השעה הייתה שעת ערב מאוחרת. דביר כבר הלך. אמיר וערן נכנסו לחדר של נורי.
נורי: היי:)
ערן: היום משחררים אותך!
נורי: סוף סוף!
אמיר: יאללה בואי תתלבשי. אני יקח אותך לבית תאכלי משהו ומחר תבואי שוב.
נורי: אין שום סיכוי! אני נשארת פה.מה עם אלי?
ערן: אלינור התעוררה לפני 10 דקות.
נורי: מה?!?!!? איך לא סיפרתם לי!?
אמיר: עושים לה בדיקות אפילו אני לא נכנסתי.
נורי: אז היא בסדר?!
ערן: תראי אני לא יכול להביא לך עובדה שהיא תיהיה בסדר, עד שהבדיקות יסתיימו. אבל נראה לי שהכל מאחורכם כבר.
נורי: אז עכשיו אני ממש לא מתכוונת ללכת!
ערן: זה דווקא חשוב שתראי רעננה מול אלינור. שתראה שהיא לא הדאיגה אותכם כל כך.... היא תרגיש טוב שהיא תראה שהייתם חזקים.
אמיר: דרור יקח אותך לבית, אני יגיד לו לחכות עד שתסיימי והוא יחזיר אותך
נורי קפצה מהמיטה והתחילה להתארגן. דרור חיכה לה בחוץ. היא נכנסה לאוטו שלו.
דרור: מתרגשת לפגוש את אחותך?
נורי: כן מאוד.
דרור: נורי אני יודע שעברתן כ"כ הרבה בחיים ואתן באמת ילדות מדהימות.
נורי: כן כל זה יפה ונחמד אבל בבקשה תתחיל לסוע.
דרור: נורי אנחנו שנינו מבוגרים דייו לא?
נורי: אני לא מבינה?
דרור: למה את לא מסוגלת לקבל אותי?
נורי: אני מקבלת אותך.
דרור: את לא. את רבה כל הזמן עם אמא שלך..
נורי: טוב תיהיה בטוח שזה לא בגללך!
דרור: לא אני זה שהרסתי את המשפחה שלך.
נורי: אני יודעת. אבל קשה לקבל משהו אחר שישן במיטה של אמא שלי במקום אבא שלי.
דרור: נורי אני אוהב אותך ואלינור מאוד.
נורי: אתה יכול בבקשה להתחיל לנסוע?
דרור שתק ונסע, כל הדרך הוא לא החליף מילה עם נורי. לנורי לא ממש היה אכפת באותו הרגע מה דרור חושב היא שמחה שהיא הולכת סוף סוף לראות את אלינור. שבועיים אלינור חייה בין העולם הזה לעולם הבא. רק לפני שבועיים הם היו בלונה פארק מאוחדים מתמיד. ורק לפני חודשיים הן התחילו את שנת הלימודים ורק לפני ארבעה חודשיים הן עברו לחולון. הכל קרה כ"כ מהר.
הם הגיעו לבית, דרור נעצר מתחת לבניין.
נורי: אין צורך שתחכה לי דביר יחזיר אותי לבית החולים.
דרור: מה פתאום אני יחכה לך.
נורי: באמת לא צריך.. לא תיהיה עם אמא שלי.
דרור: את בטוחה?
נורי: כן.
דרור סגר את החלון והתחיל לנסוע. נורי עלתה למעלה הדליקה את המערכת ושמעה את השיר שלה ושל עדן: I'm Yours
http://www.youtube.com/watch?v=EkHTsc9PU2A
היא הסתכלה על המראה והתחילה לרקוד ולחייך. היא שלחה הודעת SMS לדביר:
-+-חיים שלי משהו טוב קרה! תתקשר אליי דחוףףףף-+-
ובאמת השיחה לא איחרה לבוא ישר אחרי שלחת ההודעה דביר התקשר:
דביר: נורי?
נורי: חיים שלי! :)
דביר: מה קרה?!
נורי: איפה אתה?
דביר: עובד...
נורי: ממתי אתה עובד?!
דביר: חח מתחילת השנה...
נורי: זה לא בסדר אני יודעת עליך כ"כ קצת דברים... אז במה אתה עובד?
דביר: בפיצה, טוב את מתכוונת לספר לי מה קרה כבר?!
נורי: תנחש?
דביר: מממ את רוצה להתחתן איתי?!
נורי: נוו דיי תיהיה רציני!
דביר: נו לא יודע
נורי: זאת אלי! היא בסדר.
דביר: רציני?!
נורי: כן, מתי אתה מסיים לעבוד?
דביר: מאוחר :( התחלתי רק לפני חצי שעה.
נורי: אוף עד מתי כבר הפיצה יכולה לעבוד?
דביר: אנחנו עובדים 24/7
נורי: אוףף טוב אבל איך שאתה מסיים אתה בא שיהיה לך ברור
דביר: ברור נסיכה שלי. טוב הבוס עצבני עפתי
נורי: ביי:(
נורי סיימה לדבר עם דביר ונכנסה להתקלח. נורי באה לחפוף את שערה. אבל לא היה ממש מה לחפוף. השיער לא היה נעים למגע. שיער היה קצוץ כמו של בנים. נורי יצאה מהמקלחת והתלבשה. היא לבשה חולצה צהובה עם מכנסון קצר שחור. ושמה כובע שחור מתאים. ושמה בשקית חולצה אדומה עם מכנסיים טיפה יותר ארוכים משלה גם הם בצע שחור וכובע שחור שמסביב סרט אדום. את הבגדים האלה היא לקחה לאלינור.
נורי התחברה לאיי סיי וכתבה בהאווי:
יש אלוהים, והוא החזיר אותי לחיים.
אלי בסדר =}
ישר נשלחו לה 2 הודעות אחת מיותם והשניה מצליל:
צליל: אלי בסדר?
יותם: מזתומרת אלי בסדר?
נורי: יותם בוא מהר לבית שלי.
יותם: אני כבר מגיע!
נורי לצליל: צליל יפה שלי אני לא יכולה לדבר עכשיו.. אבל כנראה שאלינור הבריאה!
נשמעו דפיקות בדלת זה היה יותם.
נורי: יופי יאללה בוא הזמנתי כבר מונית היא למטה.
יותם: אלינור בסדר?!
נורי: נראה שכן.
הנסיעה הייתה ארוכה למרות שהמרחק בין הבית חולים לבית של נורי היה כרבע שעה. אבל הציפייה שלראות את אלינור הייתה חזקה.
המונית הגיעה לבית החולים, יותם שילם לה והם רצו לבפנים.
נורי: אבא! נו ראיתם אותה כבר?!
אמיר: כן!
נורי: איך היא?!
אמיר: בואי תכנסי אליה היא חיכתה לך...
נורי הלכה לאט לאט דפקה 2 דפיקות קטנות על הדלת. היא לא ראתה את אלינור כבר שלושה ימיים, ולא דיברה איתה לפחות שבוע וחצי. היא הסתכלה עליה, הדבר היחידי שהיא ראתה זה את עינייה הגדולות של אלינור נצצות וחיוך גדול על הפנים.
אלינור: נורי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
