רק כדי שתראו שיש הבטחות שאני מקיימת..
הינה פרק 11 XD
פרק 11:
"הבוס נותן לך שבועיים או שהיא תיפגע.." ג'ו אמר וזרק על מקס תמונה שלי.
"ל-לא!!" מקס צעק וג'ו יצא מהחדר.
"בבקשה לא.." מקס התחנן ודמעות החלו לרדת מעיניו.
-במלון-
"איך ישנת?" ביל שאל אותי בארוחת הבוקר.
"גרוע.. גרוע מאוד.. יש לי תחושה שמשהו רע עומד לקרות.." מלמלתי ושיחקתי עם האוכל שבצלחת.
"למי?" ביל שאל בהתעניינות.
"למישהו חשוב לי.." אמרתי ובדיוק הפלאפון שלי צלצל.
"הלו?" עניתי במידיות.
"אלכס שוורץ?" קול קודר נשמע מהצד השני.
"זאת אני.." אמרתי.
"מדברים מבית החולים.. מקס.." הרופא התחיל לומר.
"מה קרה למקס?" שאלתי ועיניי התמלאו דמעות.
"מצבו מידרדר.." הרופא אמר בכובד ראש.
"אני כבר באה.." אמרתי וניתקתי.
"מה קרה למקס?" ביל שאל.
"ה-המצב ש-שלו מ-מ-מדרדר.." גמגמתי ופרצתי בבכי, וביל בתגובה חיבק אותי.
"בואי נלך.. אני אנהג.." הוא אמר ולקח ממני את מפתחות האוטו שלי.
"אתה לא חייב לבוא אם יש לך מחוייבות עם הלהקה.." אמרתי לו ומחיתי את דמעותי.
"דיויד יבין.. אני בטוח בזה." ביל אמר ונכנסנו לרכב.
"תודה.." אמרתי לו כשהתחלנו לנסוע.
"אין על מה" ביל חייך וליטף את שערי, מעורר רצון חבוי לפרוץ בבכי כמו ילדה קטנה.
-
כשהגענו לבית החולים, ראיתי את ניקול כבר שם, יושבת מקופלת וכל גופה רעד. התקרבתי אליה וראיתי שבידיה יש תמונה.
"מה איתו?" חיבקתי אותה חזק, נותן לה לבכות על כתפי.
"כשאני הגעתי.. מישהו גדול יצא מהחדר והוא ניראה מאוד משועשע, ומאותו הרגע הוא התחיל להידרדר.. כשנכנסתי אליו כדי לראות אם הוא ער מצאתי את זה על הרצפה.." היא אמרה בקול רועד והגישה תמונה שלי. הפכתי את התמונה כדי לראות אם כתוב שם משהו.
"מה כתוב שם?" ביל שאל ולקח את התמונה - "אחיך חייב כסף.. לאנשים ממש לא נחמדים.." הוא הוסיף, וגרם לניקול להתייפח בשקט.
"ניקול תירגעי.. אני אסדר את זה והכל יהיה בסדר.." אמרתי לה ונישקתי את ראשה.
"איך הכל יהיה בסדר?! את לא ראית את האיש ההוא! את בקושי מגיעה לו לברך!!" היא צווחה.
"אל תדאגי! יש לי את ביל וטום איתי, ודיויד שומר עליי.. אל תדאגי.." אמרתי לה וניגבתי את דמעותיה עם אגודליי.
"בילי תהיה איתה לשנייה.. אני צריכה לדבר עם מקס.." אמרתי לביל ונכנסתי לחדר, בדיוק ברגע שהוא התעורר.
"היי.." הוא אמר לי בחיוך רפה.
"במה הסתבכת הפעם?!" שאלתי אותו בכעס. כשהבטתי בפניו חסרי האונים כל כך רציתי להתחיל לבכות כמו ילדה קטנה ולבקש שיחלים מיד.
"אני מצטער.." הוא מלמל והביט בי בעיניים מלאות דמעות - "אני לא רציתי שיערבו אותך.. אני ישיג את הכסף.. אני נשבע לך שאני לא אתן שיפגעו בך בגללי.." הוא הוסיף בקול חנוק.
"אל תדאג.. אני יטפל בזה.. אתה צריך להחלים ולטפל בתינוק שלך ושל ניקול, ברור?!" אמרתי לו, מנסה להעלים את הגוש שהיה לי בגרון.
"כן.." הוא אמר ולי והנהן חלושות כדי לחזק את דבריו.
"אני יקרא לניקול.. היא ממש דואגת לך.." אמרתי לו, נישקתי את מצחו לפני שיצאתי.
"ניקול הוא בפנים.. הוא מחכה לך.." אמרתי לה בחיוך ופניה זרחו לרגע, לפני שהיא נכנסה לחדר.
"היי.." היא אמרה לו, היא פחדה לגעת בו, היא חשבה שהיא עלולה לנתק משהו בטעות.
"היי..." הוא חייך אליה, חיוך עייף אבל מאושר. רק מלראות אותה הוא קיבל כוחות.
"אעאע אני יודעת!!" התפרצתי פתאום לחדר, לא שמה לב למתח שהיה בינהם.
"אני מפריעה למשהו?" שאלתי והסמקתי.
"כן, קצת.." מקס אמר ונתן לי מבט מאשים.
"סורי.." אמרתי והבטתי בהם במבט מצטער. סגרתי את הדלת וניגשתי אל ביל.
"רוצה ללכת?" הוא שאל.
"כן, הבית חולים נמאס עליי.." אמרתי לו.
"רוצה לומר להם ביי או שפשוט נלך?" ביל שאל.
"נלך.. הפרעתי להם מספיק להיום." ציחקקתי ויצאתי יחד עם ביל מבית החולים.
זה הכל להיום..
מקווה שאני יעלה פרק נוסף בשבועיים הקרובים..
אוהבת אתכן [ואם יש בנים אז גם אותכם]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
