לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם

אדגר היה אדם טוב, הוא נולד למשפחה טובה, הלך לבית ספר טוב, קיבל חינוך טוב וחי חיים טובים.

אדגר היה אדם טוב. היום, הוא לא.

אדגר שונא את המושג הזה – "מפיונר", אם היו שואלים אותו הוא בשמחה היה עונה שהוא לא מפיונר, הוא "פותר סכסוכים", "משכין שלום" אפילו. חבל שאיש לא שאל אותו על כך מעולם.

אדגר עובד בתחום ההלוואות, בכל פעם שאחד הלווים שוכח לפרוע את חובו בזמן אדגר נשלח להזכיר לו את החוב הנשכח.

אדגר הולך לביתו של הלווה. בביתו של הלווה אדגר לא פותח את הדלת בכוח ולא נכנס דרך החלון כי פותרי סכסוכים, למרות השם הרע שיצא להם, הם אנשים מתורבתים למדי. אדגר פשוט דופק בנימוס על הדלת.

במקרה שדפיקתו לא זוכה לתשובה אדגר לא כועס ולא מתעצבן, הוא פשוט נכנס לבית, עדיין בנימוס יחסי, וממתין בסבלנות לבואו של הלווה.

למען האמת אדגר אוהב להמתין לווה, בייחוד בביתו, בייחוד כשהלווה לא יודע על בואו.

בזמן שהוא ממתין, אדגר מכין לעצמו כוס קפה, נהנה מן האתגר בלמצוא את הקפה והסוכר במטבח הזר. לאחר שהקפה מוכן אדגר לא מבזבז את זמנו, הוא פותח ספר ומתיישב בשקט בקרן זווית, כי פותרי סכסוכים הם אנשים אינטליגנטים שקוראים המון, לא בורים ועמי ארצות כמו שרבים חושבים.

כשבעל החוב חוזר, אדגר מניח בצד את הספר ומחכך בגרונו. אדגר מושיב את בעל החוב לידו ומתחיל לפתור את הסכסוך. הוא מסביר בנעימות את האפשרויות העומדות מול הלווה ומחכה לתגובתו. אם בעל החוב חכם הוא יפרע מייד את החוב, אך במקרה שבעל החוב אינו חכם יאלץ אדגר להוציא את כלי העבודה שלו, אקדח נחמד ונוצץ בעל משתיק קול נחמד ונוצץ לא פחות.

אם בעל החוב מתעלם מהפצרותיו המתחשבות של אדגר וממשיך בסירובו האבסורדי לפרוע את החוב אדגר מכוון את אקדחו למרכז ראשו של בעל החוב.

לרוב בשלב זה טוען בעל החוב בפני אדגר: "אינך חייב לפגוע בי אדגר, אתה בן אדם טוב!", יריה אחר כך עונה אדגר לאדם הדומם, "הייתי אדם טוב, היום אני לא".