איך אפשר בלי הבלוג?
לפרוק את מה שאני מרגיש.
תאמת עכשיו אנלא מרגיש כלום. קצת ריקנות כזו. מכירים? כאילו אתם חייבים איזה משו שימלא את זה . שהיה לכם חשק לעשות את מה שאתם עושים ביומיום בלי להיות מחוייבים לעשות את זה. כאילו שזה כמו חוק שאתם חייבים לעשות. למה? כי מישו אמר. אז מישו אמר אז מה. אני מרגיש ככה. זה כזה מעצבן. ישלי תקופה כזו של מצבי רוח זה משגע אותי אני יכול להיות הכי מאושר בעולם והכי מבואס. אבל אין מלעשות חיים עם זה. לא רק זה שאני התחלתי להבין שאני לא ממש מה שחשבתי שאני אני באמת חרא אנלא יודע למה אבל פשוט ככה אי אפשר להסביר את זה זה כמו שאי אפשר להסביר למה ככה כתוב בנת"ך כי ככה וזהו. ושום מילה או חפירה או מגילה לא תשנה את זה כי כזה אני וזהו אתם יכולים להגיב מה שאתם רוצים אבל אני בטוח שאתם חושבים עליי דברים רעים אז די להסתיר את זה פשוט תגידו כי אני יודע שאני כזה. טוב חפרתי גם ככה החשק שלי לכתוב , נעלם :/ ושלא יחזור זה לא יעזור למישו.
ביי.
"זה בסדר. תשמור רק רק שביל לחזור"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
