זה היה יום שני, ריאן פסע לכיוון הכיתה במבט מנומנם. הוא עדיין לא התגבר על סיום חופשת הקיץ למרות שזו נגמרה לפני כשבועיים. הוא התיישב בתור השלישי, מאחורי דניאל חברו הטוב ביותר. הפעמון צילצל "מה קורה אחי?" שאל דניאל ולפני שריאן הספיק לענות, מיס טולקין, המורה למתמטיקה נכנסה לכיתה. "בוקר טוב תלמידים". היא מרה כמידי בוקר "לפני שתוציאו מחברות אני רוצה שתכירו את חברתכם החדשה לכיתה, אני רוצה שתקבלו אותה בברכה גם אם היא שונה מכם". ריאן לא ידע למה לצפות "תכירו את אליזבת לואיס", לכיתה נכנסה נערה. שערה היה שחור ועיניה היו בהירות. ריאן חשב שהוא יודע מה שונה בה, בניגוד לכל הילדים שבבית הספר היא לא היתה בלונדינית בעלת עור שזוף. היא גם לא נראתה כמו מי שנוהגת ללבוש בגדים ורודים וצמודים (היא דווקא לבשה חולצה שחורה וג'ינס די גדול). היא סקרה במהירות את הכיתה וחיפשה מקום ריק, היא התקדמה לכיוון ריאן והתיישבה משמאלו. המורה התחילה להסביר את החומר ואליזבת נראתה כגומעת כל מילה מדבריה. הוא לחש לה "היי!" היא התעלמה ממנו בנחישות. הוא קרע בשקט חתיכת נייר וכתב עליו מילה אחת 'שלום' היא הסתכלה על הפתק במשך כמה שניות כאילו היא לא מבינה את הכתב שלו ואז היא החלה לכתוב במהירות, היא הצליחה להפתיע אותו פעמים. כתב ידה היה יפה להפליא למרות מהירות כתיבתה הדבר המפתיע השני היה תשובתה 'שמעתי אותך מקודם, פשוט התעלמתי ממך'.
דניאל וריאן שמעו את הפאמון שבישר על סוף הלימודים. "אז מה אתה הולך לעשות היום?"שאל דניאל בתמימות.
"נראה לי שאני אבדוק איפה גרה הילדה החדשה הזאתי איך קוראים לה? אליזבת, לא?" השיב ריאן
"תהנה" ענה בנימה צינית ריאן גם חשב שהוא שומע את דניאל ממלמל משהו שדומה באופן לא מפתיע למילה 'סוטה'.
הוא דשדש לאורך חצר בית הספר עד שהגיע לשער, מחכה שאליזבת תצא. היא באה רכובה על סקייטבורד במהירות גבוהה עד שריאן לא הצליח להמשיך לעקוב אחריה. הוא החליט לוותר, ואז הוא נזכר שאמא שלו ביקשה שהוא יקנה כמה דברים במיני- מרקט השכונתי. הוא נכנס ואסף כמה מוצרים ונעמד בתור ליד הקופה. הוא ראה את שכנו נעמד מאחוריו בתור "היי ג'ק"
"היי ריאן מה קורה ?אמא שלחה אותך לקניות?"
"כן. הכל בסדר, למי אתה עושה קניות?"
"סליחה למה אתה שואל?"
"סליחה לא התכוונתי להגיד את זה נפלט לי, פשוט נראה שהעגלה מלאה יותר."
"אהה לא זה כלום, אבל מהיום אני אחראי לבישול ארוחות לבחורה הכי חמודה בעולם"
"אני מצטער שהסתכלתי בעגלה שלך. טוב אני צריך ללכת ביי" אמר ריאן אחרי ששילם לקופאית.
עברו ארבעה ימים מאז שאליזבת עברה לבית הספר ע"ש ד. קיין, וריאן לא הפסיק לסקור אותה עם עיניו. לא נראה שהיו לה חברים או שהיא בכלל מדברת עם מישהו. נראה יה שהמורים ידעו עליה משהו ולא משתפים את שאר התלמידים בסודם. דניאל וריאן נכנסו לכיתה עם אמנדה וג'ולי, ארבעתם היו מין חבורה כזאת. מיס טולקין נכנסה לכיתה. כולם לא הפסיקו להביט בשעון כמו שקורה תמיד בשיעור האחרון ביום שישי. פתאום אליזבת העבירה לריאן פתק ובאותיות הדקיקות והיפות שלה נכתב 'אני לא מרגישה טוב'. היא נעמדה בפתאומיות הלכה צעד או שניים ואז הקיאה על רצפת הכיתה. ברקע נשמעו קריאות גועל ואז המורה שמיהרה לבוא לעברה לקחה אותה לחדר האחות, שנייה לאחר מכן נשמע הצלצול. דניאל הסתכל על הדברים שלה. מיס טולקין נכנסה לכיתה "הסנדק שלה בא לאסוף אותה אבל הם שכחו את התיק פה, אולי תביאו לה אותו מחר?" הם קיבלו על עצמם את התפקיד. ריאן הרים את התיק ונוכח לגלות שהוא כבד יותר ממה שהוא נראה. "נלך מחר לבית שלה. ניפגש אצלי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
