בחיים כולנו משחקים משחק, תפקיד קטן
מעמידים פנים לכמה זמן ואז חוזרים לעצמינו...
אני מדברת כמובן על עבודה
אני והרבה מחברים שלי התחלנו לעבוד בכל מיני עבודותוהתחלתי לחשוב על זה לעומק ולשים לב לזה
אתה בא לעבודה וופך לכמה שעות למאבטח\מוכר\מזכירה\מלצר, ומשחק תפקיד קטן בדמות הזאת
מתנהג לפי איך שהדמות צריכה להתנהג ומציג את עצמך כך..לכמה שעות בכל יום...
אנשים רואים בך רק את הדמות הזאת,כשאתה מעמיד פנים..
ואז אתה חוזר הביתה לחיים האזרחיים וחוזר ליהיות אתה...
גם בעבודות רצינית, לכמה שעות אתה רופא,מדריך תיירות וכו'..
ואנשים באותו רגע שוכחים שאתה בנאדם בידיוק כמוהם...
שגם לך יש חיים ודעות ומחשבות ומשפחה וחברים...
במיוחד כשאתה איש שרות..
וזה מזכיר לי תמיד את הילדות, כשכולנו שיחקנו במשחק ה"כאילו" והיינו מעמידים פנים שאנחנו דמות כלשהי...
לכמה דקות או שעה..
ככה גם כשאנחנו מבוגרים..
משחקים במשחק ה"כאילו"..
רק שכשאנחנו מבוגרים אנחנו גם מקבלים על זה כסף...
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה..
כולנו שחקנים...
אז מה לעזאזל מיוחד בשחקנים בהצגות,בסרטים,ובטלויזיה?
הרי כולנו שחקנים, כולנו מבויימים ע"י הבוס שלנו..
לכולנו אומרים איך להתנהג,איך להגיב לדברים ומה להגיד..
נמצאים בהצגה בה אנחנו משחקים אנשי שרות מנומסים...
אז מה ההבדל בעצם?
חשבתם על זה פעם?
כינוי:
..Marla Singer..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
