הבלוג שלי ו...זהו?

כן סוף סוף החלפתי את העיצוב הזה...הוא כבר היה יותר מדי זמן

עוד מעט אני גומרת את העבודה בתנ"ך...הגיע הזמן

אוף כמה עומס יש עליי!!!! אני צריכה להגיש 3 דוחות קריאה עד סוף השבוע ועדיין לא התחלתי אחד...

אגב,נשארתי בשם שלי כדי שימשיכו לזהות אותי...אבל בקרוב אני אחליף גם את הכינוי...

ראיתם את התחרות של בזוקה?

כמה נמוך עוד אפשר לרדת???מסחרו את בזוקה!!!!הדבר הנפלא שעליו גדלתי כל חיי  פעם הבזוקה הייתה נחמדה וחייכנית עם בדיחות גרועות,היום הבזוקה ממוסחרת עם אצבעות מצולבות ובדיחות גרועות.לא יכלו לפחות לעשות בדיחות מצחיקות???

אבל זה הדבר היחיד שנשאר מהבזוקה של פעם אז אוליי לא כדאי...
בהתחלה שינו את העתידות להידעת,אחר כך ייצרו שקיות עם מסטיקי בזוקה ואז ייצרו חפיסת בזוקה,ועכשיו...התחרות הזאת

האינטרנט הופך לפאקצה.זה פשוט בלתי נסבל!כל האתרים המעצבנים שמכפילים אותיות ומשתמשים ביותר מדי סמיילים  לא שיש לי משהו נגד סמיילים,אבל כל ה *.* וה ^_^ למינהם ממש עולים לי על העצבים.למה אי אפשר להשתמש בסמיילים נורמליים?כבר אי אפשר למצוא אתר נורמלי שנכתב בידי ילדה שלא מכפילה אותיות ומשתמשת בסמיילים מוזרים.אפילו בישראבלוג קשה למצוא בלוגים נורמליים! לא משנה כמה תחפשו,תמצאו את עצמכם בבלוג פקאצי,תוהים איך הגעתם אליו מחיפוש המילה "חמור" בישראגוגל(מילה חדשה!הזכויות שמורות לי...).אז כן,גם אני יואבית מאור גאה!

ברצינות,פעם כעסתי על האיש הזה שקובע מה אסור ומה מותר בישרא,אבל כשחושבים על זה לעומק הוא דייי צודק.ישרא הופך ליהיות פקאצי וצריך לעצור את זה כמה שיותר מהר,לפני שגם אנחנו נידבק במחלה הנוראה "מחלת הפאקציזם"

פשוט מפחיד אותי לראות ברחוב ילדות בנות 9(!) מתלבשות כמו פרוצות ומדברות כמו סנוביות בנות 17.

ומה הקטע של הבלוגי סיפורים?יש בלוגי סיפורים שכותבים סיפור שאמור ליהיות רציני ובלי סמיילים אבל מכיוון שפאקצות כותבות את זה תמיד תשתרבב איזו מילה פקאצית או סמיילי מוזר.ואם הסיפור באמת יצא טוב,תמיד מתישהו הוא ייספר על דברים הזויים ופקאציים,סתם כי לכותבת היה בא לכתוב על משהו שהיא מכירה.בתור כותבת סיפורים למדתי דבר אחד חשוב:אם אתה לא יודע איך לכתוב סיפור,אל תכתוב אותו.ניסיתי לכתוב סיפור בלי לדעת מה יהיה ועם יותר מדיי דאווינים אבל תפסתי את עצמי בזמן,תודה לאל.עכשיו אני עדיין כותבת סיפורים,אבל נורמליים,ולא מפרסמת אותם או משהו כזה.כזאת אני.

אין לי כוח להשקיע בפוסט יותר מזה(בתור עצלנית מדופלמת מה שכתבתי עד עכשיו נחשב כמו פרוייקט סיכום)...אני צריכה ללכת לעשות את הדוחות קריאה

בשיא הרצינות אני חושבת שזה הפוסט הכי רציני וארוך שכתבתי אי-פעם.כבוד

יובל איס לפט דה בילדינג

או-יה!