ליד הים

טוב אז זוהי הפעם הראשונה שאני מפרסם יצירות שלי באינטרנט.

עד היום פחדתי מהתגובות אבל נעזרתי אומץ ועכשיו אני עומד לפרסם את הפרק הראשון של סיפור חדש שאני כותב.

לאחרונה יש עליי מתח רק ואני לא מוצא עיניין בלכתוב לעצמי מכיוון שאף אחד לא יכול לומר לי את דעתו על הכתיבה. כך שההשראה לבד לא מספיקה.

אני מקווה שתגיבו לטוב ולרע, כל תגובה תעודד אותי להמשיך לכתוב, רק המחשבה שמישהו קורא את היצרה שלי.

טוב אז אממ נתחיל. הנה הפרק הראשון.

_________________________________________________________________

"עומר תקום כבר, כמה אתה יכול לישון?"  כבר כמה דקות שאבלין צועקת מתחת לחלון של עומר, הוא ידוע כטיפוס ישנוני ולהעיר אותו נחשב כסיוט. "טוב עומר דיי נמאס לי אני עולה להעיר אותך בעצמי" .
"לא לא אל תעלי אני לא לבוש אני תכב בא". עומר צועק בעוד ששם לב שבכל זאת הוא כן לבוש, הפעם הוא לא שכח להתלבש לאחר שהתקלח.
בעוד הוא מחפש את הגרב השנייה שלו ומנסה לחשוב על צבע התלבושת שישתלב עם הג'ינס הכהה ,שקנה יומיים לפני, נזכר כי היום הוא צריך להציג את הפרויקט בהיסטוריה, עליו עבד לילות מפרכים.
"טוב עומר אני עולה, אני לא יכולה לאחר גם היום". "אבל הנה אני כבר פה" ...

עומר יצא מפתח ביתו מבולגן ומרושל בשיערו, "אני אוהבת את השיער שלך ככה" אמרה לו אבלין. עומר חייך והסמיק מעט.
עומר ואבלין התחילו ללכת לבית הספר, הם הגיעו אל העלייה הגדולה.. אבלין הלכה קדימה ודיברה ודיברה ורק אחרי כמה דקות גילתה שעומר כבר לא לידה.  אבלין הסתכלה אחרוה וראתה את עומר מדבר בצד בפלאפון... שראה שקלטה אותו מדבר הפסיק מייד  וחזר אל אבלין "מה? עם מי דיברת?" שאלה אבלין "אהה לא זה סתם איזה מישהו.. אממ מישהי סתם סתם עזבי" ... "אוקיי עזבתי מר מסתורין.."
"עומר כבר הרבה זמן אני מנסה להגיד לך משהו" .. אמרה אבלין לעומר שפניה העלו מבט רציני "דברי יפה שלי אני מקשיב" ענה לה עומר "טוב ..אז אני קצת דואגת לך.. מאז שנפרדת  מנועה אתה קצת לא פה.. אתה מדאיג אותי נורא.. אתה גם מדבר עם אנשים כל הזמן בפלאפון ופתאום מנתק מה קורה עומר?"
"תודה על הדאגה חמודה אבל אני בסדר באמת שאני בסדר" אמר לה עומר והיה ברור שהוא משקר הם המשיכו ללכת עוד כמה צעדים עד שפרץ עומר בבכי "דיי אני לא יכול להתאפק יותר אני חייב לספר לך"
"מה מה קרה עומר אתה יכול לספר לי" 
"טוב אבל בואי נחזור אליי הבייתה אני לא יכול כאן"
 "בסדר בוא מתוק"
שהגיעו אל עומר הבייתה הם עלו אל חדרו המבולגן מאוד
"וואו עומר כמה זמן לא נכנסה אליכם עוזרת?"
"אממ לא יודע נראה לי ששלשום הייתה"
אבלין פילסה דרכה למיטה דרך ערמות בגדים והתיישבה "טוב ספר לי אני כבר לא עומדת במתח"
"טוב אבל כל שאני מספר לך נשאר בינינו לנצח לא משנה כמה נורא זה נשמע לך"
"אוקיי מבטיחה רק ספר כבר"
"אז ככה אני אספר הכל מהתחלה, שבועיים אחרי שנפרדתי מנועה הרגשתי מאוד גרוע אז חבר הסיע אותי למסיבה כזאת של י"ב לא רחוק,  ושתיתי, שתיתי המון ואיזה מישהו בשם כפיר הציע להסיע אותי.. מפה לשם התחלנו לדבר על סקס ומילמלתי שטויות ברמות! כאילו בצורה שזה לא יתואר... הוא שאל אותי אם התנסתי פעם עם גבר ואמרתי לו כזה.. לא איכס זה מגעיל אותי.. הוא שאל אותי מה מגעיל בזה אז אמרתי לו שזה נגד הטבע שזה גם כואב ולא נורמאלי.. הוא שאל אותי אם אני רוצה לנסות אז אמרתי לו שממש לא. ברגע הזה הוא פנה לתוך איזה חורשה מוזרה כזאת איזה 10 דקות מהקיבוץ. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא אמר לי שהוא לוקח קיצור דרך אחרי איזה 5 דקות של נסיעה נרדמתי הייתי שיכור מאוד מאוד ונרדמתי.. פתאום הרגשתי שהוא נוגע בי ומנשק אותי, ומייד התעוררתי וקפצתי התחלתי לצעוק עליו ולהעיף אותו ממני ולא הצלחתי  הוא היה חזק יותר. רק אז הבנתי באמצע מה אני אז נזכרתי שאם נמצאים בסיטואציה כזאת ויש מישהו חזק יותר אז צריך פשוט לתת לו. אז נתתי לו והוא עשה הכל עד הסוף וזה הכאיב לי נורא , כל כך הכאיב לי עד שכנראה איבדתי את ההכרה.. התעוררתי בחורשה הזאת רק בתחתונים באיזה 4 בבוקר והתחלתי ללכת לכיוון הבית... זהו זה הכל.."
אבלין הסתכלה על עומר במבט המום קמה מייד ורצה לחבק אותו היא תחילה לבכות והשעינה את ראשה על כתפו .. עומר דחף אותה ממנו ורץ לכיוון השירותים.
אבלין הצליחה לשמוע קולות של בכי קולות חזקים של בכי.. היא בחיים לא שמעה את עומר בוכה שלא נדבר על ראתה..
היא נצמדה אל דלת השירותים ואמרה "עומר זה בסדר אתה לא צריך להתבייש לבכות לידי זה בסדר.. מה שעשו לך זה נוראי, עומר אנחנו צריכים להתלונן עליו.. " אחרי שאמרה מה שאמרה היא רק שמעה את הבכי מתגבר ורעש של כדורים נשפכים על הרצפה.. "עומר מה קורה שם הכל בסדר?.. עומר תפתח לי את הדלת.. עומר תפתח.." פתאום מתוך השקט שמעה את מנעול הדלת נפתח . עומר יצא מהשרותים שפניו אדומים ועיניו אדומות ונפוחות
"אני לא יכול יותר אבלין אני לא יכול יותר, אני מרגיש את זה כל הזמן כל הזמן!"
"יהיה בסדר ,יהיה בסדר עומר אני מבטיחה לך"
"אני מפחד אני מאוד מפחד אבלין אני חושב שאני עומד למות"
"אל תדאג אין לך ממה לפחד אתה לא יכול למות בגלל סקס"
"זה לא זה אבלין זה לא זה, הוא לא השתמש בקונדום, ואם הוא חולה אבלין?"
"אל תדאג אין מצב.. אתה תראה יהיה בסדר.."
"אני לא יודע אני הלכתי להבדק"
"מה?! הלכת לבד, למה לא קראת לי, אל מי הלכת מה עשית?"
"הלכתי למעבדה שם אפשר למסור שם בדוי והם מתקשרים אליך להגיד את התוצאות תוך יום.. אז מקודם התקשרתי לבדוק והם עדיין לא החזירו לי תוצאות, הם אמרו שהם יחזירו לי תשובה בשעה הקרובה"
"וואו בובון שלי אני כל כך גאה בך וכך כך מצטערת..  אני כל כך מצטערת.."
"זה בסדר אין לך על מה זה הכל באשמתי.. בואי בואי תחבקי אותי" אמר לה אומר והזמין אותה אל מיטתו
"תשתוק מפגר זה ממש לא באשמתך.. יהיה בסדר יפה שלי אני מבטיחה" אמרה אבלין ונשכבה בצמוד לעומר. פתאום הרגישה דמעה נוזלת מעינו של עומר
"ששש מספיק אל תבכה מתוק שלי אמרתי לך יהיה בסדר"
"אני לא יודע אני לא מסוגל תסלחי לי בבקשה.. אני רוצה לישון קצת. את תישארי פה?"
"כן מתוק שלי אני פה,תנוח"

לאחר כחצי שעה שנרדם עומר העירה אותו אבלין בבהלה בגלל שהפלאפון שלו צלצל
"עומר קום כבר קום זה הפלאפון שלך, אולי זה המעבדה קום כבר."
"הלו... כן זה רונן עמר.. וזה בטוח? .... וואו תודה רבה תודה רבה.... כן אני מבטיח אני אזהר מעכשיו אני נשבע"
עומר זרק את הפלאפון והתחיל לקפוץ משמחה.. מרוב שמחה הוא נישק את אבלין .. על השפתיים.
אבלין ההמומה הצטרפה לשמחה וקפצה גם היא איתו
"רואה אמרתי לך שיהיה בסדר מתוק שלי"
"כן כן את צדקת וואו איזו הקלה אני לא עומד למות.."
"עומר אממ אני חייבת ללכת אני אחזור עוד מעט בסדר.."
"אוקיי אבל תחזרי מהר טוב יפה שלי.?.."
"בסדר מתוק שלי".. אמרה אבלין ויצאה מהחדר שתיק הגב שלה תלוי על כתפה..

זהו זה הכל להפעם.. מקווה שנהנתם.. תגיבו חברה..