השעה הייתה 15:41 עבורו יומיים מאז הניתוח של נורי ואלינור. נורי יצאה בשלום. לאלינור עשו המון בדיקות כל הזמן הזה היא הייתה מחוסרת הכרה.הרופאים יצאו מהחדר שלה ונכנסו, יצאו ונכנסו. ככה אולי איזה 13 פעם.
דביר: היי תראי מה הבאתי לך...
נורי: עוד פעם את אוכל מבית החולים?
דביר: דינג דינג דינג!! כל הכבוד
נורי: איכסס אבל אני שונאת את האוכל פה!!
דביר: ואת יודת במה את זוכה? את זוכה בנשיקה!
דביר התקרב לנורי ונישק אותה בפה נשיקה קטנה שאומרת הכל.
נורי: דביר לא נוח לי.
דביר: מזתומרת?
נורי: אני לא יודעת מה קורה בנינו?! זה אמיתי זה משחק?! כיאילו למה לך לצאת עם משהי בכיתה ט' שאתה בי"א?
דביר: אני יודע רק דבר אחד.. וזה שנורי עמר נכנסה לי חזק לתוך...
דביר לא יכל להמשיך את המשפט, חברי הכיתה של אלינור נכנסו במפתיע.
"הפתעה!" צעקו כולם. יהב, שוהם, יותם, דניאל ושחר באו.
נורי: היי
יותם: הבאתי את כולם שיהיה לאלי שמח!
דביר: יותם בוא רגע לצד...
יותם ודביר יצאו מהחדר והלכו לכיוון הקפיטרייה.
יותם: אה גבר?
דביר: אחי מה אתה דפוק?
יותם: למה דפוק?
דביר: מה אתה מביא את כל אלה. הן רק לפני יומיים יצאו מניתוח! ולידעתך עדיין לא יודעים מה עם אלינור. המשפחה שלה ראתה אותה כולה פעמיים ביומיים האחרונים!
יותם: לא יודע.. כולם לחצו והתפשטה השמועה חוץ מזה אלינור תשמח.
דביר: אולי אלינור אבל נורי לא.
יותם: גם נורי תשמח... הבאתי לה את עדן... הוא אמרלי שהוא הידיד הכי טוב שלה.
דביר לא ידע מה לחשוב באותו הרגע. יותם באמת טיפש או שהוא רק עושה את עצמו? הוא היה חייב לפעול מהר, והדבר שהוא היה צריך היה בדיוק מול העייניים שלו. זה ניצב מולו ורק שהגבעול שלו עשוי משוקולד.
יותם ודביר חזרו לחדר. כל הילדים התאספו סביב נורי שהרגישה לא בנוח.
יהב: וואי מסכנה שלי איך את נראת שונה!
שוהם: טוב תנסי את להיות בבית חולים ולהראות יותר טוב! ומאמי את נוראת מדהים!
דניאל: איפה אלינור?!
נורי: חח תודה.. ו.. אני לא ממש יודעת, לא יצאתי מהחדר הזה בזמן האחרון.
יהב: יו די עשית קרחת?! אבל למה?
בדיוק באותו הרגע עדן נכנס... דביר ראה אותו ודפק ריצה.
עדן: היי חיים שלי!
דביר: היי בובי לוק וואת אי דו פור יו- look what i do for you והחזיק את הורד מאחורי הגב.
נורי: יפה שלי... והסתכלה על דביר.
דביר התקרב אל נורי והוציא את הורד "וואלה" אמר במבטא צרפתי. הוא הגיש לה את הורד ונישק אותה בפה.
נורי: יו איזה חמוד.
יהב: די אתם ביחד?! איזה מושלמים!
שוהם: איזה מתוקים אתם!
עדן השפיל את הבמט הוא לא ידע מה לומר. כל הילדים יצאו מהחדר ולכו לברר מה עם אלינור. נורי נשארה עם דביר ועדן. עדן סימן לדביר שישאיר אותו ואת נורי לבד. דביר הסתכל על נורי כדי לקבל אישור. נורי חששה בהתחלה ונלחצה וישר אמרה לא. דביר התקרב אליה ולחש לה: תצטרכו לדבר מתישהו...
דביר עזב את החדר ונורי ועדן נשארו לבד.
נורי: חשבתי שהיינו כבר פה לא?
עדן בהתחלה שתק הוא יסתכל על החלון ולא הוציא מילה.
נורי: רצית לדבר לא?
עדן: נורי... עדן הסתובב והתחיל להתקרב למיטה של נורי. אני... אני כ"כ... נורי אני כ"כ מצטער! על הכל. באמת בחיים לא רציתי לגרום לך כאב. ואני רק עכשיו יודע שהייתי לא בסדר! ושהתנהגתי כמו חמור.
נורי: מאיפה זה הגיע?
עדן: היום שראיתי את הילד הזה מנשק אותך... הבנתי משהו. ורק שתדעי שאני עושה את כל זה כי את עדיין חשובה לי! אם לא היית חשובה לי הייתי שוכח אותך ככה. בשניה.
נורי: אז מה שבעצם הייתח צריכה לעשות כדי שתדע שטעיתה להתנשק עם משהו אחר מול העיניים שלך?
עדן: נורי אני באמת מצטער. גם על מה שקרה לנו וגם על אלי, ואני יתפלל ביחד איתך לשלומה. נורי אני גם בן אדם ובני אדם טועים.
נורי אף פעם לא שמעה ככה את עדן מדבר. ממש כיאילו הלב שלו מדבר, היא היה כנה איתה זה היה נראה כ"כ אמיתי.
נורי: אז מה עכשיו?
עדן: לא יודע.
נורי: אוף אני כ"כ שונאת אותך... אבל הלב, הלב אומר לסלוח :(
עדן: שעזבת את רמת גן ועברת לחולון התרסקתי. לא ראיתי איך אני מעביר את השנה האחרונה שלי בחטיבה בלעדיך! :( הייתי שבור. אני אהבתי אותך מאוד. ליאל ראתה עד כמה אני שבור וניסתה לנחם אותי כל החופש היינו ביחד. ואז היה את אמת או חובה ואמרו לי לנשק את ליאל ואמרתי שלא, אז היא נעלבה אז אמרתי שתיהיה נשיקה קטנה בפה ו....
נורי: ו.. מה?
עדן: לא התנשקתי כבר חודשיים הייתי זקוק לזה. למגע של משהי.
נורי התחילה לבכות. עדן התקרב אליה וחיבק אותה, לאט לאט הוא קירב את הפה שלו לשלה. נורי ישר עצרה אותו.
נורי: עדן.. אני עם דביא עכשיו... וטוב לי איתו.
עדן: אני מבין... טוב תמסרי לאלינור שתרגיש טוב. ברמת גן כולם מתפללים בשבילה. תרגישי טוב. ביי
עדן יצא מהחדר ונורי נשארה לבד. המחשבות הציפו את הראש שלה. מה יקרה עכשיו?! היא תמשיך להיות חברה שלך דביר?! עדן באמת אוהב אותה?! הוא באמת מצטער?! מה שהוא סיפר לה היה נכון?! כדי לספר לדביר?!
דביר ראה את עדן יוצא מהחדר ורץ אחריו.
דביר: חכה שניה.
עדן: מה?
דביר: אחי אנחנו צריכים לדבר.
עדן: שוט... ודבר מהר עוד 15 דקות יש לי אוטובוס.
דביר: אני נורי ביחד עכשיו.
עדן: אני יודע.
דביר: תאמת עכשיו אני אמור להרביץ לך כי לנורי כאב מאוד בגללך!
עדן: אני יודע... טוב תקשיב אני באמת צריך ללכת. ואחי...
דביר: אה?
עדן: שמור עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
