בלי הרבה הקדמות..
פרק עשר(:
פרק 10:
"נו? מה הוא אמר לך??" שאלתי את ניקול.
"שהוא אוהב אותי" ניקול אמרה.
"אני שמחה בשבילכם.." חייכתי.
"יש לי סחרחורת" אמרה ניקול בפתאומיות והתעלפה.
"ניקול!!" צעקתי.
"גברתי אסור לצעוק!" אמרה אחת האחיות לא מסתכלת לכיוונינו.
"היא התעלפה!!" אמרתי, מתחילה לבכות שנית. זה מה שחסר לי, שמקס יאבד את הסיבה היחידה שלו לחיות.
"תביאו לכאן מיטה!!" האחות אמרה ותוך כמה שניות לקחו את ניקול המעולפת למיון.
חצי שעה עברה וניקול חזרה, כשעקביה בידיה.
"את בסדר??" ביל שאל בדאגה, בזמן שניקול הייתה בבדיקות ישבתי בחיקו, מספרת לו עד כמה היא חשובה לו.
"היא חשובה לך נכון?" שאלה היא בשקט מצביעה עליי בחיוך.
"כן, היא מיד הפכה לאחותי הקטנה, או משהו קרוב.." אמר ביל בחיוך.
"אני מבינה למה.." אמרה ניקול והתיישבה ליד סנדי ואשלי.
"היי.." אמרה ניקול וכשראתה שהן ישנות אחת על השנייה עם פנים נפוחות החליטה לעזוב את השתיים.
"מה קרה? למה התעלפת??" שאלתי כשניקול נעמדה לידי.
"טוב אממ.. יש לנו הרבה להשלים.." אמרה ניקול והתיישבה על כסא לידי.
"בזמן שאת נסעת, בחודשיים האלה, כדי לקדם את הקמפיין שלך.. אז מקס ואני את יודעת, עברנו שלב. ולפני שבועיים מכוניות שחורות התחילו להקיף את הבית שלנו, וביום למחרת שזה קרה הוא עזב והשאר לי מכתב שהוא יחזור כשהכול יסתדר.." ניקול אמרה ומצמצה במהירות, מונעת מדמעותיה לצאת "בהתחלה חיפשתי אותו בכל מקום אפשרי אבל הוא פשוט נעלם!!" הוסיפה.
"ומה קרה אחרי זה?" שאלתי.
"כלום, לא מצאתי אותו, את התקשרת ואמרת לי שהוא פה, והתעלפתי.." אמרה, מושכת זמן.
"נו!! ומה הרופא אמר לך מפגרת??" שאלתי ונתתי לה מכה קטנה בכתף.
"תיזהרי!! את עוד תפגעי באחיינית שלך.." אמרה ניקול בחיוך קטן.
"מה???????" כמעט וצעקתי.
"אני בהיריון, מאח שלך.." אמרה שוב והפעם תשומת הלב של כולם, אפילו של אשלי וסנדי שהתעוררו מהכמעט צעקה שלי.
"מזל טוב!!" אפילו טום וביל שלא הכירו אותה איחלו לה זאת וחיבקו אותה.
"אני חושבת שאני צריכה לדבר עם מישהו על כמה דברים.." היא אמרה וקמה מהחיבוק, נכנסת לחדר של מקס.
"שלום לך.." לחשה לו כשפתח את עיניו לאחר בערך חצי שעה, שבה ניקול התבוננה בפניו המלאכיים.
"שלום.." אמר גם הוא.
"אממ' יש לי חדשות.. אתה תחליט טובות או רעות" אמרה היא, המייק-אפ שלה מסתיר את הסומק העז שעיטר את לחייה.
"אני בהיריון" אמרה עיניה נוצצות מהתרגשות ומפחד.
"אני יהיה אבא?" שאל, עיניו נוצצות וליבו דופק בחוזקה. הנהון קטן מצדה של ניקול גרם לצפצופיי יתר במכונה, מה שגרם לעשרה רופאים לפחות להיכנס לחדר ולהוציא את ניקול.
"סיפרת לו?" שאלו סנדי ואשלי.
"כן, בחיים שלי לא ראיתי אותו מתרגש כל כך" אמרה ניקול ובעיניה נשקף אושר החסום באירוע כלשהו. העובדה שמקס היה עם חצי רגל במוות.
"אני שמחה בשבילכם" אמרתי בחיוך עייף, השעה הייתה שלוש בצהריים וכבר הייתי מותשת מכל הרופאים והריח של הבית חולים.
- למחרת בבית החולים -
"שלום מקס.. זוכר אותי?" אדם לבוש בשחור נכנס לחדרו של מקס. ליבו של מקס החל לדפוק במהירות וידיו של מקס רעדו.
"מ-מה אתה ע-עושה פ-פה??" מקס שאל, מנסה להירגע.
"מנסה להוכיח לך מה קורה כשלא משלמים את מה שצריכים.." האדם אמר.
"אלה הייתם אתם? אתם ד-דרסתם אותי?" מקס שאל, פחות מפוחד ממקודם.
"אוה אתה לא רציני שחשבת שזה תאונה רגילה.." אותו אחד אמר בבוז.
"ג'ו בבקשה, אני יחזיר לך את הכסף רק תתרחק מהמשפחה שלי.." מקס אמר.
"הבוס נותן לך שבועיים או שהיא תיפגע.." ג'ו אמר וזרק על מקס תמונה שלי.
"ל-לא!!" מקס צעק וג'ו יצא מהחדר.
"בבקשה לא.." מקס התחנן ודמעות החלו לרדת מעיניו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
