבר ונשמה "מגניב" אמרתי בנים זה לא הצד החזק שלי ולא האהוב במיוחד "מה??"היא הופתעה
"לא מעניין אותך?"היא שאלה?
"לא ממש".. לא רציתי לאכזב אותה
"וגם לא מעניין אותך" היא המשיכה בערמומיות
"שהם תאומים והם מיצתרפים לכיתה של לילך"
ראיתי שהיא ממשיכה לדבר אבל הדבר היחיד ששמעתי הוא "לכיתה של לילך לכיתה של לילך.."
"שירן?? שירני?? הלו?!" גאל אמרה..
"מה??"אמרתי לה
"פאאקקק הם בכיתה של לילך עוד שניים לאוסף לא?.." אמרתי לה וצחקתיXD
גאל לא צחקה רק חשבה על אדם שהוא אחד מהחברים של לילך שבו היא מאוהבת..
"סוריי"אמרתי לה
"סבבה על מה?" היא שאלה ופתאום הפלא שלה צילצל..
"הלו?"גאל אמרה
מהצד השני של הקו היה אבא שלה הרב הגדול של הדתיים בעיר שלנו
"גלית את באה? אני לא שואל אני אומר בואי מיד!!! או שאין חברות שנה!" אבא שלה אמר לה
"אאאני באה אבא" גאל אמרה בפחד מאת תוקפני
"אנחנו נדבר על זה שתבואי הביתה..אמר לה אביה
*&*&*הסיפור מזווית הראיה של גאל(כול פעם שדבר כזה יכתב זה אומר שאותה הדמות תספר עכשיו*&*&*&
יכולתי להישבע ששמעתי הצלפה באחותי אביה אמל'ה עוד שניה החבל יהיה על הגב שלי...
ולא על הגב של אביה...
ההמשך בפרק הבא
לוב יו
ליפז=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: