אז זהו זה.
הפעם הראשונה שאני כותבת כאן,
מהלב אל המקלדת.
למרות כאבי המחוזר,שהורסים אותי
ממש יום לפני המיבחן [סתם של איזה סוג ספורט].
הראש שלי שקועה בדברים אחרים לגמרה.
שהינה אא שלי והאחים הרגע חזרו לבית שלהם בצפון..
זה שאני חושבת על מישהי בלי סוף,על זה שהיא מדהימה,מתוקה...
והשפתיים שלה,אלוהים...כן אלוהים תודה שהוא ברא שלמות כזו.
אני לא זוכרת את הלב לי מתרגש ככה,את הגוף שלי רועד היידים מזיעות..
לא זוכרת את ה מאז החבר לעבר שלי,שהוא סתם סיפור שגורם לכאב מיותר.
הבעיות לא מפסיקות,ישלי חבר שאני לא מסוגלת להיפרד ממנו,
ויש בחורה שאני כ"כ רוצה אותה..תקראו לזה אגואיסטית,חושבבת רק על עצמי...
אני לא מסוגלת לעשות צעדים,תמיד עשו אותם במקומי,אבא שחושב שהוא מבין,חברות חושבות שהן מבינות.
ועוד אנשים שמנסם "לעזור" לי בחיים,היה טוב אם הייתי יכולה להיות לבד..
פרפר,מועדונים ושתיה,להיזרק עם המוזיקה לזרום ולא לחשוב פעמיים
[בסוף להידבק באיידס ולבכות כל החיים...אבל אני אקח קונדומים בכל מקרה ]
פשוט להנות...
ארוטיקה כואבת
[זכויות שמורות]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לבושה בלבן,
סדינים עם רכות של אהבה.
תשוקה,מגע,רודף מגע.
נרות שרופים,
מגע לוהט,
ערומה מרגשות,
בוכה תשוקות.
יד עוטפת יד,
רכות קלילה,
גניחה ועוד גניחה,
כמעט גומרת,
כמעט הולכת.
חודרת לתוכך,
כול כולי איתך,
שפתיי על גופך
נוגעות בעדינות שדייך,
מתמזגת לשפתייך.
רטובה,דומעת.
שורטת,מכאיבה,
כמעט בנשמה.
ואת חודרת אליי,
אצבעות בתוך גופי
מגע בדיוק בליבי...
גומרת,גומרת.
רק את אל תגמרי.
בבקשה.
אהבה זמנית,
אישה מיקרית.
אהבה אסורה.
אני אסורה.
זיינת לי את הנשמה.