ההמתנה הייתה ארוכה. דורית הצליחה "לתפוס" תנומה על דרור שגם נרדם..אבל אמיר לא יכל. עכשיו שתי הבנות שלו בסכנה. הוא התפלל לשלומן.
אמיר: בבקשה ה' בבקשה! תציל את הבנות שלי. עד ששוב זכיתי בהן... אל תקח לי אותם בבקשה. אני מתחנן
לאמיר היה אח תאום. אבל הוא נפטר בלידה :( אמיר תמיד חש את הכאב של אימו על איבוד אחיו. ועכשיו, עכשיו הוא מבין אותה הכי טוב. שרה אמא של אמיר הייתה איתו בימיים ובלילות חזרה לבית, היא תמיד תמכה בו. כאשר נולדו לו התאומות ושהוא יתגרש. היא תמיד הייתה לצידו. אהבה כזאת בין בן לאם לא רואים הרבה.
דורית התעוררה והלכה לשבת ליד אמיר.
דורית פיהקה ומילמלה משהו: נו יש חדש?
אמיר: עוד לא.
דורית: אנחנו עמדנו לאבד את אלינור היית מאמין?
אמיר: אנחנו עכשיו יכולים לאבד גם את הבת הקטנה שלנו וגם את אלינור את יודעת?
דורית: יהיה בסדר תפסיק לראות שחורות.
אמיר: לא כי ישר להגיד כן ולשלוח את הבת שלך למשימת מוות יכלת קודם לברר לגבי הניתוח לא?
דורית: הייתי נואשת. וידעתי שנורי תסכים. אוף אמיר למה אנחנו תמיד רבים?
אמיר: זאת שאלה טובה.
דורית: איפה טעינו?!
אמיר: בעיקר טעינו שניסינו לחיות בשלישיה עם דרור!
דורית: גם לפני שדרור נכנס לתומנה לא היינו כאלה מאושרים אז אל תוציא אותי האשמה!
אמיר: את זה את אמרת. אני הולך להביא קפה... להביא גם לך?
דורית: לא תודה.
באותו זמן בחוץ יותם ודביר ישבו ביחד.
יותם: אז מה יש משהו רציני בניך לבין נורי?!
דביר: תאמת אף פעם לא דיברנו עלינו תמיד הייתה את אלינור באמצע.. כיאילו אתה יודע למה אני מתכוון.. הראש של נורי היה עסוק רק באלי. ובינך לבין אלי?
יותם: היה.. אבל הרסתי הכל :(
דביר: מה בגלל הנסיעה שלך?
יותם: כן... בחיים לא אהבתי משהי כמו שאני אוהב את אלינור! היית רוצה משהו עם נורי?
דביר: אין דבר שאני יותר רוצה מזה! אבל נראה לי שהיא אוהבת את החבר הקודם שלה עדיין.
יותם: למה אתה חושב ככה?!
דביר: כי היא הייתה הרוסה לו על התחת. דבר כזה לא נעלם מהר.
יותם: אז אתם רק ידידים עכשיו?
דביר: כן... :(
טוב אז ספר איך היה בברזיל?!
יותם: היה מאוד כיף! נהנתי מאוד עם אחי. הכרתי אנשים... ו....
דביר: ו..?
יותם: הכרתי משהי מדהימה! ותאמת שנתתי לזה להתפתח כי אני ואלינור נפרדנו וחשבתי שככה זה יעבור מהר יותר.
דביר: אז רגע לא הבנתי.. יש לך עוד משהי?
יותם: אנחנו לא חברים אבל כן היה לנו את כל ה.... חחחחחחח
דביר: חימומים אה?! חח אתה שובב אבל שאלי תצא מזה אתה שותק ולא מדבר על זה!
יותם: ברור! אני לא רוצה לעשות שום דבר שיפגע בה!
סוף סוף הניתוח הסתיים. ערן יצא לאמיר ודורית!
ערן: הניתוח עבר. עכשיו הכל תלוי בהן. עוד חצי שעה תוכלו להכנס, אבל עדיין שום דבר לא סגור.
אמיר: תודה רבה לך ד"ר!
דורית: אני כבר מתה להכנס אליהן!
נורי ואלינור שכבו זאת ליד זאת. כל אחת מחוברת למכונות שונות. שתיהן נראו נורא. אבל אלינור הייתה נראת זוועה. כיאילו עכשיו הוציאו אותה מהקבר. אם הסתכלו ממש מקרוב ראו חיוך קטן על פניה של נורי. חיוך קטן שאומר הכל.
אמיר נכנס אל הבנות ראשון:
אלינורי חמודות שלי!
אין לכן מושג כמה אני גאה להיות האבא של שתיכן.
כל אבא היה רוצה בנות כאלה, תדעי לך אלינור שכמעט ויתרנו עליך אם לא היה את נורי אני לא יודע מה היה קורה..
ואת נורי, את הילדה הכי אמיצה שאני מכיר, לא הרבה היו מסכנים את החיים שלהם בשביל אחרים.
אני הכי מאושר בעולם להיות אבא שלכן.
אמיר יצא הוא הרגיש הקלה מסויימת שהוא ראה אותן.
דורית: נוו ראיתה אותן? הן בסדר? איך הן נרא לך?
אמיר: הן יהיו בסדר... אני מקווה.
דרור: בעזרת השם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
