חצי שעה לפני הפגישה של אלינור ונורי:
דורית: איפה נורי?
אמיר: היא השתחררה, דרור לקח אותה לבית.
דורית: טוב...
אמיר: מה קרה?
דורית: תראה מה זה! אין לי שום קשר עם הבת שלי.
אמיר: ברור שיש לך..
דורית: אני רואה ששכחת למה הן עברו לגור איתך!
אמיר: אני לא מבין.
דורית: הן ברחו ממני אליך. תאמין לי אני לא יודעת למה ציפיתי שהכנסתי את דרור לבית. באמת קיוותי שהן יקבלו אותו.
אמיר: אני בטוח שהן שמחות בשבילך.
דורית: שמחות?! הצחקת אותי. אני זאת שפירקתי את המשפחה הזאת.
אמיר: די דורית מספיק. זה לא הזמן לרחם עליך.
ערן יצא מהחדר של אלינור.
אמיר: נו אפשר להכנס אליה?
ערן: כן אתם יכולים.
אמיר: תודה לה'! בואי דורית תכנסי קודם.
דורית: לא אני יחכה לדרור תכנס אתה.
אמיר: בטוח? את לא רוצה שנכנס שנינו?
דורית: לך אלי מחכה לך.
אמיר: אלינורי?
אלינור: אבא?
אמיר: חיים שלי את בסדר. הוא התקרב אליה ונישק אותה נשיקה אהבת וחיבק אותה חיבוק חם שלא מוכן לעזוב. אלינור נראה הרזתה.
אלינור: אבא, תגיד מה קורה איתי?
אמיר: זהו זה נגמר! הכל בסדר עכשיו.
אלינור: באמת?! שיו איזה כיף. תגיד איפה נורי? חלמתי עליה.
אמיר: באמת מה חלמת?
אלינור: חלמתי שהיא באה ומדברת איתי ואני לא מגיבה לה, ואז היא נכנסת לפניקה ומתחילה לצרוח עלי שאני יתעורר. ואני שומעת אותה אבל לא מצליחה לדבר. ואז אני שומעת את יותם מצטרף אליה וצועק עלי שאני יתעורר. אבל אני לא מצליחה לזוז או לדבר. והם שניהם מתעקשים ונורי אומרת לי שאם אני לא יזוז אני ימות או משהו כזה ואז היא אמרת לי ללחוץ לה על היד ואני לא מצליחה ואני בוכה והיא בוכה והדמעות שלה נופלות לי על היד. ואז אני רואה אותך ואת אמא ואתם אומרים לי כמה תתגעגעו אליי ושאני בת מדהימה ופתאום יש לי את הכוח ללחוץ לה את היד ואני לוחצת והיא מתנפלת עלי ומחבקת אותי.
אמיר לא האמין. כל זה קרה. והבת שלו זוכרת הכל. הוא כמעט ויתר על הבת שלו.
אלינור: אבא?
אמיר: כן אלינורי?
אלינור: הכל בסדר?
אמיר: לא, שום דבר לא בסדר.
אלינור: אבל אמרתה שאני יהיה בסדר!
אמיר: את יודעת שכמעט ויתרנו עליך.. אמיר התחיל לגמגם.
נורי התעקשה שלא.
אלינור: אני לא מבינה?
אמיר: מה נורי לא עשת היא הביאה לפה את יותם.
אלינור: יותם? אבל הוא בברזיל?
אמיר: לא הוא היה פה.
אלינור: באמת?! והיא העלתה חיוך קטן על הפנים.
אמיר: כל מה שסיפרת לי אלינורי... זה נ... זה נכ...
אלינור: זה מה?
אמיר: זה נכון.
אלינור: מה?!
אמיר: כן. :( אני באמת מצטערת יפה שלי.
אלינור: לא נורא העיקר שהכל עבר נכון?!
אמיר חיבק את אלינור הם ישבו מחובקים אולי איזה 10 דקות עד שדורית הפריעה, היא לא יכלה כבר לחכות לראות את אלינור.
אלינור: אמא!
דורית: הי חמודה.
אמיר יצא והתקרב לדורית.
דורית לחשה: מה לוקח להם כל כך הרבה זמן דרור לא עונה לי.
אמיר: יהיה בסדר הם כבר יבואו. חומד אני הולך להביא לך משהו לאוכל טוב?
אלינור: מצויין אני מתה מרעב.
דורית: איך את מרגישה?
אלינור: הרבה יותר טוב.
דורית: יש לך אחות כל כך אמיצה.
אלינור: אני יודעת.. מה היא כבר עשתה הפעם? הביאה מברזיל את יותם?
דורית: מי זה יותם?
אלינור: אני יספר לך מתישהו.
דורית: OK דורית התחילה לבכות.
אלינור: אמא אני בסדר!
דורית: אני יודעת פשוט אני.... אני לא מאמינה על כל מה שעברת בחודשים האחרונים.
פתאום דרור נכנס.
דרור: היי אלי.
אלינור: היי דרור מה קורה?!
דרור: עכשיו שרואים חיוך ממך... הכל מעולה.
אלינור: חחח רגע.. ממתי אני פה? אתמול היינו בלונה פארק או משהו לא?
דורית: את בהחלט פה מאז שהייתם בלונה פארק.
אלינור: כמה זמן אני פה?!
דורית: שבוע וחצי פלוס מינוס
אלינור: הרבה זמן...
דרור: יותר מידי.
ערן: אני נאלץ להפריע אבל אלינור צריכה לעשות בדיקות אני מחזיר לך אותה עוד 10 דקות.
דורית נישקה את אלינור ביד והשאירה לה סימן על השפתיים שלה עם אודם אדום קהה.
היא ודרור יצאו לבחוץ. אמיר בדיוק חזר מהקפיטריה שראה את נורי ויותם.
נורי: אבא! נו ראיתם אותה כבר?!
אמיר: כן!
נורי: איך היא?!
אמיר: בואי תכנסי אליה היא חיכתה לך...
נורי הלכה לאט לאט דפקה 2 דפיקות קטנות על הדלת. היא לא ראתה את אלינור כבר שלושה ימיים, ולא דיברה איתה לפחות שבוע וחצי. היא הסתכלה עליה, הדבר היחידי שהיא ראתה זה את עינייה הגדולות של אלינור נצצות וחיוך גדול על הפנים.
אלינור: נורי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
