בגלל שזה פרק 10!! אז אני עושה אותו ארוך יותר.. תהנו...
מהפרקים הקודמים..
"נוו מה עם ה.." וסימנתי לה על ביטנה.
"תתקשרי אלי ב 4.." היא אמרה ולהלכה..
"בהביי" שמאתי אותה אומרת..
"טוב אני חייב ללכת..." אמר יונתן ונתן לי נשיקה בלחי..
"זה בסדר?"הוא שאל
"כן.." השבתי
ושניהם הלכו.
ונשארתי לבדי בין הבנין שלי לבנין שלהם....
פרק 10!! גדול ושווה במיוחד=]!
2 וחצי.. נו כבר!! שיהיה כבר 4!! למה?!! למה בארבע... חשבתי לעצמי.. נווו טוב אני אולי אנסה לישון קצת..
"שירן!! אני פשוט לא מאמינה!! לא סידרת את החדר?!" שמעתי את צעקת אימי
"בסדר!!" יו היא תמיד מעירה אותי!!
"אל תשכחי שרוני באה היום! וגם נתנאל בא יחד איתה!!" היא הציצה לחדרי..
"בסדר!!" יו הנתאל הזה.. הוא ורוני כבר שנתיים חברים.. מי"א'.. עד עכשיו בצבא! הוא לא יורד ממנה..
זה מעצבן!
אני יודעת שהיא אחותי וזה לא אמור להציק לי אבל.. כשאני עוברת מהסלון לחדר שלי אני שומעת קולות מאוד מוזרים מהחדר של רוני.. אני מאוד מקווה שהיא לא עושה שטויות!! או יופי אני נהייתי אמא שלה!
רגע עם אמא באה עכשיו זה אומר ש.."4 !!!" צרחתי ורצתי לטלפון
"נו.. נו.." מלמלתי..
"הלו?" נשמע קול קר מהצד השני
"שלום אפשר לדבר בבקשה עם גאל.. גלית?" שאלתי
"כן רגע" חזר הקול..
"טוב תודה" אמרתי
"הלו?" שמעתי את גאל
"היי אני חייבת.."אמרתי
"בואי.עכשיו.ליד.הפיצה של דוד." היא אמרה וניתקה
רציתי את כול הדרך..
"אין לך מספיק כוח!! את לא בכושר!" דמיינתי את ריקי המורה לספורט שואגת לי באוזן.
הגעתי...
"היי" אמרתי לדוד..
"ראית אולי את.."
דוד סימן לי אל שולחן מרוחק ואמר "גאל שם.. היא באה בוכה.. אני לא יודע מה קרה לה.. אבל היא אמרה משהו אל זה שסגרו את כול הקניונים בעולם.."
"דוד!!" נבהלתי רק מלחשוב על זה.
ישבתי ליד גאל..
"הי" היא אמרה בפשטות "רוצה ברד?" וליפני שעניתי היא אמרה לדוד:"דוד אתה יכול בבקשה לארגן לשירן כוס ברד? אבל מהתות כי האבטיח מגעיל!!"
אף פעם היא לא מדברת ככה..
"בסדר!" אמר דוד רואים שהוא עצבני עלייה עוד ממקודם..
"אז מה קורה?!" שאלתי
"כלום!" גאל אמרה דוד הגיש לי את הברד לא נגעתי בו רק חייכתי לדוד את החיוך שהוא הכי אוהב ופניו הזקנים חיכו חיוך גדול ונעים=]
"נוו דברי!" פקדתי עלייה
גאל שלחה מבט חטוף לכול הכוונים ואף אחד לא הסתכל עלינו אז היא התחילה לדבר.
"זוכרת את היום הזה.. שבאתי אלייך?.. ואז אבא שלי התקשר?" (בפרק הראשון)
" כן" מלמלתי...
"אז.. באותו היום שדיברתי איתך באייסי.." (פרק 3)
"כן . אני זוכרת" אישרתי וזכרתי את קולו של אבא של גאל שהוא אומר לה "תורידי ת'חולצה!" נוראי..
"אזז.. אבא שלי.." גאל המשיכה
"נכון שהברד טעים!?" גאל ניסתה לשנות נושא אבל אני הסתכלתי עלייה והיא המשיכה
"אז.." היא התיישבה לידי ונפלה עליי "אז אבא שלי! הוא כול הזמן מרביץ לי!"
דממה "אני יודעת..." אמרתי בקול שקט
"אבל איך?" גאל גמגמה
"באותו היום שדיברת איתי השארת את המצלמה דלוקה ו..ראיתי הכול.."
"אני לא מאמינה!!" גאל אמרה
"למה לא אמרת לי כלום!?"
"אמרתי אבל לא שמעת..אני צרחתי 'גאל שחכת את המצלמה דלוקה' אבל אבל לא שמעת.."אמרתי
"אז..אני מצטערת.. שהיית צריכה לראות את כול זה..." גאל אמרה..
"אני אוהבת אותך=]" אמרתי
"גם אני אותך" גאל אמרה וחיבקה אותי
"אז מה הקשר לאבא שלך?" שאלתי
" אני לא מאמינה שאת עדיין לא הבנת! בעוד 7 חודשים בערך אני אהיה אמא! ואבא שלי יהיה גם סבא וגם אבא!! מה תגידי על זה?!" ושוב פרץ גדול של דמעות פרץ מגאל
"אני לא מאמינה..הוא א.." אמרתי
"כן נשמה!! הוא אנס אותי!! נגד רצוני ממה שאת מבינה!!"
"את חייבת להגיד למשטרה!! או או את יודעת יש מלא קווים כאלה של אונס.. את חייבת להתקשר!" אמרתי
"לא אני לא... את לא יודעת מה יקרה לי! הוא ירצח אותי כמו אניה.." "כמו מי?!" שאלתי
"כמו..הייתה לי פעם אחות גדולה.. בלה בלה בלה.. ואבא שלי רצח אותה!!" היא בכתה שוב וחיבקה אותי חזק יותר
"אני לא מאמינה!" צרחתי
"את חייבת להגיד למשהו!! זה פשוט נוראי! אמא שלך.. מה עם אמא שלך?!"
"עם זכור לי טוב.. גם אמא שלי אותו הדבר כמוני וכמו האחיות שלי!!" גאל אמרה
"אני לא מאמינה..." ואז עלה בי המחזה המר של שירן מאומצת..
"אני..חייבת להגיד לך משהו.."
"הכול!! אחרי ששמעת ממני.. הכול!"
"אני.. מאומצת.." אמרתי
"מה?" היא לחשה
"כן" לחשתי גם..
"תגידי מה השם משפחה שלך? לותם.." היא שאלה וענתה לבד..
"למה?" שאלתי..
"כיי.. אני לא ממאמינה!!!!!" היא צרחה
וכל העיניים היו מופנות עלינו..
"הייתה שם בבית חולים.. רופאה ורופא אמ.. שרון ויואב.. כן כן שרון ויואב.. והם לותם.. אז אולי.."
"את מתכוונת לרופא החתיך?" שאלתי
" כן כן לחתיך.. תראי באותו היום שיצאתי הצטלמתי איתו ועם שרון.. אז תראי הם קופי את!!" גאל הוציאה תמונה מכיס המעיל שלה והראתה לי
ובאמת!! רואים שם את גאל במיטת בית החולים עייפה מבדיקות ושני רופאים יפים וחתיכים (יואב=]) עומדים לידה וחיוך פרוס על פניהם
"אני לא מאמינה.. אז אלה ההורים שלי?!" שאלתי
"יש מצב" גאל אמרה "אבל עם הם באמת ההורים שלך אז אמא שלך.. שרון הייתה בהריון שלך בגיל אמ..." תחשבי גאל!! "14.. כן כן 14 אמא שלך הייתה בהריון שלך בגיל 14.." גאל אמרה.. "אופס.." היא אמרה שוב..
"מה אופס?" שאלתי..
"תסתובבי" היא לחשה
ומעלי לא שמתי לב..
"דוד!! ככמה זמן את עומד כאן?!"
"מספיק זמן כדי לדעת שאתן משוגות!!"
אני לא מאמינה!! אני לא מאמינה שדוד שמע אותי ואת גאל(!)
ועם הוא יגיד להורים שלי.. ואולי גם לשלה.. או שאולי הוא יגיד לרוני.. כשהיא חוזרת מהצבא היא תמיד מדברת איתו..
אז אולי הוא יגיד לה:"רוני אחותך שירן מסתובבת עם דתייה חסרת מוסר!! והיא בהריון מאבא שלה!!" אני לא רוצה לדעת איך רוני תגיב...
אני בטוחה שלא טוב..
ועם היא תגיד לנתנאל.. והוא פטפטן לא קטן!! רוני פעם אמרה לו (לפני שהם היו חברים) שהיא אוהבת את רותם..(בן בן אל תדאגו!!) ואז נתנאל הלך וסיפר לו!! ורק בגלל זה הם חברים..
לכו תדעו..=\..
טוב אז... לפני שהתחלתי לספר לכם.. אני וגאל היינו בפצרייה של דוד שכול העיניים מופנות אלינו.. וגם העיניים של דוד והוא התחיל לשאול:"מה הולך פה בנות? את עושות צחוק???! מה עובר עלייכן? בחיים אבא של גאל לא היה עושה לה כול מיני דברים..
ושירני מאמי את בכלל לא מאומצת.. אני הייתי בלידה שלך..."
הוא השתתק וניגב מה שניראה כמו דמעה.. מוזר חשבתי והבטתי בגאל.. וגם היא חשבה בדיוק אותו דבר..
"טוב בנות אני חושב שכדי לי להגיד למשהו.. אולי לאבא שלך גאל??" גאל הכבירה.. "לא לא נראלי!!!!" צעקה גאל והלכה..
"סורי דוד אבל בבקשה אל תספר לאף אחד.. זה סודי!" אמרתי והלכתי אחרי גאל
"חכי לי גאל! למה את בורחת לי!? חכי!!!" צרחתי
"לא!! עם הוא יגיד מילה אחת לאבא שלי אני מתה!"
"אוי גאל!! אני חושבת שאת מגזימה!!! דוד לא יעשה לך כלום!!!! את פשוט לא מבינה הוא רק מנסה לעזור." אמרתי
"שירן!! את זו שלא מבינה!! דוד לא סתם דוחף את האף שלו לכול פינה!! הוא רוצה לדעת הכול עליי!! וגם עלייך!! אני פשוט לא מאמינה עלייך!!" גאל אמרה ולא סתם אמרה אלא צעקה
"אבל גאל.." אמרתי בלחש..
"דברי איתי..." חזרתי
"תמותי!" גאל צרחה והלכה
אני לא מבינה את גאל..
היא פשוט מגזימה!!!
רצתי הביתה והדמעות שנעצרו עד עכשיו זלגו כמו מטורפות
"דיי!!!" דיברתי לעצמי
"אני חייבת להפסיק!! להפסיק להעלב מכול דבר!!!!"
"היא לא התכוונה!!"
ועכשיו.. אחרי שרצתי כול הדרך הגעתי הביתה ומשם התחיל כול הסיפור..
"שירן!! בואי רגע חמודה!!" זו בטח אמא
ירדתי במדרגות ונכנסתי למטבח, שם אמא הייתה וקלפה תפוחי אדמה וגם דיברה בטלפון.. איזה יופי!!
"כן דוד אני מבינה.." אמא אמרה
דוד!! אני לא מאמינה!! זה פשוט לא יכול להיות!!
"טוב דוד אני אדבר איתה. טוב ביי!" אמרה אמא וניתקה את השיחה
"מה הוא רצה?!" שאלתי ולקחתי בננה
"הוא אמר שהוא שמע אותך ואת גאל מדברות.. אל דברים שלא יכולים לקראות בגילך....את יודעת.." אמא התחילה
"הוא שמע אותכן מדברות על זה ש.. שגאל בהריון באבא שלה.."
"כן כן נכון!! על זה אבל ... אבל אמא זו...הצגה לבצפר.." אמרתי
"באמת..?" אמא שאלה
"יש הזמנות?"
"לא.. זה הצגה רק לידי בצפר.. ללא הורים!"
"טוב" אמרה אמא אבל ידעתי שהיא לא מאמינה..
זהו פרק 10 נגמר!! תהנו
לוב ליפז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
