היי אנשים... אני יודעת שהבלוג ניפתח לא מזמן וכבר יש 4פרקים...אז תקראו ועם משהוא מעתיקקק!!!!!!!!! הוא מת!!
מהפרק הקודם
ראיתי את גאל עם דף רגע זה המיבחן מחצית!!!
ראיתי את אבא שלה מיסתקל ומניד את ראשו
ואומר לה להוריד את החוצה
להוריד את החולצה
א
נ
י
ל
א
מ
ע
מ
י
נ
ה
!
!
!
!
פרק 4
מה זה אומר להוריד חולצה? מה היא...(אני לא רוצה לכתוב את המילה..=\).. היא קיבלה 92 זהה הציון הכי טוב בכיתה... ואני קיבלתי 67.... אבל לא לא העניין....
*&*&*הסיפור מזווית הראיה של גאל*&*&*&
אבי אמר לי להוריד את החולצה.. אבל אמרתי לא שבחיים לא!!
אז הוא סטר לי בלחי אמא שלי שראתה הכול התחילה לבכות ולהתפלל לה' אמן שישמע את טפילתה,אבל אבא הרביץ לה והטפילה הפסיקה אמא הייתה על הריצפה ודם סביבה...
נהייתי לחוצה.. אבא לא מרביץ לנו ככה אף פעם.. אולי כמה סטירות אבל זה לא הגיע למכות עם דם!!
הורדתי את החולצה.. היה לי קר כול כך הרגשתי מוזר..
כאילו..כאילו שמיליון סכינים חודרים לגופי ואני הייתי כול כך לבד, כול האחים שלי והאחיות שלי לא היו שם כדי לעזור לי.
התביישתי בעצמי התביישתי שאבא שלי "הרב של העיר" מתבייש בי בביתו!! אני זוכרת שהייתי קטנה איך שהוא היה מרים אותי וזורק אותי באוויר ותופס חזרה, ולא הבנתי למה אמא שלי מתכוונת שהיא לא רוצה לישון איתו באותו החדר.. וכול הזמן ישנה בחדר הילדים..רק כשהייתי בת 12 ועליתי למצוות רק אחרי המסיבה אבי לקח את כולנו לסלון ואמר לנו לשבת אני כרגיל ישבתי על הספה כמו גדולה, אביה שהייתה בת 4 התיישבה לידי וחיוך פרוס על פניה "הייתה לך מסיבה מדהימה גלית!! ממש יפה!!"(השם האמיתי שלי הוא גלית שיניתי אותו כדי שלא ידעו שאני דתייה) "תודה! ושמי גאל" אמרתי לה "טוב" אמר אבי וקרא לכולם בפעם החמישית שרה ומירים רצו במהרה לסלון ורצו ישר להתיישב ליד אניה (בקרוב תדעו..) משה בא גם ועזר לאימי (אמא) לשבת היא הייתה בהריון ממש בחודר השני פחות או יותר אבל היה לה ממש קשה.."שפרה!! נו!! מה עם חיה?!" אמר אבא "אני באה יוסי!" אמרה אמא וישבה ליד אניה..בזמן ששרה הפסיקה לחייך ורצה לשבת לידי.
"מהיום! בנות ובנים משה בני הבכור" התחיל אבי (אבא) "אבל אני ביתך הבכורה!" אמרה אניה "נכון נכון כן.." נשמעו קולות מכול מיני כיוונים, "אחינועם צודקת אבא" אמר משה "נכון היא אחינועם באמת צודקת!" אמר אבא "אבל בנותי גלית ואחינועם לא משנות את שמם!! אני לא מבין למה אתן מתביישות?!" הוא אמר "אבל אבא" אמרתי "אמרת שלא משנה לך איך יקראו לי" אבל את כבר ילדה גדולה!!! היום עלית למצוות!! ובעוד שנה וחצי גם מרים!! וגם היא תתחיל את החוקים של הבית שלי!! דבר ראשון קודם הבנים! כול מה שאני רוצה אני מקבל! ברור!?" "כן אבא" אמרה אחינועם כאילו זו השיחה המיליון שלה בנושא הזה
אבא לא ייתיחס רק המשיך "ועם אני רוצה מימך או מימך משהו אפילו את הגרוע מכול אתן חייבות לעשות זאת!!!!!!" "בסדר! קבינימט! כול שנה אותו סיפור!! עם השטיות שלך! לגבי זה שאתה רוצה שנעשה הכול!" כולנו היינו כמו הפרצוף הזה,גם אבא שהיה בשוק כל מה שאניה אמרה "אחינועם!!! עם אני רוצה משהו את חייבת לעשות את זה!! ואתן יודעות מה בנות?! זה מתחיל מכול גיל! כול ילד סליחה כול ילדה שנולדת חייבת לעשות מה שאני רוצה!! מובן!?" "כן אבא" אמרנו כולנו אבל היינו רגועות כי אבא בחיים לא מגזים, כולם אמרו חוץ מאחינועם וזה קצת עיצבן את אבא, הוא אחז בידה והתחיל להכות אותה בידיו, שאחינועם התחילה לבכות הוא עזב אותה ורץ לחדרו והביא איתו רובה "יוסף!?" צעקה אמא על תעשה את זה, אבא ירה לכיוונה אבל משה זרק אותה הצידה והכדור פגע בתמונה של כול המשפחה ובדיוק פגע באחינועם (בתמונה) אבא הביא איתו גם שוט והצליף בביתו הבכורה!! באחינועם! "דיי יוסף!! תפסיק יוסי!! אני העשה כול מה שתירצה!" אבא הפסיק לרגע ואמר "אני יודע שניסית להרוג את התינוק סליחה את התינוקת שלך!! שלי!! שבתוך הבטן שלך! רק כדי שאני לא הרביץ לה!! אחרי שאת יולדת את התועבה הזו את ורק את רוצחת אותה, ואחרי זה את חייבת לי בן זכר!! ברור לך! אני לא הפסיק עד שהיה לי עוד בן כמו משה!!" צרח אבא "בעזרת ה' " אמרה אמא אבל היא נראתה כאילו היא לא רוצה שוב לגעת בו, שמעתי אותה אומרת לאחת החברות שלה שהיא רוצה ילדים ממש רוצה יותר מעשרה, זה מוזר כי אפילו ככה אנחנו לא מסתדרים....
"אבל רק בבקשה תעזוב את אחינועם.." אמרה אמא והתחילה לבכות
אבא שהמשיך להרביץ לה זרק אותה דרך החלון הוא היה ממש עצבני ומרוגז בגללה, אנחנו גרים בקומה השנייה הנפילה של אחינועם הייתה 12 מטרים.
ה' יודע איך היא יצאה בחיים אבל היא הייתה בבית החולים שבוע.
אחרי שהיא נפלה אמא רצה מהר במדרגות וכולנו אחריה רק אבא היתסכל על ידיו לא האמין מה הוא עשה אבל הוא צעק "זה הגיעה לה!! זה הגיעה..." והוא נפל וידיו על פניו הוא התחיל לבכות.
אחרי שבוע ביום האחרון לפני שאחינועם יצאה מבית החולים אבא בא הוא ישב לידה ואמר לנו ללכת והוא אמר לה "ביתי אני מתנצל!! על כול רגע רע בחיים שלך" ואחרי שתי שניות נשמע ציפצוף ואבא פונה מהחדר ואחרי שעה הודיעה לנו אחות "אני מצטערת אבל אחינועם נפתרה..."
"מה?!?" כולנו אמרנו חוץ מאבא ואמא,אמא התעלפה והפילה את התינוקת ואבל התיישב על כיסא והסדיר את נשימותיו כאילו הוא רץ1,000 מ'.
אני התחלתי לבכות זה היה נוראי כולנו בכינו לא דיברנו עם אבא שבוע (אחרי השבעה),בשבעה אמא עדיין הייתה עם אחותנו המתה בבטנה.
"הכול בגללך!! בגללך אין לי בת ואין לי תינוקת!!" אמרה אמא, שמעתי אומרת את זה לאבא שניה לפני שהם הלכו לישון "אני כול כך שונאת אותך!!" אמרה אמא ואבא בכלל לא הקשיב רק התכסה ונירדם....
ועל כול התקופה הזו אני חושבת שאני במצב בין הנוראים שלי.. הוא יכול להרוג אותי כמו שהוא הרג את אחינועם...
לוב=]
ליפז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: