דביר: נורי את ערה?
נורי: כן בוא שוב לידי...
דביר: איזה מתח אה...?
נורי: אוףכן אני כבר לא יכולה לחכות, אני כבר מתה לראות אותה! לדבר איתה, להיות איתה.
דביר: נורי, אם את צריכה משהו, כל דבר אני פה!
נורי: אני יודעת... תודה דביר!
דביר: אפשר לנסות להעסיק אותך במשהו אחר?
נורי: אפשר לנסות!
דביר: טוב... מממ יש לך חבר?!
נורי: לא כבר אמרתי לך!
דביר: היה לך?
נורי: ברור... טוב לאן אתה חותר?!
דביר: סתם... היה לכם קשר רציני?!
נורי: אני חשבתי שכן.. אבל הוא... עזוב אני כבר לא יודעת...
דביר: תספרי לי עליו קצת...
נורי: חחחח טוב.. אבל זה רק בשביל להסיח את דעתי...
טוב אז קוראים לו עדן לוי, הוא הילד ההוא שכולן אוהבות... הרגיש, החכם, המצחיק... כל הבות אהבו אותו כולל אותי... הוא היה החבר של החברה הכי טובה שלי... ליאל, כיאילו הוא אהב אותה מאוד והיא לא התלהבה יותר מידי. הוא התחיל להתחבר אלינו ולאט לאט נהפכנו להיות ידידים ממש ממש טובים הוא הכי הבין אותי, חוץ מאלי... תמיד שברחתי מהבית הלכתי אליו. היו לנו מלא רגעים מביכים... ואז יום אחד הוא פשוט הזמין אותי ואת ליאל לים והלכנו ואז הוא הציע לי חברות, ולא הסכמתי!
דביר: מה?!
נורי: כן.. מה לא רציתי שזה יהיה ברור שאני אוהבת אותו וחוץ מזה לא רציתי לאבד את הידיד הטוב שלי כי אז באמת היינו ידידים כ"כ טובים!
דביר: טוב.. ומה מה קרה אחר כך?
נורי: אחר כך הפכנו להיות חברים ועשינו הכל ביחד היינו תקועים אחד בתוך התחת של השניה. עד הייתי צריכה לעבור דירה...:(
דביר: איך הוא קיבל את זה?
נורי: רגיל... הבחנו לעצמינו שנשאר נאמנים אחד לשניה ושנדבר המון ואז על הפעם הראשונה שבאתי לבקר ראיתי אותו מתנשק עם ליאל... החברה הכי טובה שלי, וזהו בעצם עד היום הוא מבקש שאני יסלח לו! אין אתם הבנים זה עם חרא!
דביר: חחח היי לא כולם!
נורי: בטח שכולם! טוב עכשיו תורך...
דביר: מה את רוצה לדעת...
נורי: הכל!
דביר: תהיי יותר ברורה!
נורי: OK.. מי ומתי הייתה החברה האחרונה שלך...?
דביר: חחח טוב זאת צליל וזה היה שאני הייתי בט' והיא הייתה בז'
נורי: מה?! צליל?! איך הגעתם אחד לשניה?! ולמה יצאתה עם ילדה שקטנה ממך בהרבה!
דביר: קודם כל זה לא בהרבה זה כולה שנתיים! ושנית אני מכיר אותה מאז שהיא יצאה מהבטן של אמא שלה. תמיד היינו ידידים טובים וזה היה פשוט ברור שנהפוך להיות חברים...
נורי: כן אבל לא ראיתי אותכם השניה ממש ביחד!
דביר: טוב זה כי לא שמת לב אלינו בהתחלה! חחחחח
נורי: חח יכול להיות, יו אני בשוק עדיין שהייתם ביחד!
דביר: לא יודע בשבילי זה טבעי.
נורי: דביר תודה! :)
נורי שמה את הראש שלה על הכתף של דביר, דביר הרגיש קרוב כ"כ אל נורי. הוא אהב את זה שהוא לצידה, שהוא שומר עליה.
דביר: אז רגע.. את עדיין אוהבת את עדן?
נורי: לא יודעת... כיאילו הוא היה החבר הראשון שלי ואני אהבתי בו כל כך הרבה דברים, אבל עדיין הוא התנשק ועוד עם החברה הכי טובה שלי. לדבר כזה אין מחילה.
דביר: ואת פנויה להצעות חדשות?
נורי: תלוי מי?
דביר: לזאת?
דביר קירב את שפתיו לשפתייה האדומות של נורי, כבר הרבה זמן שהוא רצה לנשק אותה. הוא הרגיש את נשימותיה, את חום גופה. גם נורי הרגישה קרוב את דביר, את הריח הנעים שבא ממנו, השאלה שהייתה שם באוויר זה "האם לסגת?" דביר התחיל לנשק את נורי, נשיקה סוהרת וארוכה, נשיקה אוהבת!
נורי עצרה את דביר לרגע, היא לא ידעה בכלל אם זה בסדר שעכשיו אחותה שוכבת חסרת הכרה בחדר קר ואפל והיא מתנשקת עם איזה בחור שלא מזמן הכירה.
דביר: הכל בסדר?
נורי: כן.. פשוט לא ראיתי את זה מגיע! אז מה קורה כאן בעצם?
דביר: מה צריך לקרות?!
נורי: לא יודעת.. מה זה הופך אותנו?!
דביר: תרגעי כולה נשיקה אחת!
נורי הביטה לעינוי של דביר, עינוי הגדולות והחומות שאומרות הכל! הן זהרו והראו משהו רגוע, משהו אמיתי. פתאום צליל הגיעה.
צליל: הנה אתם! חיפשתי אתכם! בואו ניכנס כולם בפנים מחפשים אותכם!
נורי: יש משהו חדש?
צליל: אני לא יודעת... אבל בואו.
דביר נכנס נורי וצליל הלכו קצת מאחוריו.
צליל: קרה משהו?
נורי: אני יספר לך בהזמנות!
צליל: לא ידעתי שאת דביר קרובים..
נורי: נדבר על זה כבר... אני עפתי לאבא שלי לראות אם יש משהו חדש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
